ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין תרעא חריפא
תרעא חריפא ע' רש"י והרמב' פי' שקונה טרם הקציר וע' ה"ה שנדחק בפי' תרעא חריפא ולי נ' דק' לי' להרמב' אפי' רש"י מ"ט לא סמכא דעתי' א"וו מיירי שלוקח קודם הקציר בשער הישן כידוע אשר קודם הקציר שכבר נתרוקנו האוצרות השער ביוקר ובעת הקציר כבר הולך ופוחת והיינו תרעא חריפא שער החריף והיינו דלא סמכא דעתא דמוכר:
תוס' ד"ה אי תקפה ועמד הב"י על הטור שלא הביא תי' התוס' ונ' ד' הטור דלקמן מיירי ביין חדש אשר עדן לא נתברר כלל אם הוא יין דלמא מי בוסר הוא וזה יתברר כאשר יגיע הזמן שיגמר תסיסתו וא"כ ממילא הוה מקח טעות משא"כ בשמעתין מיירי ביין גמור ואי תקיף לאחר זמן נתקלקל לפיכך צריך להתנות דווקא:
בסו"ד ה"ק רש"א דלמא הכא משום דאתני הוא ולענ"ד דהתנאי דהכא אינו מועיל לענין ריבית כ"א דליהוי המקח בטל משא"כ לקמן משום אי' ריבית אתי' עלה:
והנה מה שהביא ראי' מעיסקא יש לדחות לכאורה דכל דרך הלואה אסור:
ע"ב ד"ה האי ע' רש"א הנה לכאורה ע"כ הכי הו"ל להק' דבל"ז שפיר מק' רב שרבי' מדבעי רבא תנאי א"כ ע"כ לא מדמי לי' לשער דמתני' ושפיר פריך אמנם נ' כוונת תוס' דבשלמא תנאי צריך הכא משום דהמקח נעשה מיד משא"כ בפסיקא דמתני' אבל לענין ריבית מ"ש:
האי מאן דאוזיף מדנקוט בלוה דווקא ולא סתמא דהרי אפי' בלוקח ומוכר דינא הכי מ' לכאורה כהחולקי' על הרמב' דבמלוה אסור מטעם רבית ולהכי נקט לוה לדיוקא דבלוה שרי הא במלוה אסור ולהרמב' נ' דס"ד דמלוה לא מהימן למימר דלא דייק ומני דאמרי' מלוה מקיים בי' בלוה וסלף בוגדי' ואי לאו דמתנה יהיב לי' מידק דייק טובא קמ"ל דאפי' בלוה דינא הכי:
כ' תוס' ד"ה ה' בזוזא דבטרשא מיירי שאין שומתו ידועה ומ"מ יל"ד מאי פשיטא דקאמר הש"ס הא גופא קמ"ל דלא דמי' לטרשא וצ"ל דהא דהכא אמרה ר"נ מקמא דאמר להך דטרשא ולולי דברי' הייתי אומר דלקמן דמיד יהיב לי' סחורתו הו"ל מכר משא"כ הכא לא הוה כ"א פסיקא וחמיר: