ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין מה לי הן מה לי דמיהן.
תוס' ד"ה בשמשך פי' לדברי' כיון דמשך היאיך הי' המוכר רשאי למוכרן וכ"ת דבאמת באי' מכר א"כ הו"ל גזילה וכשעת הגזילה משלם ולא כדהשתא וכ"ת דהוה הלואה גבי' א"כ הו"ל סאה בסאה:
ד"ה צד א' בסו"ד וי"ל נ' דמ"מ מחלקו בין דרך הלואה לדרך מו"מ דשמעתין דאל"כ הרי בשמעתין הלוקח לא יבטל המקח דע"מ כן זבין כדי שירויח והמוכר אין בידו לבטל:
ד"ה רבית וי"ל ונ' דלפי"ז רבנן ור"י בפלוגתא דר"י ור"א פליגי רבנן ס"ל כר"י דרבית לא ניתן להשבון א"כ לא מהני אם יחזיר ור"י ס"ל דר"א דניתן להשבון וא"כ רבא לטעמי' דכר"י ס"ל ומוקי רבנן כר"י וא"ש סוגי' דמגילה בסו"ד דאף דגם לרבא א"ש ואדרבא למ"ש רש"א לרבא עדיף דאפי' כרבנן מצי סבר ר"מ ומ"מ נקט הש"ס כאביי משום דלהל' דקיי"ל כר"א ע"כ כאביי מסקינן:
באו"ד במדאוריי' מודה רבא ונ' דלתי' זה לרבא בהכי פליגי דר"י דס"ל בצ"א ברבי' לא הוה כ"א אי' דרבנן א"כ במחזי כרבית דמחזי' לבסו' לגמרי שרי ולרבנן צ"א ברבית דאוריי' א"כ במחזי כרבית מדרבנן אסור:
ע"כ ד"ה ופוסקי' בסו"ד ואמנם לרשב"ם דבדמי' גם ר' ינאי אוסר אין מקום לדברי' ומה"ט הרא"ש דמסיק כהרשב"ם כ' עוד תי' אחר ומ"מ נ' דרפיא בידי' ומה"ט הביא לקמן ד' ר' יוחנן ולא החליט דרבא בשמעתין פליג וע' ב"י שעמד ע"ז: