ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין שכירות החמרי' פ' דאומני'.
רש"י בד"ה בבקעה והוליכה בהר בראש ההר כוונתו דאם מתה בדרך הליכה היינו מחמת המעלה דקתני סיפא:
שם ד"ה הרי שלך מבואר מדברי' דלא שייך מזלך גרם כ"א בגוונא דלא בטל השכירות מכל וכל משא"כ בסיפא דכל השכירות בטל לא שייך מזלך גרם:
תוס' ד"ה הוחמה בהר הא דלא ק' להו ארישא דקתני הוליכה בבקעה פטור נראה דהתם פשיטא להו דלא הוה להו פשיעה כלל מה שהוליכה בבקעה דהוחמה דלא שכיח משא"כ בהחליקה בהר ק' להו שפיר:
גמ' אוירא דהר קטלא צ"ל דמתני' מיירי כגון שבעל החמור דר במקום שאין הר ולא בקעה דא"כ נחזי באיזה אויר היא רגילה:
והנה הרמב"ם לא פסיק לרישא דמתני' וכ' ה"ה דס"ל כר' יוחנן דרישא ר' מאיר הוא והנה לא ק' דרבה בתרא הוא וקיי"ל הלכתא כבתראי דהיינו דווקא מאביי ורבא ואילך אבל הא ק' הא ר' ינאי רבי של ר' יוחנן ואין הלכה כתלמיד במקום הרב וצ"ל דבי ר' י נאי לאו היינו ר' ינאי:
גמ' ר"א אומר מגבת פורים כ' הרש"ל דלא גרסינן לה ורש"א הכריח מד' תוס' ד"ה ר' אליעזר דגרסי לי' וכ' דהכי פירושא ר"מ תני הך ברייתא וא"כ נצטרך לדחק דמתני' ר"מ הוא ל"ד כ"א האי תנא אליבא דר"מ ואמנם לולי ד' תוס' היינו יכולין לומר ונתרץ ג"כ קו' תוס' ות"ק קאמר תרתי מגבית פורים ומגבית העיר וע"ז קאמר ר"א במגבת פורים מודינא לך אבל לא במגבת העיר ור"מ שאמר מלתא אחריתא דאין העני רשאי לשנות:
ואמנם יל"ד עדיין מנ"ל להש"ס דר"מ ס"ל נקרא גזלן דלמא לכתחלה הוא שאסור וצ"ל מדתני רשב"ג מיקל ולא קתני מתיר ש"מ דאף רשב"ג אוסר לכתחלה ור"מ אפי' בדיעבד:
ואמנם גם באידך ברייתא ק' מנ"ל דר"מ ס"ל דאפי' בדיעבד נקרא גזלן ונ"ל דהול"ל מפני שאסור להעביר על דעתו של בע"הב מאי מפני שמעביר ש"מ במעביר היינו גזלן ובזה יש ליישב קו' אחרת ואכתי דלמא מפני חשדא קאמר ר"מ וה"ק דבהאי מלתא אסור לעבור על דעתו של בע"הב מ"מ משום חשד הוא ואמנם א"כ דבשאר דוכתא מותר לעבור שוב לא הוה לי' לר"מ לומר בפשיטות מפני שמעביר על דעתו של בע"הב כ"א מפני שאסור לעבור ש"מ משום שמעביר עצמו נקרא גזלן:
אמנם מש"כ רש"י דבאיגריא יוכל לומר המתן עד שתשוח לא א"ש כ"א לשטתו וס"ל דגם אוגריא שאינה חוזרת אם הולך אחרי' חוזרות משא"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל אינו חוזרת לעולם צ"ל ע"ד שכ' ה"ה כיון דע"י הליכתו נוטלה וודאי יוכל לומר לו המשכיר מזלך גרם אף דכל השכירות בטל:
רש"י ד"ה חייב להעמיד לו הק' הרא"ש דד' רש"י סתרי אהדדי דלשון להוסיף מעות מ' דמיירי בחמור סתם ולשון חמור זה שיעבד לו מ' דמיירי כחמור זה ולכאורה הי' אפשר לומר דס"ל לרש"י דמתני' בחמור סתם ומה שכ' חמור זה כוונתו לד' הרא"ש והרשב"א דבחמור סתם ע"י משיכת חמור זה יתחייבו לו נכסיו:
אמנם המעיין בד' רש"י בגמ' בד"ה לא מכלינן קרנא יראה דרש"י בא ליישב לרב דס"ל לא מכלינן קרנא מדוע במתני' חייב להעמיד לו חמור וע"ז כ' רש"י דבבית הבעלים לא שייך מכלינן קרנא כי יכולין להוסיף מעות מה שכ' או לשכור היינו לשמואל וסיים דאם אין בידו להוסיף לא ירצה לשכור יחזיר לו שכרו או יפטר ממנו בגמ' מיירי דנותן לו שכרו של חצי הדרך:
ואמנם מה שלא רצה רש"י לפ' דמתני' מיירי בחמור סתם ולא ק' ג"כ לרב נ' דס"ל לרש"י דבחמור סתם לא שייך הרי שלך לפניך:
תוס' ד"ה במילתא יל"ד להיש מפרשי' אמאי קטלי להאי דאמר בטלי כסף ואפשר משום דאמרי' בחולין דף ז' ע"ב דאמר ר"ח מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה וא"כ אין אדם מסתכן עצמו להתקרב אצל פרדה לבנה דהיינו טלי כסף וע"כ ידעו דהאי גברא שקרא קאמר:
תוס' ד"ה אם בדרך הליכתה נוטלה לכאור' י"ל דד' רש"י דבאמת ינכה לו השוכר למשכיר השכירות שישלם למשכיר לו חמור לרכוב אחרי' אוגריא ואמנם יוכל להיות כי בקרוב יפגע חמור אחר והחזירו לו חמורו ולא יעלה דמי השכירות להרבה וע"כ אין לבטל משום זה שכירותו:
תוס' ד"ה אילו עד הכא י"ל קו' בנדקדק אמאי נקט רבה בר"ה לרכוב שרוצה להוליכה למקום אחר וכאן בחצי הדרך לא שכיח לאגורי באמת פטור מלשלם לו משא"כ ברכובה דיוכל לילך מכאן והלאה ברגלו רגלי' א"כ שפיר יכול לומר לו דייך שהיית רוכב ע"כ:
והנה מלשון לרכוב דנקט רבה בר"ה לכאורה ק' על ד' ה"ה שהק' על הרמב"ם דהו"ל להש"ס לשנוי דרבה בר"ה במשא מיירי אמנם מ"מ אין ראי' מכאן לשיטת הרמב"ם דלרכוב דווקא י"ל רבר"ה לרבותא נקט לרכוב כלומר אף דבמתה חייב להעמיד לו חמור אחר וברכיבה אפי' בהוברקה חייב להעמיד לו אחר מ"מ כאן אף דאיכא תרוויי' אם אין בדמי' ליקח אל ישכיר ולעולם רכובא לאו דווקא:
תוס' ד"ה הדרא ארעא ע' מהרש"ל דהנה למ"שכ הרי"ף דהיכי דיוכל לעשות באופן דלא מכלי קרנא גם שמואל מודה דלא מכלינן קרנא א"כ שפיר מבואר דרב ס"ל דבכל גוונא לא מכלינן קרנא:
רש"י בד"ה הדרא ארעא ע' רש"א ולדברי' מיושב קו' תוס' מה ס"ד דתרצן דזבין לס' שנה הא עכ"פ כליא קרנא לד' הרש"א עוקר קו' המק' הוה דגם קרנא דהמלוה הי' וע"ז מת' שפיר ואח"כ מק' דעכ"פ כליא קרנא דלוה: