אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין מכר שדה לחברו וחזר בו:

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין מכר שדה לחברו וחזר בו:

בענין אומנין משחזרו ריש פ' האומנין:

תוס' ד"ה לא יהי' אלא בע"ח וכי משני מזיבורית וכו' יל"ד בדברי' הא ע"כ אצטריך לשנויי אזיבוריי' ג"כ משום קו' הא פרעה דיהב זוזי וצ"ל דס"ל לתוס' השתא כשיטת הרא"ה דס"ל דכל המקח בטל ואמנם ברישא דהמוכר מבטל המקח ולא הלוקח וא"כ שפיר פריך למה יתן לו עדיות הלא יוכל לקיים המקח כנגד המעות משא"כ בסיפא דהלוקח חזור בו וא"כ לא הוה אלא בע"ח ודינא בזיבורית:

ובענין קו' הרש"א אחרי כי כל הפוסקי' חולקי' על הרז"ה נ' ליישב בענין אחר דהנה קו' הראשונ' דרב אחא ברי דר' איקא ק' הרי דינא דבע"ח בזוזי נ' דהנה באמת רב אחא לא הוזכר בדברי' כלל מענין זיבורית ע"כ היינו טעמא משמע לי' דבסיפא דמיירי דהמוכר רוצה לקיים המקח א"כ שפיר מגבי לי' מזובירי' בה כמו שכ' רמב"ן במלחמות דהוה דומי' דחצי שדה אני מוכר לך שהלוקח נוטל כחוש דיד בעל השטר על התחתונה ולא ק' לי' כ"א מעדית דברישא:

ובענין קו' שניי' של רש"א הרי מזיק לא יוכל לומר תן לי מעותי נ' דאדרבא הכי קאמר תנא הלוקח הזה הברירה בידו להיות או בע"ח לדינא בזוזי או מזיק ודינו בעדות ועד"ז מיושב קצת מה שנתעוררו בתוס' בד"ה והוה לי' מזיק עיי"ש:

תוס' ד"ה מעדית שבה יל"ד על דברי' עדיפא הו"ל להק' דלשקול מזיבורית וכמו שכ' רמב"ן דלוקח נוטל כחוש וצ"ל דפי' דברי' כך הוא דבע"כ לדברי התרצן מטעם קנס קנסינן עלה וא"כ בפשיטות הו"ל לתרץ קנסא קנסו אלא דאם לפי התרצן הי' נוטל בינונית ד' המק' עידית לא הוה קו' כ"כ משא"כ עכשיו דגם לדברי תרצן בעידית קנסוהו וודאי ק' וע"ז תי' מה שתי' ועכ"פ צ"ל דקושי' רק על עידית ולא על זיבורית:

והנה נחלקו הרמב"ם והרא"ש בזה בתרי מילי והרמב' פוסק כרב נחמן בר יצחק והרא"ש כרב אחא הרמב"ם ס"ל דכנגד מעותי' קיים המקח והרא"ש ס"ל דבטל המקח מכל וכל ונ' דהא בהא תלי' דלרנב"י דקאמר מעידי' שבה ומזיבורית שבה ע"כ צ"ל דהמקח קיים כנגד המעות משא"כ לרב אחא יוכל להיות שהמקח בטל מכל וכל:

ולכאורה נ"מ ג"כ בענין זה דלהרמב' נותן לו כשער שפסקו להם מאחר שהמקח קיים משא"כ להרא"ש שהמקח בטל נותן לו כשער של עכשיו וע' בענין זה באריכות ד' הסמ"ע סי' ק"ץ אלא א"כ יק' על הרמב"ן שכ' ג"כ דכנגד המעות מקח קיים מ"מ הביא ה"ה בשמו דנותן לו כשער של עכשיו ואמנם בד' הרמב"ן במלחמות יתיישב זה שכ' דכולי מלתא דמהיכן מגביה' לא קאי כ"א אתן לי מעותי וא"כ משום בע"ח אתינן עלה ושפיר שמין בשער של עכשיו:

והוה לי' כניזק הביא כאן הג"ה ד' ר"ח שכ' דזבן ולא אצטריך לזוזי לא שייך כ"א במטלטלין ולא בקרקע נ' כוונתו משום דק' לי' הא כיון דבטל המקח ולא אצטריך לזוזי א"כ כל מכירותו בטלים ומה היזק גרם לו א"וו ובמטלטלין ליתא להאי דינא ומיירי כאן במטלטלין והטעם צ"ל משום תקנת השיק כמו עשה שורו אפותקי דאין בע"ח גובה ממנו ואמנם רש"י כ' דמיירי שדות קטנות ג"כ וצ"ל לדברי' דבאמת אם הי' רוצה לילך לדין עם לקוחו' הי' צריכ' לחזור אלא שאינו רוצה למיקם בדינא ודיינא כ"כ ובזה מיושב שוב מה שנתעוררו בתוס' בד"ה והו"ל מזיק דלמה לא ישלם לו כל הזיקו משום שאמת אם רוצה צריכין להחזיר לו ומשום דלאו אורח ארעא כה"ג עשו רבנן כעין פשרה בדבר להגבותו מעידית:

האי מאן דאזפיה ע' בהרא"ש שהביא ראי' לד' רבא מהבריית' וע' מע"מ שנתקשה ע"ז ולי נ' כוונת הרא"ש מה ענין ד' רבא כאן באמצע הענין אלא וודאי דמבריית' זו דייק רבא למילתי':

רש"י בד"ה דזבין לי' חמרא חמור וע' בפוסקי' ובפרט בד' הרמב"ן במלחמות ומצא מבואר דדעת רש"י דכנגד מעותי' המקח קיים ואי הוה חמרא בה' ר"ל ביין א"כ ק' אמאי מביא לי' לענין זוז שעדיין לא נתן לו למה לא יוכל לחזור בו א"וו חמור הוה שאינה ראוי' לחלוק דוקא מבעי' לי' אם יוכל לבטל המקח בזוז א' והגורסי' החמרה בה' צ"ל דס"ל כד' הרא"ש דבכל ענין מקח בטל וע' סמ"ע סי' ק"צ:

ואמנם מה שכ' הרמב"ן שם שהאיבעי' הוה בהא גופ' בדבר שאינו ראוי לחלק מה דינ' ק' מה מתרץ זה זוזי כזוזא וצ"ל דהכי מיבעי' לי' דוודאי בגוונא דמיירי ברייתא דידן דהיינו שהלוקח לא שילם כ"א חומש דמי המקח וב' חלקי' עדיין מגיעם למוכר וודאי בדבר שאינו ראוי לחלוק המכר בטל לגמרי משא"כ בהאי עובדא שהלוקח כבר שילם רוב דמי המקח התם מיבעי' לי' וע"ז פשוט לי' זוזא כזוזי:

מוכר שדה מפני רעתה הביא הטור סי' ק"צ בשם הרמ"ה דה"ה מוכר שדהו משום הולך לדור בעיר אחרת ויל"ד מה ענין זה אצל זה דמפני רעתה עייל ונפיק אזוזי טרם ידע הלוקח כי מקחו רע משא"כ בהולך לדור בעיר אחרת דלא שייך זה וצ"ל דהרמ"ה דייק למלתי' מסיפא דשמעתי' דאמרי' משום דלא טרח ש"מ אינו חביבה עלי' ולהכי עייל ונפיק אזוזי דלא אהדר בי' לוקח והנה א"כ כל הולך לדור בעיר אחרת אין הנכסי בזה העיר חביבין עלי' ושפיר כ' הרמ"ה דכמוכר מפני רעתה דמי:

תיקי הקשה הלח"מ על הרמב"ם דכתב לפי גירסתו דמהני תפיסת המוכר א"כ הרי הלוקח תפס ועמד במעותיו ולמה לא יוכל להחזיר לו נ' ליישב דהנה המוכר אם חוזר בו הוא טוען בב"ד דהא דעיי' ונפיק אזוזי לא הוה כ"א משום דאדעתא דהכי זבני ולזה שפיר מהני תפיסתא משא"כ אם הלוקח רוצה לחזור בו והמוכר טעון הא דעייל ונפיק אזוזי הוה דלא לידע הלוקח כי אין מקחו שוויה דמי המקח א"כ לא דיה אשר הלוקח אינו טוען ברי כ"א גם המוכר טעין ברי נגד תפיסת הלוקח ולהכי לא מהני תפיסתא ועד"ז יש לקיים ג"כ ד' המחב' סי' ק"צ לפי גירסתנו שכ' ג"כ דלמוכר מהני תפיסה ולא כסמ"ע שכ' דמוכר לאו דווקא וע' טו"ז שם:

תוס' ד"ה כגון שבאתה חבילה ע' מהר"מ לובלין שהבין קו' משום דס"ל דמיירי שבאומן נתן החבילה בתורת משכון ולדידי אין צורך לכך כ"א סמכו דברי' על מה שכ' בפ' הזהב גבי נתנו לספר במשיכת כלי אומנות הוה קנין לגבי אומנין ואמנם א"כ כיון דהכי גם בפועל מיירי צ"ל דלא כש"ך סי' של"ג שכ' דבפועל לא מהני משיכת כלי אומנות:

ואמנם לד' מהר"מ לובלין יל"ד א"כ זה תי' קא ס"ד דהוה אסמכתא מאי אסמכתא שייך במשכון וצ"ל כוונתו ע"ד דאמרי' בעלמא מנה אין כאן משכון אין כאן:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה