אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין אומנין משחזרו ריש פ' האומנין:

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין אומנין משחזרו ריש פ' האומנין:

בענין ריבית דברים סוף איז"ר.

רש"י ד"ה הטעו קרי לי' כוונת דברי' דאם הטעו היינו חזרו הו"ל למתני זה בזה ולא זה את זה דמשמע דקאי אפועלים אהדדי לזה כ' רש"י דזה את זה דקתני במתניתן מ"מ קאי אפועלים ובע"הב וצ"ל משום דנקט לשון הטעו נקט ג"כ זה את זה דנופל על לשון הטעו:

ד"ה אין להם זע"ז כוונת רש"י לד' תוס' דהא דתני דאין כאן אלא תרעומת היינו משום דמיירי שמוצאי' הפועלי' שוכרי' והבעה"ב פועלי' דאי לאו הכי הו"ל דיינא דגרמי ג"כ ואמנם מה שכ' רש"י בסוף דברי' דתבועת ממון ליכא כוונתו לוישב קו' התוס' מאי טעמא לא מחלק בין ימצא להשתכר בין לא ימצא וע"ז כ' רש"י דברייתא בתביעת ממון מיירי ודינא דגרמי אפי' לר"מ קני' הוא:

האמנם מד' תוס' מ' דהך ברייתא ע"כ ר"מ הוא מדינא דגרמי הוא דחייב לשלם ואין מוציאין להשתכר דאל"כ מאי ק' להו דהו"ל לתנא לאפליגי בין ימצא ללא ימצא דילמא האי תנא כרבנן ס"ל דלא דנין דינא דגרמי אלא ש"מ כמו שכתבנו וע' בראש ובנ"י:

רש"י בד"ה בד"א דאין להם עלי' ממון ר"ל דבד"א קמ' קאי אפועלי' נגד הבעה"ב ובד"א בתרא קאי על הבעה"ב נגד הפועל:

רש"י ד"ה סיירא לארעא כוונת דברי' דלא כל קרקעו' שוות ויש קרקעות שאפי' אם יורד עליהם גרמי' קצת עדיין ראוין למלאכה ולולי בקרוה הפועלי' היטב כבר ידעו אם ירדו גרמי' בלילה ולא ילכו שם בבוקר למלאכה:

ד"ה לא סיירוהו הנה לפנינו פי' רש"י בענין אחר והענין דהכא מיירי בשדה לחה קצת וע"ז שייך שבעה"ב הו"ל להתנות אם ירדו גשמי' בלילה לא יבאו בבוקר למלאכה ומדלא התנה הוה פסידא שלו משא"כ בארעא מיטרא ומלייה מיא דהוה מלתא דלא שכיחא ולא הוה לי' לאסוקי דעתא ולהתנות וע"כ הוה פסידא דידי' משום דאמרי לי' פועלים מי יימר דלהאי ארעא אגרתי' ואמנם דווקא כה"ג דיש שדות שלא נתמלאו מים משא"כ לעיל דמיירי בשדה לחה וכיון שירדו גשמי' רוב שדות לחות הן שוב לא שייך מי יימר:

תוס' ד"ה דאגר' אגירו הק' ל"מ א"כ אמאי קאמר הש"ס בגיטין שם דרבה כרשב"ג באיצטלות ס"ל דלמא לעולם כרבנן והתם שאני משום דאשה דמי' לפועל ני ליישב דהנה באמת דעיקר החילוק בין פועל לאריס הוא זה דהפועל לא שכרוהו כ"א לאותו מלאכה בלבד וכיון דלא אצטריך הוה כאלו לא שכרוהו משא"כ אריס דאם ג"כ לא יצטרך להך דוולא מ"מ באריסתו קאי א"כ אף דלא אצטריך להך דוולא תנאי קיים ומעתה לולי גירש הבעל את אשתו רק לקבל האיצטלית שפיר דמי' הך מלתא לפועל משא"כ דהבעל מ"מ גירש את אשתו אלא שהוסיף עצמו לקבל האיצטלית ממילא רמי' טפי לארוס מפועל ואפשר התוס' באריכת לשונו כוונו לזה וע' ותמצא:

גמ' באכלושי דמחוזא ע' ברא"ש מה שדומה פי יואל הלוי מלמד ג"כ לאוכלסו דמחוזי ובהגהת אשרי הק' עלי' הרי המלמד יוכל ללמוד בעצמו וע' מע"מ מה שתי' לפע"ד לק"מ דאטו הני אוכלסי לא מצי למעבד עבידתא לעצמ' ואמנם כך אנו דנין מי שיושב ובטל ניחא לי' מלעשות מלאכה א"כ מה שאינו עושה מלאכה מנכון לי משכירות משא"כ מי שניחא לי' לעשות מלאכה מיושב ובטל האיך ינכה לו משום שיושב ובטל כיון דעשיית מלאכה הוה ניחא לי' טפי:

רש"י בד"ה דיד פועל נ' מדברי' כי דעתו ליישב קו' התוס' ד"ה יד פועל דהול"ל אין על התחתונה ולזה כ' רש"י דהכוונה כלפי בעה"ב דאם חוזר בו בעה"ב ידו על התחתונה ובפועל אינו כן משום דכ' כי לי בנ"י עבדים וע' מש"כ רש"א בענין זה:

ואמנם א"כ לכאורה מ' דבפועל דווקא קאמר ת"ק ולא בקבלן וק' א"כ כדאמר לקמן וכי תימא שאני לי' לר' דוסא לקולא הו"ל להש"ס להוכיח מני' וב' דר' דוסא ע"כ גם בפועל מיירי דאל"כ הרי ת"ק לא מיירי בקבלן ואי ר' דוסא לא מיירי בפועל א"כ מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ומאי הלכה כר' דוסא דאמר רב וצ"ל דוודאי ת"ק אפי' בקבלן מיירי וס"ל דאפי' בקבלן שייך כי לי בנ"י עבדי' ור"ד לא דריש כלל להאי קרא ורב מחלק בין פועל לקבלן:

בענין מה שהק' הש"ך בחו"מ סי' של"ג וד' הגמ' הביא רמ"א שם דאסור להשכיר עצמו משום שכירות בג' שנים משום דכ' שלש שני' עשני שכר והק' הש"ך א"כ אדרבא עד ג' שני' שכר מקרי והגיעו צריך להיות יותר מג' שני' אמנם ע' תוס' קידושין דף י"ז ע"א ד"ה חלה שלש בסוף דברי' כ' ג"כ דבאמת ג' שני' הוה עבד ולזה קרא הכי לעבד עברי משנה שכר שכיר ומהאי טעמא חלה שלש אין צריך להשלים ובדברים מסולק קו' הש"ך:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה