ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין שומר שמסר לשומר פ' המפקיד
רש"י ד"ה פטור כוונתו דלא תימא סברא דמסרי לבן דעת משוי לי' כסבתא דלקמן דפטור שומר ראשון לגמרי אא"כ מ"פ הש"ס לר"י דווקא ממתני' הרי גם לרב ק' הא נכנס שומר שני תחתיו א"וו דלאו פטור לגמרי קאמר:
אמר אביי נ' דאביי דייק להא מלתא ממתני' דגיטין דבשלמא אי טעמא דרב משום דמסרו לבן דעת ה"ט דמוקי מתני' דגיטין לכתחלה כמ"ש תוס' משא"כ אי טעמא דרב משום דעלויי עליי' מנ"ל דמתני' דגיטין בה"ג דווקא מיירי, וכן ר"י בשלמא אי לא מחלק א"כ ממתני' דגיטין דייק משא"כ אי מחלק א"כ מנ"ל:
תו"ד התוס' דלאביי מקרי פשיעה לר"י ע"י ריעותא דלבסוף ולרב לא מקרי ריעותא כלל יל"ד לר"י לתחלתו בפשיעה וסופו באונס זה קיצור תו"ד והמ"י:
דכל יומא מפקדי ע' כ"מ ה' שכירות ולי נ' דלרבותא נקטי הרמב' והש"ס תדיר וכל יומא דס"ד דאדרבא מדכל יומא גבה מפקדי והיום פירשו ממנה ש"מ חשדא מצאו בה קמ"ל וה"ט ג"כ דתלמודי דרב דטעו בכה"ג דווקא:
וכ' עוד הכ"מ בענין דבר זה דנקט הרמב' דל"ד ע"ש והנה לכאורה הי' אפשר לומר דבעי' דבר זה משום דאל"כ דלמא אין רצונו שיהא פקדינו זה ביד אחר אא"כ בדיעבד אכתי אמאי חייב אמנם למ"ש הרמב"ן דלגמרי פטור השומר הראשון דהוה כברזילי' דמס' ב"ק ע"ש בנ"י א"כ כיון דלכתחלה עכ"פ שייך אין רצונו ל"ד לברזילי' ואי לית לי' מעות לשני או הלך למה"י הראשון חייב ושפיר נקט הרמב' דבר זה דווקא:
והנה מ"ש הרמב' דבעי' דלא לגרעא לשמירתו וכ' ה"ה דמסברא כ"כ ולי נ' דמעובדא דההיא דיהבי' לאמא לקמן יליף הא הרמב' דאי הו"א דגריעו גרעא במאי דלא אמר שהוא פקדון הא מחייבו רבא א"כ שפיר כ' הרמב':
ומ"ש ה"ה גבי בעלי' דצ"ע דק' לי' א"כ אפי' לא גרעא נמי ומה"ט נאיד הכ"מ מד' ה"ה אך המ"ל דחה ד' הכ"מ ע"ש ולדעתי ה"פ דהרמב"ם דאפי' השכיר עצמו ג"כ השומר הראשון לשומר שני כיון דגרועי גרעא לשמירתו ויצא החפץ מתחת ידו הו"ל פושע לדייק להא ג"כ מהך דאמא דמיירי בסמוכה על שלחנו וא"כ א"נ גרעא הרי הו"ל שמירה בבעלי' אלא ש"מ דלא מהני וע':
אמר רבא כל המפקיד ר"ל דגם לרבא ק' קו' שניי' דנימא לי' לא מהימן לי':
במ"ש הרא"ש דאדם כשר וטוב לא מהני י"ל טעמא דמצי למימ' אין לי חפץ לעסוק עם איש שלא אהי' מהימן כנגדו בעיני העולם ובהא דאמרי' באיזו נשך גבי מלוה בלא עדים דגורם קללה לעצמו ע' רש"י שם:
כ' הרי"ף דלרבא ג"כ צריך לומר פתי' התוס' לעיל אקו' דמתני' דגיטין ולכאורה דלמא רבא טעמא דמתני' קאמר אמנם א"כ מאי שייכות זה להתם בשלמא לאביי העניין עול מצ"ע ומחמת כן מקרי פשע וכן לרבא לתי' התוס' משא"כ אי טעמא קאמר אל כאן עול כ"א אחריות על השומר אם יאבד ומה לן בה:
והנה הרי"ף לא נקט שבועה כמ"ש תוס' ונ' טעמו דכיון דלהרי"ף בעי' שישבע על הכל והיאיך יתכן זה וצ"ל שלא זז ידו וכה"ג לא מקרי מסר לשומר אחר אמנם ד' התוס' כמ"ש הרא"ש דסגי אם פטור מלשבע נאנסו וה"ה אם נשבע נאנסו ולא בעי' בזה ידו ושפיר כ' תוס':
והנה ל"ק אר"ח דאין הל' כאביי לגבי רבא דא"ל דבטעמא דר' יוחנן פליגו ולאו דנפשי' קאמר אמנם מה שהביאו לזה נ' קו' התוס' לקמן צ"ט ע"ב דלרב וה"ה לרבא כיון דאפי' גרועי גרעא לשמירתו פטור ליהוי כתחלתו בפשיעה דמהני בפשיעה או בגניבה ואבדה ותי' תוס' שם דחוק כיון דבהדי' פטרי' לא טרח א"וו רבא ורב כלישנא דתחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור ס"ל ואנן קיי"ל חייב ואין הל' כרבא אלא דלמ"ש התוס' לקמן דע"כ סתמא דש"ס לקמן ג"כ מחל' בין אבידה לפשיעה אין ראי' אמנם ר"ח סבר התם שקלא וטריא הוה בעלמא: