ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין שוכר שהשאיל פ' המפקיד
כ' הסמ"ע סי' ש"ז דמיירי בדעבר והשאיל וכתב עלי' הש"ך דבחנם כ"כ דהרי מוקי לה בש"ס בשנתן לו רשות אמנם לסמ"ע ק' לי' אטו המחבר דתנא הוא למה לא פי' דמיירי כ"הג א"וו א"צ לכך אא"כ ק' למה הוצרך הש"ס לתי' זה ולא מוקי לה הכי אלא מ' וודאי דכה"ג הוה כשולח יד וחייב לשלם אמנם תינח לרבנן דשוכר פטור משא"כ לר' יוסי דבאמת משלם א"כ עכ"פ משלם והשתא הש"ס פריך מת"ק ולהכי אצטריך לשנויי בשנתן לו רשות משא"כ המחבר דפסק כר' יוסי שפיר כ' הסמ"ע דמצי מיירי בדעבר והשאיל:
אמנם באמת ד הש"ך תמוהי' דהא קיי"ל כרבא לקמן ולרבא לא מיירי מתני' כלל בשנתן רשות ומ"מ לכתחלה אסור להשאיל ושפיר כ' הסמ"ע:
וע' בשי"מ שנחלקו הראב"ד והרמב"ן אם אינו יכול לשבע אי הוה כא"י אם נתחייבתי לך או א"י אם פרעתיך ולכאורה הוה מ' כהרמב"ן דהוה א"י אם נתחייבתי לך דרוב בהמת מתות כדרכן אמנם א"כ מ"ט רמי רחמנא שבועה אשוכר שמתה כדרכה אלא דבאמת ל' הש"ס דנשבע להפיס דעתו מ' דלא הוה שבועה דאוריית' ומצי' למימר דהנה פליגי ר"מ ור"י אי שוכר כשו"ח או כשו"ש ומצי' למימר דאפי' מאן דס"ל דכשו"ש רבנן עשאוהו כשו"ש משום דמורי היתירא טפי משו"ח וא"כ שפיר לא הוה כ"א שבועה דרבנן ובהא נ' דפליגי הרמב"ן והראב"ד אי מדאורייתא הוה כשו"ש א"כ הוה א"י אם פרעתיך או מדרבנן. ועד"ז יש להסביר ד' התוס' שכ' דר"י ורבנן פליגי אי בשבועה קני או בשבועה כדי להפיס ובמ"ש ר"ל דר' יוסי ס"ל דהוה שבועה דאורייתא ורבנן ס"ל דהוה רק דרבנן כדי להפיס:
וע' ע"ש בשי"מ ב' שיטו' אי עד המסייע דהיינו השואל פוטר את השוכר במתני' או לא וי"ל דבאמת מדינ' פוטר את השוכר אלא דהיכי דרמי רבנן שבועה עלי' והיינו דקרי' לה כדי להפיס והטעם דבאמת מן הסבר' הדין עם ר' יוסי דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא דרבנן ס"ל יקוב הדין את ההר ומ"מ תקנו רבנן שבועה אשוכר וכיון רוב פעמים לא יוכל לשבע דלא הי' בשעת מיתה א"כ ממילא לא יפסיד המשכיר וע':
והנה בד' ר' יוסי לד' התוס' וודאי א"ש כל השקלא וטריא לר' יוסי דהתם הוו הבעלים עם הבהמה וגם ר' יוסי מודה כמ"ש התוס' ואמנם ליישב זה מיאן הרא"ש בד' הנ"י דכיון דהבהמה שלהם הו"ל השואל ממילא שואל שלהם דא"כ כל האי שקלא וטביא שלא כהל' אמנם ד' הרא"ש צריכין ביאור שכ' דמיירי שנתן לו רשות ושלוחא דידי' הוא א"כ תינח לר' יוחנן דע"כ נתן לו רשות משא"כ להחולק על ר"י והיינו יכולי' לומר דבאמת היינו פלוגתן לקמן אי ר"י חולק אף בראשונה דלר' יוחנן ע"כ מודה ר' יוסי בראשונה דאין זה ענין לכאן משא"כ החולקי' ס"ל כתוס' א"כ גם התם כ"ז שלא שילם חולק ר"י דא"ל דל אנת וכו':
ומ"ש הנ"י דמיירי שאינו צריך לשבע שאינה ברשותו כוונתו דאל"כ מצי השואל לומר לבעלים לאו בע"ד דידי את וע"כ דינא דידי' בהדי השוכר:
תוס' ד"ה אגרא ועי"ל צריך ביאור מ"ט לא אסקי אדעתיי' מיד האי תי' ונ' דתינח להחולקי' על ר' יוחנן משא"כ לר' יוחנן דמיירי ברשות א"כ וודאי מסתבר דל"ש בעלים גופיי' ול"ש שואל אחר כיון דלא שבק שכירות לגבי נפשי' אפקעי' לשכירות לגמרי אא"כ תי' בתרא שלא אליבא דהל' וזה דוחק: