ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין שוכר להביא עלי' חטין.
בענין מה שפי' רש"י מתני' כאביי כבר כ' נ"י דלפי גרסתנו קשה ואמאי הוצרך לפ' כן:
פטור כ' רש"י אם מתה כוונתו אפי' במתה ג"כ פטור מכ"ש בהיזק אחר:
אמנם מה שהוצרך תנא לאשמועי' כו נ' ע"ד שכ' תוס' לעיל גבי השוכר בהר והוחלקה בבקעה ע"ש ה"נ סד"א דיוכל המשכיר לומר לשוכר מתוך שלא ננתת עלי' משא הרבה היא מיהרה לרץ עי"כ מתה קמ"ל דאין זו טענה:
והנה כ' הטור סי' ש"ח דהמוכר חמור סתם יוכל לתת עלי' ט"ו סאין חיטין והק' ב"י מנ"ל להטור זה דמתני' יש לדחות דמיירי בהתנה וי"ל בשלמא לשטת הרמב"ן ונ"י דס"ל דאם התנה פחות ממה שנותנין על החמור ולא הוסיף יותר על היכולת פטור א"כ ע"כ ט"ו סאין היינו יכולת חמור סתם משא"כ לפי האמת דדעת הטור כהרמב"ם והרא"ש דבהתנה ג"כ חייב אם הוסיף על התנאי א"כ וודאי ק' קו' ב"י מנ"ל לתרץ דמדייק הש"ס מברייתא דקתני דסתם ספינה בת ל' כורין ק' ג"כ דלמא ברייתא בהתנה אלא לאו ש"מ דלא בהתנה קא מייריא "כ ה"נ ל"ש דמתני' בהתנה בריית' ג"כ בהותנה:
ועד"ז י"ל ג"כ מה שנתעורר בה"ה על מה דדייק רש"י קב לכתף דמשא אדם בינוני ה' סאין כ' הנ"י דלכאורה י"ל בין אדם לבעל חי ולמה שכתבנו לק"מ דאי ס"ד לתת שיעורין שונים בענין זה א"כ מאי דייק שוב הש"ס דסתם ספינה בת ל' כורין אף אנו נאמר ג"כ די"ל בין ספינה לבעל חי אלא ש"מ אין לחלק בדבר:
בענין קו' הרמב"ן שהביא ב"י מקב לכמף ע' בשי"מ בשם הריטב"א מש"כ לתרץ ורמז לדברי' ה"ה פ"ד משכירות:
ובד' הרא"ש במה שכ' ולית הלכתא כרבא כ"ש כאביי ע' בב"ח סי' שע"ח מה שכ' דברי פי חכם חן:
והנה יש לעורר לפי גרסתנו וגירסת כל הספרי' נפח ק' כמשאי מאי הכריח לרבא למימר למשא תנן ונראה דהנה תנן במ' תבואה והביא תבן והנה ע"כ בתבן לא שייך למימר ג' קבין עודף כ"א ע"כ תקלה כי תקלה שנתן עלי' תבן משא לתבן שעורי' במשקל וחייב משום הנפח קשה למשאוי ומ' לי' לרבא דשעורין והביא חיטין דומי' דהכי תנן תקלה כי תקלה ונפח עודף: