ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין שאר דיני משכון פ' המקבל.
רש"י ד"ה מאי קאמר התירו לו רבית לא כ' רש"י אי' גזל דשואל שלא מדעת גזלן ואפשר דכיון דב"ח קונה משכון ל"ש כאן שואל שלא מדעת:
אלא דעיקר קו' הש"ס ק לכאורה דמאחר דלא ידע המק' כי לא תשכב בעבוטו והיינו ועבוטו אצלך א"כ גם פירושא דקרא לא ידע ואקרא הו"ל להק' ונ' דאקרא ניחא לי' דבאמת גם בעשיר אסור אבל בעני עובר בב' לאוין משא"כ לתנא דבריית' דקאמר דלדיוקא אתי שפיר מק':
רש"י ד"ה אינו חייב להחזיר ד' רש"י דהכל תלוי ביהבי' לי' מדעתו דאז אין כאן מצות השבה או שקלי' ניהלי' בע"כ דאז יש בו מצות השבה ודייק כן דכולא מלתא מל' חבלה ילפי' וחבלה בע"כ מ' אבל שלא בשעת הלואה לא מ':
רש"י ד"ה שלא תהא שביעית וכו' דהו"ל פקדון גבי' כוונת רש"י בזה דלכאורה בשלמא למאי דס"ד מעיקרא דמיירי בהדר ומשכנא היינו דאין שביעית משמטת דהו"ל של אחיך בידך משא"כ למאי דמשני לי' וודאי קש' לזה כ' רש"י דמ"מ כיון דקניי' ורק כפקדון הו"ל גבי' א"כ שפיר מקרי של אחיך בידך:
לא תחבול בגד אלמנה כ' ריא"ז בש"ג דבגד דווקא אסרה תורה ולא שאר משכון ואין א' מן הפוסקי' מודה לו וק' עכ"פ הא באמת בגד דווקא כ' ונ' דהא תלי' בב' תי' של תוס' אי ניתוח שרי באלמנה או לא והנה ד' רוב הפוסקים כתי' שני דגם ניתוח ודכתב רחמנא לא תחבול היינו משום לעבור עלי' בב' לאווין ומעתה לעורר עכ"פ על אי' ניתוח נקט רחמנא בגד דהאי אורחא לנתח דהאי אפי' בשוק איתא עלה ולא שאר משכון משא"כ בבית למה זה יחבול בגד דוקא וד' ריא"ז אפשר כתי' א' של תוס' ושפיר כ':
והנה מ"ש הרמב"ם דאפי' בשעת הלואה איכא לטעמי' אזיל שכ' בפי' המשנה דטעמא דת"ק משום דגם בלא השבה שייך מוציא ש"ר מתוך שהעבוט אצלו היא יוצאת ונכנסת אצלו א"כ ע"כ לטעמא דתנא דידן אפי' בשעת הלואה עובר והא בהא תליא ובזה נסתלקו ד' ה"ה מ"ש להביא ראי' להראב"ד מר"ש:
אלא דק' לד' הרמב"ם לכאורה אמאי לא משני הש"ס לעיל כדמק' אשמואל דאצטריך קרא לבשעת הלואה ול"ל לשנוי לעבור בב' לאווין ונ' דוודאי לר"ש ע"כ מודה הרמב"ם וכמ"ש ה"ה דלר"ש ע"כ דוקא שלא בשעת הלווא' עובר והנה כדמק' הש"ס אדשמואל אכתי לא ידע הש"ס דתנאי היא ולכך אצטריך לשנויי לעבור בב' לאווין משום דר"ש אמנם למסקנא באמת לדידן לא מוקמי' קרא כ"א לבשעת הלואתו:
והנה בענין מ"ש הרמב"ם מחזירין בע"כ ע' בלח"מ שדחה ד' הריב"ש בכ"מ שם והנה לכאורה יש לעיין למאי דמסיק הש"ס בתמורה דלא אתי חד עשה ומנתק תרי לאווין א"כ הרי גם בחובל בגד אלמנה בעצמו הוה תרי לאוי ואמאי אינו לוקה וע' תוס' חולין פ"א כי יש לחלק בין לאוי דסמיכה וה"נ לא סמיכי ואמנ' נ' מה"ט דאדרבא הא דבעי' ניתק לעשה לא בעי' כ"א משום לאו דלא תבא לעבוט משא"כ לאו דלא תחבול כיון דלא מהני דמחזירין ממנו בע"כ א"כ אינו לוקה וכ"ת עכ"פ לילקי משום דעבר אמימר' דרחמנא כמו באינך לא היא דהנה באמת כיון דמחזירין בע"כ מיקרי נותן לתשלומין ודמי לגניבה וגזילה דאין לוקין ודווקא בהשבת העבוט דעכ"פ קניא לית ליה הרמב"ם דשייך טעמא דניתן לתשלומין משא"כ כה"ג דמחזיר בעין:
אלא דק' לישני בתמורה דהא איכא בין אביי לרבא לאביי אם חבל בגד אלמנה מהני ולרבא לא מהני וצ"ע: