ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין מסדרן לב"ח פ' המקבל.
רש"י במתני' ד"ה המלוה דלא תימא דנקט המלוה למימר דאפי' בשעת הלואה לא ימשכן כ"א בב"ד קמ"ל דלא היא דווקא שלא בשעת הלואה מיירי מתני'
ודנקט מלוה לאפוקי שכירות וכיוצא דמותר למשכן בעצמו כמבואר בטור וזה ד' הפוסקי' בטור שם בסוף הסי' דה"ה לענין מסדרין דינא הכי וד' החולקין דלענין סידור שאני ונ' דפלוגתיי' אי גם בהקדש מסדרין דאי מסדרין גם בהקדש א"כ גם שכירות וכיוצא מהקדש ילפי' משא"כ אי דווקא בערכין מסדרין וכ' רש"א דמערכין אין ללמוד כמ"ש תוס' לקמן אלא דבב"ח גמר מיכה מיכה משא"כ בשכירות מהי"ת נימא מסדרין:
והנה בזה יש ליישב ג"כ קו' הנ"י הא אמרי' בב"ק עביד אינש דינא לנפשי' ולמ"ש הכא במלוה דווקא והתם בשכירות וכיוצא והטעם דבמלוה לא הוה כ"א פריעת ב"ח מצוה ובשלמא ב"ד יוכלו לכוף משא"כ איהו לנפשי':
והנה הנ"י תי' דהתם לגוביינא ויש להביא ראי' לתי' זה ממאי דקיי"ל דדווקא תופס לבע"ח במקום שחב לאחרי' לא קנה הא במקום שאינו חב לאחרי' קנה כמ"ש והאריך בזה הרא"ש ספ"ק דגיטין והנה ועמא מאי משום דזכין לאדם שלא בפני' וזכיי' ע"כ מטעם שליחות הוא ואי ס"ד דאפי' לגובוינא לא מצי איהו תפיס א"כ כל מידי דאיהו לא מצי עביד לא חצי כמו כן משוי שליחא לאחרינא ואמאי תיהני תפיסתו אלא ש"מ דלגוביינא מצי תפיס והתם לגוביינא הוה:
והנה בענין קו' ה"ה על הרמב"ם מש"ס במכות ט"ז דקאמר בהדי' על השבת עביט דלא לקי משום דניתן לתשלומין כמ"ש הראב"ד נ' דק"ל להרמב"ם תינח בזמן שהמשכון שוה יותר על החוב משא"כ אם הוא רק כנגד החוב וא"כ רק חובו גבה מאי ניתן לתשלומין שייך בזה אלא דהש"ס התם ע"כ דחק לתרץ כן משום דר"י אמר אין לנו אלא זאת ועוד אחרת אבל אנן לדידן קיי"ל דבאמת הטעם דלא לקי משום דניתק לעשה וכמ"ש הרמב':
ואמנם המ"ל הק' הא בעשור לא ניתק לעשה והו"מ למפרך גם מעני בדברים שאין צריכין לו גם מה שרצה המ"ל לצדד דהטעם הרמב' משום דעכ"פ בעני ניתק לעשה שוב אפי' בעשיר לא לקו ג"כ דחוי מני' ובי' דאטו עדיף עשור מקיימו ולא קיימו בעני שכ' הרמב' דלקי אמנם לי נ' דד' הרמב' דדווקא קרא קמא בפ' משפטים דלא מיירי בלאו כלל הוא דקא אעני דווקא כדכ' במה ישכב משא"כ קרא דמשנה תיראי דקאי אלאו ל"ש בעני ל"ש בעשיר ל"ש צריך לו או לא בכולהו אמר רחמנא דיקיים העשה ויתקן בזה הלאו וכן דייק ל' הרמב':
ובענין קו' הלח"מ הא בב"ח מנתח נתוחי דרבנן כמ"ש תוס' נ' דתיס' גופיי' אשמעי' רבותא בזה דמ' לכאורה דהמדתה חודש דבר זה אבל למאי דאמרי' ה"נ מסתברא אמרי' דבב"ח מנתח נתוחי דאוריי' וכ' תוס' דלא היא אמנם ד' הרמב' דשמואל הכי דריש לא תבא אל ביתו ולא תבא לעבוט עביטו פי' אפי' בשוק:
תוס' ד"ה ואת המחרישה ע' בכ"מ שכ' דע"כ מסקי' לתי' הראב"ד דמיירי דעבר ותשכנו או לתי' הרז"ה דמיירי מדעת הלוה דאל"כ כר היכי משכחת הרי לא נקטינן מני' כדאיתא בבריי' לקמן וק' על התוס' וכל הראשוני' שלא עמדו ע"ז ונ' דעתם דכר מצי מייר דשוה מאה מנה ולא קיי"ל כר"ע ור"י כ"א דנותן לו ביני ביני ודאי נוטל ועד דיהיב לי' ביני ביני מחזיר לו:
והנה גם ד' התוס' בתמורה כהראב"ד דמתני' מיירי בעבר ומשכנו שכ' ליישב כן קו' דהכ"מ ד"ה מחזיר את הכר אלא שלא ביארו מהיכן דייק להו וכן רש"י בתמורה שם כ' בקיצור גבי בע"כ מתניי' כוונתו ג"כ לד' תוס' שם דתמחזיר את הכר ואת המחרישה צ"ל דמיירי או בעבר ומשכן או מדעת הלוה ומדעת לא מיירי מתני' דמדעת א"צ ב"ד אלא ש"מ דבעבר מיירי ע' בתוס' שם ותמצא:
מי' ד' הרא"ש בקו' מפריעת ב"ח דאמאי מכין עד שתצא נפשו נכפיי' טפי בממונא:
מאן אילימא ב"ח הכ' לא תבא וכו' יל"ד אי בע"ח שרי מכ"ש שליח בי"ד ונ' דה"ק אי נימא בע"ח ובעלת' אין כאן אלא עשה בחוץ תעמוד וברחיים ורכב לא הא. לא היא דהרי גם בעלמא איכא לאו ומשני לעבור עליו בב' לאוין:
לא כמלוה נ' דדרשינן הכי משום דגבי והאיש כ' וי"ו וגבי אשר אתה נושה לא כ' וי"ו ש"מ דה"ק אתה והאיש דהיינו שליח ב"ד בחוץ תעמוד ואשר אתה נושה יוציא:
תוס' ד"ה מחזיר ומהפך הדרשא ר"ל דברייתא דאתי' כתנא דפליג אדשמואל שפיר שנה ולשמואל דע"כ ג"כ דרש קרא דהשב תשיב ע"כ מהפך הדרשא: ] תוס' ד"ה נימא לי' אמנם רש"י פי' כפשיטו מ' דס"ל דקושי' הי' מנ"ל לת"ק למימר דהכ' הטיל על המלות המלוה לפרנס הלוה לעולם דלמא באמת בל' יום סגי כרשב"ג וע"ז משני כ' ולך תהי' צדקה וקשה כיון שהכ' הטיל זה לחיוב האיך שייך לקרותו צדקה א"וו משום שחיוב זה הוא לפנים משורת הדין קראו הכ' צדקה וע"כ כת"ק דלעולם עלי' רמי וזה כוונת רש"י לעשות צדקה להלך לפניו כלומ' דאף שהיא חייב קרא הכ' כאן ההילוך לפניו יתברך צדקה ויש להמליץ ע"ז הכ' צדק לפניו יהלך אעפ"י שלא עשה דבר כ"א ושם לדרך פעמיו:
כוונת רש"ל דלגבי ב"ח דמחזירין נגד זה דמחזירין לא חשיב ערכין קיל:
ואכלת ושבעת וברכת הכוונה ע"ז שאז"ל ר"פ כיצד מברכין כל הנהנה בלא ברכה גוזל כביכול להקב"ה החפץ חסד וד"ל:
הק' רש"י אמאי לא פשיט מבריי' דלעיל דקתני בהדי' מסדרין ונרא' דיש לדחות דברייתא הרי בממשכן מיירי ה"ק כל שמסדרין בערכין אין ממשכנין בב"ח:
במ"ש הכ"מ דלהכי לא מסדרין מזון לאשה אף דהוה דאוריי' משום מיכה מיכה פי' ובערכין כ' הוא ולא אשתו צריך להוסיף דלא קיימ"ל כר' יודא בערכין דדרש הוא לאפוקי העשיר וחזר והעני:
תוס' ד"ה מניין לערום וכו' לילי דברי' נ' דוודאי יודע רבה בר אבהו הך דרשא דולא יראה בך שהיא מפורסמת אלא דהוה סבר דהתם התרומה גרם דקתני לה בהדי חמשה דלא יתרומו ומשכי לי דהברכה גרמא:
תוס' ד"ה לאו כהן מר בתי' שהי' ברי לו עוררני תלמי' א' הא גם ס' פי"נ דוחה תורה ולמה כת' תוס' ברי ונ' דד' תוס' דהא דספק פי"נ דוחה היינו משום חזקת חי משא"כ התם דלא הוה חזקת חי שהרי מת אלא שאני תמה מנ"ל לתוס' דכה"ג מקרי עוד פי"נ ולולי דברי' הייתי אומר דאלי' עפ"י הדבור עשה להשריש אמונת תחיית המתים כמו שהקריב בהר הכרמל:
יש להסתפק לפי מ"ש הנמ"י דבעצם כשעורה הואיל ואין טומאת אהל ה"ה טומאת מגע אין כהן מוזהר עליה אם ה"ה למ"ד קברי עכו"ם אין מטמאין באהל אם ה"ה ממגע אין כהן מוזהר:
בארבע לא מצינו נ' דרש"י פי' דבקדשים הוה בקי משום דבס' קדשי' מצינו הרבה פעמי' שמעת' דרבה בר אבהו בשחיטת חולין ובזבחים וכיוצא:
בענין האי מעשה י"ל דאלי' ז"ל מעיקרא ג"כ הכי א"ל פשוט גלימך היינו חילקא דרבנן זיל ספי אם תרצה לפשוט גלימך לעתיד תוכל לספות אלא שרבה בר אבהו לא הבין הרמז עד דשמע לקלא ויש לומר כי הנה הת"ח על הרוב אינן שרוי בצער אם בנו עמו מכירין בו אלא שרבה בר אבהו מרוב צניעותו לא הכירו בו דורו עד לבתר האי מעשה יצא ריחו בעולם ובזבזו לו מעות אך הוא לא רצה ליהנות מהם כ"א נתן הכל לנדוניית בנותיו שהיא מצוה מדברי קבלה ואת בנותיכם תתנו לאנשים דדרשי לנדוניא: