ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין שאר אבידות פ' א"מ:
כלי כסף ע' רש"י וכ' סמ"ע סי' רס"ז דלדברי' בזה"ז דאין דרך לשמור בקרקע לא ישתמש ואין כן ד' ש"פ ונ' דעתם כד' תוס' דהיכא דלא בא לידי קלקול שרי התשמיש:
גמ' לצורכו ולצורכה מאי מבעי' אי לצורכה דווקא או לכבודו דווקא:
תוס' ד"ה לצורכו ולמ"ש לעיל דבספרי' הטעם משום בזיון הספר שנגליל ולא קרא לק"מ מספרי':
וע' סמ"ע שתי' ג"כ קו' תוס' ולא זכר מד' תוס' אלו כלל:
באו"ד מאי פריך והנה לש"פ שנחלקו על תוס' וס"ל דדווקא לצורך הפקדון שרי צ"ל הא דפריך מאי עבידתי' כלומר ישמור המפקיד בעצמו אא"כ לעיל גבי ספרים הו"ל להש"ס ג"כ למפרך הכי ולשנויי כגון שבעלי' במדה"י וצ"ל דבספרי' דאם ירקבו הו"ל בזיון כתבי קדש וכ"מ ל' הרמב' ע"ש דבספרי' אין חילוק בין בעלים במדינה או לא:
רש"י ד"ה נזדמן לו אורחי' כוונתו דס"ד דלהכי נקט כה"ג דכה"ג מקרי לצורכו ולצורכה ואמנם למאי דמשני נקט אורחי' דמקלי קלי לי' ולעולם מיירי אפי' לצורכה לחוד ובזה מסולקי' ד' הלח"מ שתמה על הרמב' דפסק דבלצורכה שייך נמי מקלי קלי:
משום עונא א"נ וכו' לכאורה לטעם שני במכיר באורחים שרי ולטעם אחד אסור וא"כ קשה למה נקטי הרמב' והטור טעם ב' ונ' דמ' להו דטעם א' רחוק שימצא אלא דלצורכו ולצורכה היא דחיישי' לי' ואמנם דלצורכה לחוד דווקא לטעם ב' חיישי' וכיון דאנן צורכו ולצורכה בלא"ה לא שרינן א"כ בלצורכה לחוד שפיר בעי' טעם ב':