אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין ריבית דנכרי פ' איז"נ.

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין ריבית דנכרי פ' איז"נ.

בענין מעות יתומי'.

מאי לחונן דלים נ' דק' לי' להש"ס וכי במה יזכה המלוה בריבי' שיעשה בממונו חסד וצדקה לכך דריש לי' לשבור מלכא ע"ד עניים מרודים בית:

אמר לי הונא לא נצרכה אלא דאפי' ריבי' דנכרי נ' דק' לי' לשון מרבה הונו הול"ל ליקח נשך ותרבית אלא ש"מ דבא לאשמועי' אפי' היכא דליכא לאו דלא תיקח:

רש"י ד"ה מאי לאו דלא תשיך כוונתו ליישב קו' תוס' דאי תשיך כ' בוודאי אצטריך קרא להתיר לישראל ליקח ריבית מן הנכרי משא"כ אי כ' תשיך כ' רש"י לפ' דלא אצטריך קרא להתיר דכיון דהמלוה אינו מוזהר גם הלוה מהיכי תיתי ליאסר:

תוס' ד"ה לא סגי וא"ת וכו' נ' דסמכת' קו' זו לדברי' להוכיח דהתי' השני עיקר דלתי' הראשון לא פריך הש"ס מידי דלמא רבנן תיקנו שלא להלותם כלל ואינו עיקר על לא תחנם:

והא דפשיטא להו דגם בס"ד סבירא לן דלא הוה כ"א דרבנן דאל"כ עיקר חסר מן הספר בד' התרצן דהו"ל דרבנן הוא דגזרו אלא ש"מ דגם המק' ידע דהוא מדרבנן בעלמא:

באו"ד דבזמננו וכו' כתבו כן דאפי' נימא משום דאסמכהו רבנן אקרא נילך אחר המחמיר וכלישנא קמא קיי"ל כדעת הרמב' מ"מ יש סמך למנהגנו למ"ד דבכדי חייו מותר בז"הז כיון דאין שיעור למסים אין קצבה לכדי חייו ולמ"ד שמא ילמוד ג"כ בז"הז שרי:

אבל ק' דקיי"ל דדבר שנאסר במנין אף דבטל טעמא תקנתא לא בטיל כמו שכ' תוס' בכמה מקומות וא"כ היאיך נתיר איסר זה כיון דכדי חייו ולת"ח לעולם הוה שרי' הרי זה דומה לתקנה שלא נתפשטה בכל ישראל דיכולין לבטלו כמש"כ תוס' בסוגי' דפרוזביל בפ' הניזקי':

באו"ד וא"ת ע' רש"א שהק' ב' קו וקו' ראשונה הניח בצ"ע ונ' ליישב גם שתיהן דלכאור' אם גם לא נצטוה ישראל קודם מ"ת על אי' ריבי' מ"מ על וחי עמך נצטוו מעולם ולא ק' לכאורה קי' תוס' אלא דהא תלי' אי וחי אחיך קאי אריבי' והנה אי כ' לנכרי תשיך ע"כ לא אצטריך וחי אחיך למעוטי נכרי דהא בהדי' כ' לנכרי תשוך משא"כ אי לא קאי אריבית א"כ לנכרי תשיך שפיר אצטריך וחי אחיך אריבית דנכרי וא"כ הכי כבר כ' תוס' דאי מדרבנן אסור כללישנא קמא ע"כ כ' תשיך וממילא ללישנא קמא לא ק' כלל קו' תוס' משא"כ ללישנא בתרא דאפי' מדרבנן שרי' אמרינן דלנכרי תשוך כ' וא"כ וחי אחיך לא קאי אריבית שפיר כ' תוס' דק' הא קודם מ"ת לא נצטוו כלל ומיושבי' ב' קו' רש"א:

והוי' יודע דבתרגו' ירושלמי שלפניו לא הובא מאמר זה כ"א בפ' ר"א הובא בילקוט יחזקאל שם:

בסו"ד נ' להסביר ע"ד דתנן פ' חלק האומר אין תה"מ מה"ת אינו עומד בתחה"מ וא"כ גם קומ"ת הצדיקי' שקיימו התורה עפ"י קבלתם מאברהם א"כ ע"כ גם תחה"מ הי' בכלל קבלתם והם לבדם אשר דינם לעמוד בת"המ לא זולת והבן:

איתיבי' לוין ומלוין וכו' עד וכן בגר תושב יל"ד לאיזה ענין הביא כאן הש"ס האי וכן בג"ת ונ' דאי לאו הכי הייתי אומר דהאי לוין ומלוין לנכרי ל"ד כ"א ר"ל לג"ת דלא שייך בי' שמא ילמוד ממעשי' משא"כ עכשיו דתנן בהדי' ג"ת ע"כ לנכרי ממש ושפיר פריך:

לא נצרכה אלא לכדי חיי' י"לד היכא רמיזא דבר זה במתני' ועוד מאי לא נצרכה דקאמר ונרא' דהנ"י כבר דקדק במתני' לאיזה ענין הדר תנא לוין הא בהדי' מקבלין כאן ברזל דהיינו לוין ותו דלריבי' קצוצ' אצטרי' אמנם הש"ס נ' דמשמע לי' דבא לאשמעי' מלוין דומיא דלוין מה לוין אין אדם לוה בריבי' יותר מכדי חייו ה"נ מלוין כדי חייו דווקא והיינו דקאמר לא נצרכה ר"ל משנה יתיר' אלא לכדי חייו:

רש"י ד"ה לכדי חייו סו"ד דילמא אתא למסרך פי' הנ"י הכוונה וילמוד ממעשי' אמנם המל"מ פי' שירגיל עצמו בריבת מלשון סירכה נקט ואתי במסכ' ברכו' פ"ו הי"ק וכן נ' דאי כפי' הנ"י ל"ל לרש"י למנקט לישנ' חדתא הול"מ שמא ילמוד ממעשי' והנה מה שדחק רש"י לזה נ' משום דק' לי' למה בכדי חייו לא שייך שמא ילמוד ממעשי' בשלמא אם הטעם שמא ירגיל עצמו בריבית שפיר כיון דלא התירו לו אלא בכד חייו ממילא לא ירגיל עצמו משא"כ בללמוד ממעשיו:

שמא ילמוד ממעשי' ע' רש"י הבנתי מדברי' ליישב קושי' הרמב"ם למה בלוין לא גזרו וכתב רש"י דהעיקר אם הגוי בא לבית ישראל וזה במלוין דווקא משא"כ בלוין שפי' ליכא למיגזר דאין הגוי בא לבית ישראל:

ואמנם ממה שכ' לעיל דכל לוה אינו לוה יותר מכדי חייו א"כ ממילא בלוין ליכא למיגזר:

והנה צדדו הראשונים אי הני תרי אמוראי ר' הונא ב"ר ור' אבינא נחלקו אהדדי או לא ע' בדברי' ונ' דדבר זה תלי' במה שכ' בפי' ד' רש"י אתי למיסרך דלהנ"י לא נחלקו ולמה שכ' נחלקו:

הק' הלח"מ על ד' הרמב"ם באבק רבית לא גזרו א"כ דלמא מתני' באבק רבית ונ' דכבר דקדקנו לעיל לאיזה ענין הביא המקש' האי וכן בגר תושב וי"ל דאי לאו האי דגר תושב היינו אומרי' דמתני' באבק רבית משא"כ השתא דכיון דבגר תושב לא שייך ילמוד ממעשי' ע"כ אפי' ריבית קציצה שרי' ומדקתני וכן ע"כ גם בנכרי בריבית קציצה מיירי:

הק' עוד הלח"מ על ד' הרמב"ם שכ' לוין ומלוין לגוי לריבית שנאמר לאחיך לא תשיך וע"כ אלווין קאי דהא מלוין כ' הרמב"ם אבתר הכי דמצות עשה להלותו וללוין הרי כ' רש"י לא אצטריך קרא זה תו"ד ונ' דהכ"מ הק' על הרמב"ם דהול"ל לנכרי תשוך ותי' דכ' תשוך משום דאצטריך למכתב ולאחיך לא תשיך ושבק לקרא דקדחיק נפשי' כיון דלתשיך לא אצטריך ונ' דלזה לבד כיון הרמב"ם להקדים דע"כ האי תשיך ר"ל תשיך והיינו דאפי' תימא דגם לתת לו ריבית אצטריך קרא ובמ"ש התוס' הרי בהדי' שמעי' לי' מדכ' ולאחיך לא תשיך ש"מ לאחי' הוא דלא הא לנכרי ש"ד וכמו שכ' התוס' ג"כ והן הן ד' רמב"ם:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה