ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין מעות יתומי'.
כ' המ"ל צידוד אם גם גבי חרש ושוטה הקילו בא"ר ונ' לד' הפוסקי' דבלוה ל"ש א"ר א"כ הלוה מותר ליתן וכ"ת דמאכיל בידים לחו"ש אי' דרבנן מ"מ תלי' הא מלתא בפלוגתת הפוסקי' אם מותר להאכיל אי' דרבנן בידי' ע' או"ח סי' שמ"ג:
קרוב לשכר ורחוק להפסד נ' דר"ל ע"י שט"ר דאל"כ אין זה מדת כל אדם כ"א מדת רשע אע"כ כמ"ש:
רש"י ד"ה דהבא פריכא כוונתו ליישב קו' הראשוני' הא גם בדהבא פריכא שייך סי' במשקל לזה כ' רש"י דמ"מ אין דרך לתת כזה בפקדון והטעם מובן דאם יחסר מעט בטל סימנא:
הג"א יפסיד הריוח כוונתו לד' הראב"ד בנ"י ואין לפ' דגם עכשיו יש ברירה ביד בי"ד דהרי קאמר' הש"ס ושקיל לי':
בענין צאן ברזל וסיומא לשיעורי החורף תרי"ז לפ"ק
כ' רש"י דעיקר רבותא דמקבלין מן הנכרי' הנה כוונתו לומר דמותר לתת רבית לנכרי' הרי בהדי' קתני לוין ומלוין ונ' דס"ד דכה"ג דאין שום אחריות על הנכרי ונוטל מחצית הריוח יהא אסור משום לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם דהרי גם בעיסקא דאחריות על שניהם אמרי' פלגא באגר ופלגא בהפסד קמ"ל דשרי ואין בזה משום לא תחנם:
ואמנם בנ"י תי' דאשמעי' דאפי' כפועל בטל לא מהני בזה ומ' ד' רש"י דמהני מדלא תי' כן והנה לכאורה זה תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' בפי' כפועל בטל דלרש"י דנותן לו כפועל ממש א"כ הרי כל פועל דין שומר יש עלי' ויהא שו"ח או שו"ש הרי מתנה שו"ת להיות כשואל ולקבל כל אחריות עלי' ושפיר שרי ואמנם לד' תוס' דנותן לו כאדם בטל וא"כ אינו פועל שפיר כ' הנ"י ואמנם א"כ יק' לד' הנ"י דהרי איהו מפ' כר"ח ולר"ח ג"כ נותן לו כפועל ולזה נ' דבאמת תלי' מלתא במה שהיא הצאן ברזל וודאי אם נותן לו בהמה בשומא דהדרא בעינא היינו מרא דלעיל ואפי' קיבל אחריות כיון שנותן לו שכר שומר מקרי ומתנה להיות כשואל אמנם אם נותן לו סחורה למכור בשומא דלא הדרא הו"ל לוה עלייהו ולא שייך דין שומר כלל ושפיר כ' הנ"י ומעתה רש"י לא רצה לתרץ כהנ"י דמ' לי' מתני' בבהמה מיירי כדמ' פשטא דגמ' ואמנם הנ"י תי' דרבותא דמתני' הויא בסחורה וכיוצא מלתא דלא הדרא בעינא:
ועד"ז יש לתרץ ד' הראב"ד שהביא בב"י קע"ז שכ' דאפי' אינו מקבל שום ריוח המקבל ג"כ אסור ורבותי' נחלקו עלי' דלמה לא יוכל שי"ח להתנות להיות כשואל ולמ"ש הראב"ד בסחורה הוא דאמר כן ושפיר קאמר דבסחורה דלא הדרא בעינא ל"ש שומר כ"א לוה:
הא דקביל פי' רש"י דאנותן קאי וכן מבואר מד' רבא דקאמר אי דקביל מרא ואמנם מ"ט לא פי' רבא ד' אביי אמקבל נ' דאי אמקבל ע"כ לא קביל היינו לא קבול כלל וודאי ק' א"כ פשיטא דל"ש למקרי צ"ב ואמנם אי קאי קביל אנותן מצי' למימר דה"ק דקביל נותן ג"כ העסד עלי' ולא כולו כ"א פלגא אלא דמ"מ ק' לרבא דל"ש למקרי צ"ב:
ועד"ז יש ליישב קו' תוס' דהרי מקבלין מן הנכרי' אצטריך לאשמועי' ובהא ליכא שום רבותא דמדלעיל מקבלין עגלי' ידעי' לא היא לעיל מיירי דאין על המקבל שום אחריות וכאן מיירי דחצי אחריות על המקבל ומ"מ עדיף חנוני דבחנוני כל חצי אחריות על הנותן וכאן רק אונסא וזילא ואמנם לתוס' מ' להו דאונסא וזילא ל"ד
המלוה מעותי' שלא ברבית מעשה אלה דריש דאאינו מלוה ל"ש עשה א"וו ר"ל מלוה שלא בריבי':
הק' רש"א לד' תוס' ג"כ לפליג בין נוטל ריוח קצוב או לא ונ' דא"כ שוב יק' בבכורות אדמפליג בין וולדות לוולדי וולדות לפליג בוולדות עצמן בין נוטל ריוח קצוב או לא:
לא ימוט לעולם מעיקרא סבר דפי' לעולם לא ימוט ולבסוף מפ' דה"ק דלעולם לא ימוט אבל לשעה לא:
ודמייתי הש"ס הכא קרא דחבקוק נ' בנבאר מ"ש ז"ל במס' מכות בא דוד והעמידן על י"א בא חבקוק והעמידן על א' בנבאר תחלה ענין המזמור אמר הכ' בפיך ובלבבך לעשותו ר"ל כי עיקר עבודת ה' היא במחשבה ודבור ובמחשבה העיקר שלא להרהר אחר מדותי' של הקב"ה והרהור זה הוא על ג' אופני' הכת הא' יאמרו כיון שביאר לנו הש"י בתוה"ק כי האדם בחיריי א"כ אין האדם קשור כלל וכלל בגזירת ה' וכל אשר יחפוץ יעשה השני' אומרי' אדרבה אחרי שאנו רואי' כי לא לקלוס המרוץ ועצת נפתלי' נמהרה א"כ האדם קשור בגזירת ה' ואין בידו לעשות טוב או רע וזולת בגזירת הבורא, הכת הג' יאמרו אחרי שאין הידיעה מכחשת הבחירה א"כ ע"כ הידיעה במחשבת הבורא ומ"מ טרם יצא אל הפועל יכול להשתנות, ועי"ז גם הם ישתנו מרצון אל רצון ובפה א' וא' בלב ידברו וז"ש כי הירא ה' צ"ל הולך תמים עד"ש הרמב"ן ע"פ תמים תהי' עם ה' כי האדם צריך למסור נפשי וגופו לה' לבדו ובכ"ז יהי' פועל צדק ולא יאמר כי הידיעה מכחיש הבחירה ואמנם מחמת כן לא יהי' א' בלב וא' בפה כ"א ודבר אמת בלבבו ועתה בא לדבר כנגד מעלת הדבור ואמר כי קדושת הפה היא עקרה שלא יהי' שום הרגל על לשונו כ"א לא יפתח פיו לרעה ואמנם בעת יראה דבר מגינה אפי' באחיו וקרובו לא יבלום פיו וז"ש לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו ג"כ ואמנם כ"ז אינה ראי' עדן אשר אמונת ה' נשרשה בלבו כ"א עדן יוכל להיות מכת המסתפקי' אשר עדן לא נתטפשו בדעתם להשליך מס' אמונת ה' אחרי גוים ובמה יוודע איפוא אשר אהבת ה' ואמתו בוערת בלבו הנה זה יוודע ע"ד שאמר שהע"ה עוזבי תורה והללו רשע ושומרי תורה יתגרו ואמר יראת ה' שנאת רע כשנאת האמת לשקר וז"ש כי צ"ל נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד ואף גם זאת אפי' במה שהוא להרע לנפשו הרי הוא כאילו נשבע עליו ולא ימיר ויעשה לו גדר לגדר, וז"ש הנה אם כספו בשעת הלואה לא נתן בנשך והלוה מעצמו יבקש ליתן לו מתנת חנם יכול לצדד היתר לקחתו אבל הירא ה' כספו לא נתן בנשך ובכ"ז שחד על נקי לא יקח וע"ז אמר עשה אלה לא ימוט לעולם
ואמנם כלל היא עניני' הנ"ל הוא בג' דברי' הראשוני' שלא יהי' לבו חלוק עלי' באמונה וז"ש בא חבקוק והעמידן על א' ואמר וצדיק באמונתו ר"ל מי שהוא רק צדיק באמונה ג"כ יחי' לעוה"ב, ועד"ז נבא לבאר מדרש שוח"ט תהלים ה' מה עשה חבקוק עג עוגה ועמד בתוכה ואמר איני זז מכאן עד שתענני א"ל הקב"ה הרני מחזיר על כל מי ששבר את קרדומו שיבא אצלי התחיל חבקוק צווח עד אנא ה' שועתי א"ל הקב"ה חבקוק בן תורה אתה ולא ע"ה אתה קח לך לוח א' וכתוב עלי' א' ב' ואח"כ תאמר הודיעני את הקץ שנא' כתוב חזון ובאר על הלחות וגו' וסיום כשם שבשאר גליות בא הקץ בזמנו כך לע"ל ב"ב הכוונה הנה חבקוק ראה כי הקץ יתאחר מחמת שאין ישראל חוזרין בתשובה וטען הוא כי זה מחמת שרשע מכתיר את הצדיק והנה וודאי הצדיק גמור לא יבולע עי"ז ולא יתעה אבל מ"מ מי שלא הגיע למדה זו ומ"מ עדיף מחבירו רשע ע"ז יפעל מאד בראותו חבירו הרשע למילו מצליח במפעלי' וישגיא פעלו ועי"ז גם הוא נסוג אחור והנה זה הוא טענת חבקוק דהע"ה אמר עשה אלה לא ימוט לעולם והיינו אפי' א' מאלה והש"י מחריש בבלע רשע צדיק ממנו אף שאינו צדיק גמור ויש לרמז בעוגה שעג על השאור שבעיסה המעכב מעצמו שלא יהי' כל אדם צדיק גמור והש"י השיב לו וכי אנו מחזיר על כל מי ששבר קרדומו שיבא אצלי כלומר וכי עלי לתקן אנשים חסרו אמונה בלבבם ועדן לא הבין חבקוק מא"ל הש"י קח לך לוח א' וכתוב עליו כל האנשים אשר להם אמונה ובטחון בי ותראה אם יתמלא הלוח אם לבדוק במעשה איש ואיך תאמר אלי הודיעני את הקץ וז"ש לו הנה האיש אשר הרשע בולעו הוא עפלה לא ישרה נפשו בו בלא זה הי' מסתפק ולא מאמין אבל הצדיק באמונתו יחי' ולא יבולע מהרשע ואמנם מה שאמר לו בן תורה אתה ולא ע"ה אתה ר"ל בזה הנה הן אמת אשר הת"ח החובש עצמו בבי"המד ותורת ה' תנחהו ונבזה בעיניו כל העולם החולף הלזה הוא על הרוב בעל אמונה ובטחון ולא כן העם העוסקי' בישיבה של ארץ וז"ש א"ל חבקוק בן תורה אתה ולא' ע"ה אתה ותדמה כי כמוכה כמוהם לא כן הדבר וז"ש דהע"ה ג"כ ה' מי יגור באהליך ומי ישכון בהר קדשיך ר"ל ג"כ העו"הז הוא דומה לאהל כמ"ש ז"ל במס' מו"ק ליחרב ביתך וליתב אושפיזך ואמר מי הוא אשר אף כי יגור באוהל עו"הז ולא יחבוש עצמו בבי"המד ובכ"ז ישכון לע"ל בהר קדש ה' וז"ש שהע"ה עץ חיים היא התורה למחזיקי' בה ותומכי' כלומר אשר התורה תתמוך בידו הוא מאושר ואמר הטעם כי דרכי' דרכי נעם וכל נתיבותי' ישלם וביאר ואמר כי התורה תשים לאדם לעיקר המכונה בשם ימין האורך ימים ר"ל העו"הב שכלו ארוך ועושר וכבד רק בשמאלה היא רק לטפל לה, ה' ינחנו כמעגלי צדק למען שמו ויזכנו להיות ע"ד תורתו הקדושה כשור לעיל וכחמור למשא ללמוד וללמד ולשמור ולעשות וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבא גבורותיך אמן אמן סלה ועד: