ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין רחיים ורכב ס"פ המקבל.
מתני' עובר בלא תעשה י"לד אטו תנא קרא אתי לאשמועי' בשלמ' באלמנ' קמ"ל לאפוקי מדר"ש אבל הכא מאי קמ"ל ונ' דתנא אליבא דר' יאשי' אתא לאשמועי' דאף דלא כ' או עבר ארחיים בלא רכב ודכ' רחמנא רחיים ורכב לחייב משום ב' כלים והביא תנא ראי' לזה כי הנה אמרו ז"ל בקבלה דרחיים ורכב לאו דווקא כ"א כל דבר שעושין בו אוכל נפש וא"כ רחיים ורכב דכ' רחמנא ל"ל ש"מ לב' כלים הוא דאתא:
בענין מ"ש ה"ה ראי' מאלמנה דהוה שלא בשעת הלואה לכאן כוונתו לטעמי' שכ' לעיל דבאלמנ' מוכח מר"ש דמיירי שלא בשעת הלואה וע"ז כ' דראיה זו מספקת גם לרחיים ורכב דתרוווי' בחדא מחתא נינהו. ונסתלק תמיהת הלח"מ מה"ה:
תוס' ד"ה שנאמר ולא תאכל הנפש עם הבשר ע' רש"א הנה בקושי' לא הק' תוס' כ"א מר' יוחנן ובתי' גם מר"ל הזכירו ונרא' דלר' יוחנן איכא למימר דמיירי בגוף א' בשר מן החי וטרפה מחיים והוה כמו גרושה ואלמנה ולק"מ אבל לר"ל דאבר ובשר ע"כ ב' מיני גופי' הם הוא דצריך לומר מ' דאינו מפורש:
רש"י ד"ה ר"א צלי אש למאי אתא דניתי לאזהורי לאו עליי' כוונתו לד' תוס' ד"ה אבל דבלא לאו איכא חי וחמי טבריא אבל בלאו לא אשכחן:
תוס' ד"ה אבל בעיקר קושי' על רש"י מחמי טבריא אפשר לומר כיון דמסוגיין דנזיר מוכח דסוגיין דהכא ע"ד דיחוי בעלמא אתמר כמ"ש תוס' ד"ה אמר לך א"כ למסקנא עכ"פ רבא כרב הונא:
תוס' ד"ה ותני' נ' כוונתם כיון דמכל חדא לחודא אין ראי' גם מתרוויי' ליכא לאכוחי דלמא מאן דאמר הא לא אמר הא:
בענין דברים העשויין להשאיל שלהי המקבל.
גמ' בדברי' העשויין להשאיל כ' הלח"מ דמל' זה דייק הרמב' דבעי' עשי' ממש ולא סגי ברגי' ולי אפשר כוונת הרמב"ם ע"ד אחר דק' לי' ג"כ קו' התוס' למה במכיר ספריו יהא צריך יצא לו שם גניבה אע"כ עשויין להשאיל היינו דווקא בבירור שהוא עשוי אמנם מ"ש הרמב"ם כגון יורות וכיוצא נראה דהוצרך לכך ליישב דלשטתו קשה מאי קאמר הש"ס האי נמי כיון דמפגמי קפדי אינשי כיון דבעי' עשויין לכך מאי אכפת לן במפגמי א"וו דגם להרמב' האי בירור לאו דווקא כ"א ר"ל שמנהג המקום לעשות אותן הכלים להשאיל ושפיר קאמר רבא:
אמנם דקדוק הלח"מ נ' ליישב ע"ד אחר די"לד ב' שיינויי' בד' תוס' מכאן למס' שבועות דהכא הק' קו' על מתני' לחוד בב"ק ובשבועות לא הק' כ"א על סוגיות הש"ס שם דבעי' הפגין וכיוצא גם בתי' כ' הכא רק דבב"ק מיירי באינו רגיל להשאיל ובשבועות הוסיפו דהכא מיירי שוב ביודעים שרגיל להשאיל. ואמנם הא בהא תליא דד' התוס' בשבועות דממתני' ל"ק די"ל דבעי' שם גובה משו' תקנת השוק שאל"כ ימנע כל אדם מליקח אמנם עכ"פ הפגין למאי מיבעי ומעתה כיון דגם לפי תי' הא דבעי' הפגין משום דמתני' מיירי ג"כ אפי' במי שאינו משאיל ספרים ע"כ צ"ל ושכיחי אינשי דלא מושלי וקשה למה לא נימא דתנא במלתא דלא שכיחי לא מיירי וא"כ למה לא נטעון כאן בעד יתמי כמו כן דהמשאיל אין דרכו בכך א"וו שפיר ידוע שהוא משאיל והן הן דברי' בשבועו' לטעמיי' ומ"מ היינו דנקט הש"ס בדברי' העשויין כלומר דהכא הי' צריך שידע כי הוא עשוי להשאיל:
ועד"ז יש ליישב ד' הר' דוד, דאיהו ג"כ ס"ל דאמתני' דב"ק לק"מ כמ"ש דאיכא למימר משום תקנת השוק נגעו בה אלא דמסוגי' הש"ס הוא דק' לי' שפיר איכא למימר דסוגי' הש"ס אליבא דהל' דלא מהני מיגו להוציא:
והנה בענין הקו' על רש"י מסוגיין הקו' מבוארת יותר ברי"ף דא"כ מ"פ הש"ס מזוגא דסרבלא אסכינא דלמא התם הי' כל התנאי' והכא לא הוה ואמנם נרא' דהתם בשבועות יליף הש"ס דבעי' תנאי זה מרב הונא בר אבין וקאמר עלה כדרבא א"כ ש"מ דרב הונא בר אבין ורבא בחדא מחתא קיימא וכאן מייתי לי' סייעתא מר"ה בר אבין שפיר פריך הש"ס מהא גופא אדרבא:
הדרן עלך פ' המקבל שדה ולצור גומר עלי אתן תודה ולעזרתו איחל בפרק הבית והעליה הוא צורי ומעוזי עזי וזמרת יה.
רש"י ד"ה של שנים שני אחין שחלקו נ' כוונתו דכלפי דמוקמי' לקמן בחצר דתרוויי' מ' לכאור' דבבית ועלי' של שנים ג"כ החצר בשותפות ול"מ כן במס' ב"ב כ"א דהחצר של בע"הב לזה כ' רש"י דמיירי שהי' מתחל' הכל של שני' ואח"כ חלקו ונטלו כל אחד מחצה החצר ומחצה דיורין:
בענין ד' רש"י לכאורה מל' הכל לפי הגבוה מ' דעתו כשאר מפ' אבל ה"ה בשם רשב"א לא הבין כוונת רש"י כך ע"ש:
כוונת ד' הנ"י המגומגמי' למדתי מד' הד"מ דר"ל דבגניבה לא אכפת לגנב אם יש לפניו הרבה או מעט וא"כ פסידא דמועט כפסידא דמרובה וה"ה הכא אי בעי' דהאבנים נשברו הן בחבסה הן בחבטה שפיר שוב פסידא דשני' בשוה משא"כ עכשיו יוכל להיות דכל הפסידא מחמת חבטה או להיפך כל הפסידא מחמת החבסה ועלינו לעשות פשרה ע"כ נפשר לכל א' לפי חלקו:
מאן דנינהו ולישיילי' י"לד דלמא א' מהשני' דנינהו ולא מהימן אא"כ היינו סיפא דא' מכיר מקצת אבנים ובאינו יודע הרי נאמן ובגוונא אחרינא לפלוג וליתני בדידה:
והנה הרמב"ם השמיט כולא סיפא דמתניתן ונתעורר הלח"מ מדוע לא אשמועי' מלתא דאביי לאפוקי מדרבא כוונתו דבהא דהשמיט מתני' י"ל דס"ל דמתנו לא אצטריך כ"א לאשמועי' דלא בעי' הו"ל למידע והרמב"ם כבר ביאר זה בהדי' אלא דלאפוקי מדרבא הו"ל לאשמועי' אמנם י"ל דהנה בכל מודה במקצת בעי' טענה שתי כסף וכיון דהכא רק מלבנא רוותא ולטינא דמעבדא וודאי לא שכיח שיהא זה שוה ב' כסף אלא דתנא דידן מ"מ נקטא לאשמועי' דלא בעי' הו"ל למידע והרמב"ם דכבר אשמעי' זה השמיטה כמו שהשמי' כמה ענינים דלא שכיחי:
בענין בית ועליה של שוכר פ' הבית והעליה.
תוס' ד"ה הבית והעליה ובגמ' דמוקי לה כוונת תוס' בשלמא לרש"י דלא גרם שנים היינו דמוקמי' בגמ' בשוכר ומשכי' דאל"כ הו"ל למתני שנים אבל למ"ש דגר' שנים וא"כ מנ"ל לרש"י דמתני' בשוכר וזה כוונת הרא"ש ג"כ דמתני' דווקא בשוכר וע"ז כ' וכן פי' רש"י ר"ל דד' רש"י ג"כ דמתני' רק בשוכר ומשכיר דאל"כ הי' יכול לגרום שפיר שנים ואמנם למה שכ' הב"י דד' רש"י כש"פ דשוכר ומשכיר ל"ד צ"ל דמ"מ לא גרס רש"י הכי כמ"ש דא"כ מנ"ל להש"ס דמתני' אף בשוכר דלמא רק בשותפין מיירי מתני' אלא ש"מ לא גר' שנים:
ואמנם קו' הר"ן למה חולקין למ"ש לעיל דחולקי' לפי חלק המגיע לק"מ דה"נ כיון דידעי' דעליון נתן תקרה אף הוא נוטל יותר בעצים ועפר:
כל זמן שהדלית קיימא ע בנ"י בשם הרשבא דאם נפל הכותל לא מקרי תו דלית קיימא והטור חולק וק' עלי' קו' הרשב"א ונ' ד' הטור דכיון דהשעבוד על הבית כ"ז שהבית קיים קיים השעבוד ובדלית מכח שאני:
וסטיני אמר רשב"ל ה"ג רש"י דמדגר' אמר רשב"ל ש"מ דשם אמורא הוא סטיני ובערוך גרס רשב"ל וגרס טינא ור"ל לבנין:
ע"ד קו' הסמ"ע סי' קנ"ה על הרמ"א בשם המרדכי דבגשמי' לא מקרי גירי דילי' והק' הסמ"ע הא ע"כ מחמת פחיתות הגג באו וממילא הא פסק רמ"א דהגג על העליון לתקן וקו' זו תי' הב"ח דמיירי בגשם שוטף ואמנם ע"כ כוון דהגג שלם במאי יתקן במעזיבה הא רמ"א קס"ד פסק כהרא"ש דכה"ג העליון אפי' התקרה חייב לתקן וצ"ע: