ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין רבית קציצה.
תוס' ד"ה יכין ומע"פ גובה מן היורשין מבואר מדברי' דאי אינו גובה א"ש דלא כמ"ש פ' הגוזל בתרא דרבית ל"ד למלוה ע"ש ונרא' דזה תלי' בפלוגתא דרב ושמואל דמקדש אחותו דמעות בטעות הוא וס"ל לחד דמעות מתנה וחד ס"ל דמעות פקדון ולמ"ד מתנה הכא לאו מתנה נינהו ולמ"ד פקדון הכא מלוה נינהו וז"נ כוונת רש"י בב"ק דף צ"ד ע"ב שהק' הגו"ת דמפ' כרב"ח דיורש כלוקח אמנם נרא' דרש"י כוונתו דמע"פ אינו גובה מן היורשין ולענין זה כלוקח דמי וא"צ לד' המ"ל:
רש"י ד"ה רבית קציצה כוונתו דע"כ לר"א קאמר הש"ס דאי לר"י מאי נ"מ דהאי דאורייתא והאי דרבנן הרי זה כבר קאמר אמנם דצ"ל דד' רש"י דלא כריב"ן דלר"י חייב לצאת י"ש דא"כ גם לר"י א"ש ולד' רש"י מדוקדק דנקט הש"ס האי ע"כ אדבתרא דבתחל' הו"ל למימר מאי דאיכא בין רישא לסיפא ולבתר הכי מאי דשוין אמנם ה"ק ע"כ יכין ובנו ילבש ואיהו לא אמנם איהו באבק רבית ג"כ לבש ובד' רש"י יש ליישב אמאי נקט הש"ס ד' ר"א שהוא תלמיד ר"י מקמי דר"י אמנם הא שייכא לדלעיל וכאילו אמר דאמר ר"א וה"ק ע"כ רבית קציצה מכאן ואילך אבק רבית ונ"מ דאמר ר"א ר"ק יוצא א"ר אינו יוצא אמנם הא קשי' למ"שכ תוס' רבא כר"י ס"ל הא רבא קאמר האי וצ"ל דרבא לא קאמר כ"א האי ע"כ של תורה אמנ' באמת רש"י לקמן ד"ה אינהו גרס בהך דב"ק רבה ואין מקום לד' תוס':
והנה כתב רש"י ב"ד כופין דבריו נוטין לד' הרשב"א בנ"י דאין ב"ד יורדין לנכסי' כ"א כופין כבשאר מ"ע ע' במ"ל:
וממ"ש רש"י אם תובעו דייק הטו"ז יוד סי' קס"א דדוקא הלוה יוכל לתבוע ולא ב"ח דידי' ואמנ' המ"ל הביא בשם ס"ח דאדרבא הבע"ח עדיף מן הלוה שלא קאמר עליו אין מקבלין מהן ולקו' הטו"ז מאי וחי אחיך שייך בבע"ח דלוה י"ל למה לא סגי לי' דע"י לא הוה עבד לאיש מלוה ואמנם מ"ש רש"י אם תובעו י"ל דדעתו ליישב דלמאי דקיי"ל אין מקבלין מהם מאי נ"מ תו בהא דיוצא לזה כ' דאם הלוה תובעו מ"מ יוצא דב"ד נזקקי' כמבואר בפוסקים ועי' מ"ל שם או כוונתו לד' הרא"ש בב"ק צ"ד דאם לא בא מעצמו לעשות תשובה כ"א הלוה תובעו מוציאין ממנו:
ומ"מ אם גם נדחו מד' הס"ח ד' הטו"ז נ' ד' הדג"מ דהני הלוה אינן יכולין לתבוע דכשם דאמרי' במלוה במי שנאמר אל תקח נאמר וחי ה"נ אמרי' בלוה במי שנאמר מאתו נאמר אחיך. ובין בהאי בין בהאי ברי' אינו בכלל:
א"ר אינו יוצא ע' בנ"י דחייב לצאת י"ש וז"נ טעם הראב"ד שהביא הרא"ש דאי תפס לוה לא מפקי' מני' דבלצאת י"ש קיי"ל הכי וד' הרא"ש כתוס' דלר"י אפי' לצאת י"ש אינו חייב וה"ה בא"ר לר"א:
רש"י ד"ה וחי סיפא דקרא וכו' נ' טעמו דמוחי ליכא למדרש דדרשי' לי' ברבית פ' משפטי' דמלוה ברבי' לא יחי' לעו"הב וע"כ מסיפא דמות יומת דריש דע"כ קאי אמיתה בעו"הז:
מ"ט דר"י יל"ד דמלבד דד' ר"א קודמי' והו"ל להש"ס למפרך תחלה מ"ט דר"א בל"ז ק' דמהי"ת נימא יוצא בדיינין דפריך מ"ט דר"י ונ' דכיון דאמרה תורה דמחילה ברבי' לא מהני ממילא הויא גזילה גבי מלוה ולמה לא יוציאו ודווקא לבתר דמייתי ר"י קרא פריך מ"ט דר"א:
אמנם מד' הש"ס בתמורה יבואר דלרבא מק' דס"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני וא"כ מ"ט דר"י ע"ש ותמצא:
תוס' ד"ה רבא אמר בסו"ד כוונתם וכ"ת נימא דהתם דווקא והכא לר"י קאמר ע"ז כ' מדמייתי הש"ס ד' רבא משם רנב"י ש"מ דרבא לא ס"ל לדינא הכי:
ויש מזה ראי' ג"כ דל"ג התם רבה כגי' רש"י:
מוטב שישתו יל"ד מ"ט דבן פטורא וכי לאו דלא תעמוד על דם רעיך עומד בפני פי"נ ונ' דבן פטורא רק מוטב קאמר ולא חיובא וכוונתו דס"ל כד' תוס' דבכל התורה אם רצה להחמיר על עצמו רשאי ולא מקרי חובל כיון דלשם מצוה קעביד והנה לזה קאמר דהכא מוטב שיעשה כן דאם לא יעשה כן חבירו וודאי ימות דבלא מים כלל לא יעשה הב"ה נס להצילו מצמאו משא"כ אם ישתו שני' שמא יתברכו המים במעי' וירוו צמאם ואם גם לא פשע ואמנם ר"ע לימד דהיכא דחייך קודתי' אין כאן כלל לאו דלא תעמוד ואין מקום לד' בן פטירא:
וכ' הרא"ש דאף ר"א כר"ע ס"ל למעמך וצריך להוסיף א"כ לר"י וחי מאי עביד לי' אמנם באמת כוונת הרא"ש דוודאי לר"י תרתי אצטריך וחי עמך דמעמך לחוד לא ידעי' מידי משא"כ לר"א עמך מיותר דבוחי סגי אמנם א"כ דלמא כולא קרא תו לדר"ע אתא כדר"י אמנם ד' ר"א דהוה דבר הלמד מענינו דבענינא דרבית כ' ולר"י מאי שיטא הכא ולר"י נ' דכולא מלתא דבן פטורא ודר"ע משל הוא ואהלואה קאי וה"ק בן פטורא אפי' טוען המלוה בשלמא אם אקח ממנו רבית גם לו יהי' מקצת ואנא אחי' ברביתא משא"כ אם לא אקח והתורה חייבני להלות לו ואלוה לו קצת וקצת יהי' בידי גם לי גם לו לא יהי' וע"ז קאמר בן פטורא מוטב ישתו שני' וימותו ור"ע דרוש דלא היא דדווקא כשיש למלוה להאיות נפשו והמעות בטלית אצלו חייבה התורה להלות הא זולת חייך קודמין:
והני משום כבוד אביהן מי מחייבי יל"ד מאי ענין הך קו' לכאן ונ' דה"ק בשלמא אי יוצא בדיינין הו"ל לאו הניתק לעשה וא"כ אם הם מחזירין הו"ל כאילו החזיר אבוהון וא"כ עי"ז יהא מקרי עושה מעשה עמך משא"כ אם אינו יוצא בכ"ג לא מקרי עושה מעשה עמך דהרי לא ניתק לעשה:
תוס' ד"ה גזלן בסו"ד כוונתם בשלמא אי בהאי אעפ"י שגבו יש איזו רבותא לענין גזלן שפיר:
ויל"ד לאיזו ענין הפליג הש"ס בזה הרי מ"מ קתני מחזירין במלוי ברבית ונ' דלכאורה י"ל בבא לצאת י"ש אלא מדברי לי' לגזלן מ' דר"ל כשם שגזילה יוצא בדיינין ה"נ רבית ובב"ק נקט כל השקלא וטריא אגב הכא כרגיל בש"ס:
את המלוה ואת הערב ע' בלח"מ פ"ב ממלוה ומ"מ צ"ע מ"ט הלוה יפטר ונ' דכיון דיוצא בדיינין לא זכה בו המלוה ולא עבר הלוה כלל אמנם כ"ז אם ב"ד יורדין לנכסיו וכן מטי', ד' הרמב"ם דאחר שכ' יוצא בדייני' כ' עוד וב"ד מוציאין ממלוה ומחזירין ללוה ומבואר לכאורה דס"ל כמ"ש המ"ל בשם החינוך אמנם ד' היש מדקדקי' בה"ה כד' הרשב"א דאין על המלוה כ"א מ"ע וא"כ שפיר דקדקו דהלוה חייב:
אמנם מאין להרמב' דין זה דלוה פטור ג"כ נ' דנפקא לי' מד' התוס' שהק' לד' המק' בערב מאי לא תקח איכא ותי' דמיירי בערב שלקח מלוה ונותן למלוה וא"כ מבואר ע"כ דגם לוה פטור דהאי ערב לוה היא לגבי מלוה:
רש"י ד"ה משכנתא מעות על הכרם כוונתו דכה"ג דווקא הוה א"כ משום טעם שכ' לקמי' דזמנין לוקין ואין עושין פירות משא"כ בית לדור בו הוה רבית דאוריי' ואפשר דעתו כד' הפוסקי' דיש רבית דאוריי' בקרקע אמנם בלדור ע"כ הוה דאוריי' מהש"ס גבי בתי ערי חומה ומטעם שכ' תוס' ור"ן פ' נערה: