ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין לאו דגזל
לאו בגזל הנה בכאן לא הקשו תוס' קושייתם עד לבסוף לקמן אגב גררא כ' דהו"מ לשנויי אין מזהירין מן הדין ונ' דבאמת אביו של בריבי במכות ס"ל מזהירין והנה מאחר דגם אי מזהירין מן הדין ע"כ כוונת רבא דלאו בגזל ל"ל מסיק הש"ס הכא אליבא דכ"ע:
ואמנם למ"ש ה"ה ה' מאכלות אסורות גבי גמל ושפן דדווקא היכא דגם האיסור גופי' ילפי' מן הדין הוא דאמרי' אין מזהירין מן הדין משא"כ היכא דגוף האיסור כתיבא באורייתא ורק האזהרה בעין למילף לא אמרי' אין מזהירין מן הדין א"כ הכא לא קאמר הש"ס כ"א הלאו ל"ל למכתב לא לכתב בקרא כ"א האיסור והלאו שפיר ילפי' בק"ו:
רש"י ד"ה שכן דרך מקח וממכר כוונתו דבהא לא סגי כ"א דאמרי' לדידי' שוה כ"כ:
שכן לא ידע דמחול ע' ברא"ש וברמב"ם פ"ד ממלוה וכוונת הרמב' שם כ"כ ליישב מסוגיין וע"ז קאמר דהכא אאיס' דייני' ולא אממון ולענין איסור לא מהני מחילה ולענין ממון אהני ובזה סרה ג"כ קוש' הראב"ד בה"ה שם דכיון דאיסור' מיהת איכא ל"ש לומר כל אדם ילוה ברבית ע"י מחילה:
ואמנם בענין קו' הרמב"ם על הגאונים ממלוי ברבית שבאו להחזיר אין מקבלין מהם י"ל דה"ט דמחילה לא מהני ברבית דירדה תורה לסוף דעתו של לוה דאגב אונסא גמיר ומחיל דמתיירא שלא ילוה לו פעם אחרת כמלוה ויהיב דלכ"ע לא הוה יהיבא משא"כ היכא דבא לעשות תשובה וילוה מכאן ואילך בלא רבית דל"ש שוב למימר הכי שפיר הוה מחילתו מחילה גמורה:
רש"י ד"ה לכובש ש"ש כוונתו דמ"מ היינו גזל וע"ז כ' דל"ד לגזל חדא דגזילה כבר מטיא לידא דנגזל ועוד דגזילה הוה חסרון קרן וכובש שכר שכיר הוה מניעת ריוח:
ד"ה אמרי' ה"נ וי"ל וכו' צ"ל ד' תוס' דאפי' אין הגזיל' קיימת יוצא מן התורה בהשבת דמים ואף דתנן דדמי מריש גם לבי"ה לא מהני כ"א מפני תקנת השבים היינו כ"ז שהגזילה בעין דאל"כ הרי אם לא יוכל לקיים העשה שוב לוקין על הלאו הניתק וא"כ שוב אין מזהירין מן הדין וי"ל הוכחה לדברי' דהנה כללא כיל הטו"ז בראיות גמורות דמה דכ' בהדי' באוריי' לא מצי רבנן למיעקר והיאיך עקרו מפני תקנת השבי' מה דכתב באוריי' אשר גזל כעין שגזל א"וו דגם דמים הוו בכלל אלא דאם הגזילה בעון מצוה בגזילה:
ומ"מ לא הוצרכו תוס' לתי' זה אלא לטעמם שכ' במס' מכות ט"ו דגם לאו הניתן לתשלומין לוקין עלי' משא"כ לד' החולקים הרמב"ם וסייעתו דלאו הניתן לתשלומין אין לוקין ממילא א"צ לתי' התוס':
והנה הרש"א בשמעתין רצה להביא ראיה לד' תוס' מפלוגתא דר"מ ורבנן אי משלם לקה או לא ע' בדברי' ולענ"ד ל"ד להתם דהתם בב' שמות פליגי כמבואר בד' ר"מ משא"כ הכא בלאו שניתן לתשלומין מיירי והנה למ"ש בשטת הרמב"ם גם אידך קו' ל"ק דלעיל ג"כ לאו אמלקות דייני' דלהרמב"ם בין אגזל בין אאונאה בין ארבית אינו לוקה כמבואר בדברי' וא"כ שפיר פריך לכ"ע:
ד"ה אלא לאו דגזל ע' רש"ל ורש"א ולמסקנת רש"א ע"כ ליתא לד' רש"ל וע':
ד"ה לעבור עלי' וי"ל משום וכו' הנה לד' הרמב"ם ליתא לתי' כמו שהעיר הרש"א ואמנם באמת לולי דברי' י"ל דמסתבר טפי לאוקמי בש"ש בב' לאוין משום דהתם תרי מילי איכא חדא דהוה כשאר גזל ועוד כי שכיר הוא ואליו הוא נושא את נפשו משא"כ בגזל כיון דלא לקי תרי לאווי ל"ל:
והנה הרש"א הק' הא גם בשכיר הוה ניתק לעשה וכ' דעכ"פ הך ל"ת דלא תגזול לא מנתקא דוהשיב את הגזילה הוה גזל ממש ודברי' צ"ע לענ"ד דכשם דילפי' מאונאה ורבית אי' גזל ה"נ ילפי' השבה מהתם וממילא אייתר והשיב אהך גזילה דש"ש:
ובענין קו' נ' ד' תוס' ע"ד שכ' בחולין פ"א מגמרא דתמורה דלא אתא חד עשה ומנתק תרי לאווי אף דהתם מ' מדברי' דהכא שאני דהתרי לאווי לא סמיכו כ"כ במק"א דד' תמוהים דבאמת סמיכו בחד קרא פ' קדושים אהדדי:
ואמנם לי ק' הא כובש ש"ש הוה לאו שאין בו מעשה והיאיך לוקין עליו וזה ק' לי ג"כ על הרמב"ם ל"ל למכתב דאינו לוקה בשכיר משום דנותן לתשלומין הרי בלא"ה הוה לאו שאין בו מעשה ואפשר למאי דאומן קונה בשבח כלי ובשכירות חוזר לבעלים ואי כובש השכירות הוה הלקיחה מן האומן לאו שיש בו מעשה:
באו"ד והיכי ס"ד ע' רש"א שכ' ויש ליישב נ' כוונתו דא"כ גם עתה יקש' דלמא באמת להכי הוא דאתא לא מיבעי למ"ד גזל גוי אסור אלא אפי' למ"ד מותר דלמא בעושק דלא מטא לידי' הוא דאמרה תורה ריעך למעוטי גוי ולא בגזל גמור ולהכי פליג קרא במלת ריעך בין עושק וגזל וכ"ת ובאמת למה לא נימא הכי אי גזל גוי אסור קרא לגזל גוי אתא ונ' דה"ט כיון דבישראל אין לוקין על לאו דגזל דניתן לתשלומין ובגוי דעכ"פ לא ניתן להשבון ללקו וזה בכלל ליכא מידי דלישראל קיל ולנכרי חמור:
וכ"ת הרי פחות מש"פ התם ג"כ ח"ש אסור מן התור' ואמנם לר"ל לכאורה דח"ש מותר מן התורה ובגוי נהרג על פחות מש"פ צ"ל דלית לי' מי איכא מידי והן ד' רב אחא בר יעקב בחולין דר"ל לית לי' מי איכ' מידי וע':
שכיר עני ואביון נ' דשביק הש"ס לא תעשוק דקדושי' דלמא לאו בשכיר מיירי ולזה קאמר הש"ס הרי בהאי קרא שכיר בהדי' כ':
טומן משקלותי' במלח פי' רש"י שמכבידין ולוקח בהם ובאמת פשטא דקרא במוכר מיירי ואמנם הנ"י כ' דטבע המלח לשאוב משקין ואם ישקול כהן משקין יכריע הכף אף דלא שקלו כולי האי וע' פ' כל הבשר גבי כד של מלח עם כד של חלב גם התם לית ליה לרש"י דמלח שואב והרמב"ם שם ס"ל כן וע':
במשורה שלא ירתיח יש להמליץ עד"ז מה דשנינו באבו' ומים במשור' תשת' דאמרי' פרק ע"פ דהרתיחות של מים אין להם רפואה וקאמר ומים במשור' תשתה פי' שלא ירתיח כדאמרי' בשמעתין:
תוס' ד"ה שתולה קלא אילן ע' רש"ל ורש"א וי"לד דלמא עביד הכי שלא ילקוהו בי"ד כדאמרינן בכתובות דבמ"ע מכין אותו עד שתצא נפשו ולי נראה כוונת תוס' דתרי פעמי' כ' אני ה' אלקי' פי' דיין ליפרע כ' יצי"מ וע"ז כ' תוס' דבחד אני ה' אלדי' סגי דכל שתולה קלא אילן לא קיים ציצית וע"ז כ' דאשעת תליין בבגד אצטריך וע':