אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין אין מערבין פירות שלהי פ' הזהב.

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין אין מערבין פירות שלהי פ' הזהב.

בענין ר"א ור"י בתנור עכנאי.

ביין התירו לערב קשה ברך ע' רש"י והרא"ש חולק וכ' הטור בשטת הרא"ש דרך בקשה מותר לערב אפי' שלא בין הגיתות והק' הסמ"ע מנ"ל הא דלמא דווקא בין הגתות ג"כ שרי ונ' דהנה רש"י דייק לי' למלתי' משום דאל"כ לתני קשה עם רך מאי ברך א"וו ברך דווקא ולא בקשה ואמנם הרא"ש מ' לי' דכ"ש דיין רך יפה לקשה ומ"מ ק' אמאי קתני מתני' קשה ברך דווקא א"וו הא בעי בגמ' לתרוצי דמתני' מיירי בין הגיתות דווקא וברך בקשה לעולם שרי ולהכי לא כיילינהו תנא בחדא מחתא:

ואפשר גם רש"י מודה דרך משביח הקשה ומה"ט אסור דיסברו הלוקחי' כי כולו רך או רובו מיהת והוה כמתכוין לערב דסיפא וע':

תוס' ד"ה ואצ"ל כוונתם דלרש"י דנקט טעמא משום קמח מ' לכאורה דבתבואה דווקא דינא הכי ולא בשאר פירות ולזה הביאו מב"ב דמבואר שם דאפי' בשאר פירות דינא הכי:

רש"י ד"ה והאנן תנן ואתה מכרת לו כוונתו דאלו שדרי' רבא לחנותא בתורת מקח טעות אין כאן לפני עור אלא דבאמת לבתר מזיגא לא הי' יוכל רבא להחזירו כ"א בתורת מכירה שדרי' לחנותא:

רש"י ד"ה מ"ט דרבנן בסו"ד ל' ברכה נ' כוונת רש"י דלכאורה מל' הש"ס דדווקא בתבואה התירו רבנן משום ריוח תרעא ולא בשאר סחורה ובאמת ס"ל לרש"י כד' המרדכי בד"מ בכ"ח אות ג' דאפי' במלוה בריבית דינא הכי ולזה כ דל' זכור לטוב דהוא ל' ברכה בעי הש"ס ליישב ואהא מסיק משום ריוח תרעא ובאמת רבנן בכ"ג קשרי:

רש"י ד"ה זיבנן וכו' וכנעני הי' וכו' ויל"ד הא ע"כ כנעני הי' דאי עברי א"כ מאי א"ל רבא ויהי' עניים בני ביתך הרי עני הוא ואפשר דאיכא לפרושי ה"ק לי' אין דעת חכמי' נוחה בקנין עבד כ"א שיהי' העניים רק בני בית ולעולם עברי הי' לזה הכריח רש"י ממק"א דכנעני הי':

ויבא אחר תחתיו לא רצה לומר על עצמו רשע תחתיו כדתנן ואל תהי' רשע בפני עצמך:

הדרן עלך פרק הזהב קונה את הכסף בעזרת נפישי אליו יכלה ויכסוף ובעזר אותי אחריו ימשוך אתחיל לבאר פ' איזהו נשך.

כ' הג"א דלא נפשיט אי אזלינן ברבית בתר מעיקרא או בתר לבסוף והנ"י כ' דממתני' מוכח דבתר מעיקרא אזלינן דקתנא סתמא סאתים בשלש דמ' אפי' הוזלו החטין לבסוף וק' א"כ אמאי דחיק הש"ס למנקיט סאה בדנקא וכיוצא לנקוט סאתים בשלש ותו אי פשיטא הא במלתא במתני' למה זה נקטא הש"ס בל' צידוד ולזה נ' דמסאתים בג' אין ראיה דהנה יש ב' מיני ערך ערך עצמו כמו בתבואה כי ג' סאין עומדים ליותר ממה שעומדים סאתים וערך שער השוק והנה בדבר שיש לו ערך עצמו וודאי שייך רבית אפי' אי ניזל בתר בסוף כיון דבערך עצמותו מתרבת הונו משא"כ במעות שהעיקר בהן ערך השוק שפיר קאמר הש"ס דתלי' אי בתר מעיקרא או בסוף ולא אפשיט:

ואמנם מקרא יש קצת ראי' דבתר מעיקרא אזלי' דבשעת הלואה כ' לא תשימון עליו נשך וכן לא תתן לו בנשך:

תוס' ד"ה למה חלקן הכ' הנה לפמ"ש הרמב"ן בחומש דבאמת נשך ותרבית תרי עניני' דנשך היינו שנוטל הרבית מדי חדש וכיוצא ואין ההון מתרבה כדרך בעלי כספים ותרבית היינו שמלוה סאתים בג' ונוטל הכל ביחד כדרך להלות אוכלין לפני הקציר א"כ הא דאמרי' דחדא הוא ר"ל דאין סברא לחלק ביני' דמה לי הכא מה לי התם בין כך נוטל מה שאינו שלו א"כ עכ"פ שפיר קראן הכ' בב' שמות שלא ליתן פ"פ לבע"ד לחלוק כדאמרי' באיה ודאה וראה:

תוס' ד"ה אם אינו ענין הנה רש"י פי' דמעיקרא סמיך אכל דבר אשר ישך וזה לא ניחא לתוס' דעיקר חסר מן הספר ולד' רש"י אין כאן שום נשך מופנה לגזי"ש דתרוויי' נשך גבי כסף וגבי אוכל אצטריכו לרבית כמ"ש רש"י ולזה כ' תוס' דמלא תשיך לחוד ידעי' נשך כסף ואוכל ובנשך חד ידעי' רבית כסף ואוכל ואייתרו נשך דאוכל ונשך דכל דבר ותרוויי' מופנה לגזי"ש חדא ללוה וחדא אם אינו ענין ללוה תנהו למלוה:

תוס' ד"ה אם אינו ענין ד' הב"ח דלד' תוס' אפי' מדרבנן אין רבית בקרקע והק' עליו המ"למ פ"ב ממלו' ממ"ש הר"ן ר"פ נערה דע"כ מדרבנן יש רבית דלא עדיף מרבית דברים ואמנם כ"ז כ' המ"למ לטעמי' שכ' שם דהר"ן לא נחלק עם התוס' בפי' רבית קרקע אבל כד דייקת ע"כ נחלק עלי' דלמ"ש תוס', דקרקע בקרקע דווקא מקרי רבית קרקע משא"כ אם הלוה מעות אף דהרבית הוא קרקע לא מהלי א"כ מאי ראי' יש מרבית דברים הרי התם הלוה לו כסף א"וו משום דהר"ן לא נחית לחלק בכך הוא שהביא ראי' משא"כ לד' התוס' אין ראי' מזה:

ואמנם מה שהניח המ"למ בתימא ד' תוס' בכתובות שהביאו מהא דאמר רבא לאו בגזל וכו' ראי' דבפחות מש"פ אין רבית ולא הביא ג"כ ראי' להא דאין רבית בקרקע נ' דעתם דהנה דאין אונאה בפחות מש"פ ה"ט דהוה מחילה אבל אין לנו מקרא יתירא ע"ז משא"כ הא דאין אונאה בקרקעות ילפי' מהא דכ' או קנה מיד דבר הנקנה מיד ליד דהיינו מטלטלין ואס"ד דמלאו דרבית ידעי' הא מלתא למה לי תו קרא דאו קנה מיד א"וו לאו להכא אתי' לאו דרבית:

תוס' ד"ה קרי בי' כיון דקאי נשך אכספך וכו' פי' כיון דנשך ותרבית א' הוא למה לא יהי' תרוויי' בין בכסף בין באוכל כיון דחדא מיניי' איתא ובזה נ' לי לסלק קו' הלח"מ מעל הרמב"ם שכ' דנשך ותרבית חד הוא מהאי קרא והק' הלח"מ הא מסברא ולא מקרא אתיא ולמ"ש א"ש דה"ק הרמב' דקרא כ' כן כי היכי דנימא דתרוויי' אינהו בין בכסף בין באוכל וממילא ע"כ סמכת אסברא דתרוויי' חד הוא:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה