ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין קניין ד' אמות ב"מ פ"ק
הביא הטור בשם הראב"ד דבמהלך לא תקינו ד' אמו' וע' סמ"ע שם ונרא' ד' הראב"ד דא"כ שוב אתי לאנצויי דאדם המהלך כשרואה אחר מגביה מציאה יאמר כי הוא קדם שם וכיוצא:
תוס' ד"ה ארבע אמות הנה לכאור' ד' סותרין דתחלה כתבו בגניבה לא תקנו ואח"כ כ' דלא תקנו כ"א במציאה וגט ונ' כוונתם דע"כ ש"ס דידן פליג אירושל' דס"ל דחכמי' עשאו לד' אמות כחצר לכל וא"כ ע"כ גם בגניבה קינה כמו בחצר דלקמן אלא דהירושלמי מצי סבר כר"ש לקמן דבר"ה לא תקנו ומ"מ כוונת ד' דאי בגניבה לא תקנו ע"כ לא תקנו כ"א במציאה וגט:
אין לו בה כלום י"לד פשיטא מהי"ת יקנה בכך ונרא' דמיירי שהעניי' הנהגו קנין זה ביני' ובתגרן קיי"ל כל מנהג תגרין קנין הוא ואפ"ה קיי"ל דבעניים דמשלחן גבוה קזכי ל"ש זה:
ואמנם לד' הירושלמי שפיר קמ"ל דקונסין אותו בשלו:
ואי תיקון רבנן וכו' נ' דפשיטא ליה הכי דאל"כ שוב אתי לאנצויי אח"ז מצאתי ד' אלו בכ"מ פי"ז מאבידה גבי חצר לקמן דזה יאמר אמר אקני וזה יאמר לא אמר. א"נ דבגט מ' דמהני ד"א אפי' בע"כ והתם ודאי לא קאמרה אקני:
גלי דעתי וכו' ע' בה"ה וכ"מ ומ"למ והש"ך הסכי' עם הכ"מ וצ"ל מה שכ' הרמב"ם סתם היינו דסמך אמ"ש לקמן בסיף הפרק היכן קונין ד' אמות והיכן אין קונין
גמ' ואע"ג דזכה לי' נראה הכוונה דלא תימא דסתם בע"הב הנותן פא' כבר כלה את שלו מן השדה ושדה דעניי' ולא דבע"הב הוא ע"ז קאמר הש"ס ואע"ג וכו':
רש"י יש לה חצר פי' לענין גט משום דבס"ד ס"ל דלענין גט ובמסקנא אמרי' לענין גט כ"ע ל"פ:
תוס' ד"ה אין שליח לדבר עבירה י"לד דזה מסקנא לבי"ש דלית להו שליח בשולח יד אבל לבי"ה ממעילה ושליחות יד ילפי' ולמ"ד ב' כתובים מלמדי' נקטי' טביחה בהדיי' ולא אצטריך לשחוטי חוץ ונראה דתוס' בכיון כ"כ דהנה כבר העיר רש"א דכל פלפול תוס' בדביר הקודם היינו משום דלא מפר' לקמן גבי ונתן כרש"י וזה מטעמא דיק' לבסוף חצר בגניבה ל"ל והנה רש"י תי' דס"ד דאין שליח לד"ע אא"כ יק' למה לא יליף בקידושין מכאן דאין שליח לד"ע דאל"כ חצר בגניבה ל"ל ואפשר באמת מזה דייק הרי"ף דקיי"ל מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ והיינו כאידך פי' דרש"י מר אמר קטן מר אמר מציאה א"כ לכ"ע חצר דגניבה לשליח לד"ע וא"כ ק' טובא בקו' שם ולזה כת' תוס' דהנה כולא שקליא וטריא דהתם קאי לבי"ש דלא כהל' ולבי"ש עכ"פ הוה מצי למימר דמחצר דגניבה יליף:
ונוראות נפלאתי על הרמב"ם שכ' בה' מעילה דבכל התורה אין שליח לד"ע כ"א במעילה והרי הרמב"ם בעצמו פסק יש שליח לד"ע בטביחה ושליחות יד. וצ"ע:
תוס' ד"ה אשה ועבד והנה מד' אלו הקש' הש"ך על הנ"י דבקטן שאינו בר דעת יש שליח לד"ע הרי לאו בר שליחות הוא ונ' ד' הנ"י לחלק בין גניבה לניזקין דבניזקין כיון דצאו בר שליחות פטור משא"כ בגניבה כיון דעכ"פ הביא לו הגניבה בשלמא אי הוה בר דעת יוכל לומר במתנה נתנה לי מה איכפת לו ממאן לקחה משא"כ בקטן שאינו בר דעת דל"ש זה הוה כגנב בעצמו:
גגו חצירו כ' רש"י נעל גגו כוונתו דאם נימא שגנב בידו והכניסה לגגו א"כ לא קנה לו חצירו אע"כ כי אצטריך קרא כשגנב ע"י החצר וכד' שכ' רש"י משא"כ אם כבר גנב ביד מאי אכפת לן היכן נתנו:
רש"י ד"ה בר חיובא היא צ"ל דהמק' מאשה ועבד מ"מ לא ירד לסברא זאת דאל"כ לא מק' מידי דמ"מ שייך ד' הרב וד' התלמיד וכו' אלא דהמק' הוה סבר דהמשלח מקרי גורם והשליח המזיק וכ"ז שיש למזיק לשלם אין לנו לתבוע את הגורם וע"ז שפיר פריך מאשה ועבד ומשני לי' דטעמא משום ד' הרב וכו' וא"כ גם באשה ועבד ניחא:
ומ"מ מבואר מד' רש"י דהך סברא ד' הרב וד' התלמוד ל"ש אלא ללישנא דרבינא ולא ללישנא דרב סמא וזה נ' ד' הרמ"א בחו"מ סי' קפ"ב שפסק כרבינא מדהש"ס בקידושין סתם וקאמר דטעמא דאין שליח לד"ע משום ד' הרב וכו ש"מ דכרבינא העיקר:
ואפשר ג"כ טעם הרמ"א דלמ"ש תוס' ד"ה דאמר לישראל רבינא לחומרא דלדידי' הקידושין חלין ורב סמא לקולא א"כ בדאוריי' נקטי' לחומרא ובאמת כ"ז צ"ע על הרמ"ה בראש ונ"י:
רש"י ד"ה ונתן מ"מ יל"ד דא"נ ידעי' שליחות ממק"א מנא ידעי' עדן דחצר הוה שליח ונ' כוונת רש"י ע"ד אחר דהנה תוס' כ' לעיל דהך ונתן מ"מ לא סגי כ"א בעי' ושלחה חזר וכלל ולמה לא נקטא תנא א"וו משום דילפי' בעלמא שליחות מושלחה דלא נימא ג"כ חצר משום שליחות אתרבאי ואס"ד באמת משום שליחו' אתרבאי א"כ אדרבה הו"ל למיתי ואנן ידעי: