אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין פריקה וטעינה

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין פריקה וטעינה

בענין אמר לו אביו פ' אי"מ ופ' ט"ו נשים.

הק' הב"י אד' הרמב' שכ' דבגוי ומשא של ישראל פטור הא מטעם צב"ח חייב ע' בכ"מ מ"ש ועוד הק' אמ"ש הרמב' דשינא דקרא היינו שונא ישראל הרי למ"ד צב"ח אמרי' דאשונא דמתניתין ולא דקרא קאי ונ' דב' קו' אלו מתרצן כחדא דהנה יק' מנ"ל לש"ס פ' ע"פ דמותר לשנא ישראל דלמא קרא בשונא או"הע מיירי וכדדרשי' בספרי אלא ש"מ דמ"ד הכי פ' ע"פ ס"ל דע"כ לאו בשונא עכו"ם מיירי דמסתברא לא יהא ממונם חביב מגופן ואי מגופן לא מעלין וא"א מצווה להחיותו למה בהמתו נימא הכי אלא רבא בשמעתין ס"ל כתנא דספרי ואמנם קאמר דאימתי שייך לומר כן אי צב"ח דאוריי' איכא למימר דאצב"ח קפיד רחמנא טפי משא"כ אי לאו דאוריי' וודאי מסתבר טפי למדרש קרא אשונא ישראל ואמט' להכי ל"ל לרבא כש"ס דע"פ א"כ אדרבא בשונא ישרא' מיירי קרא דווק' ובעכו"ם ליכ' צב"ח

בענין ד' הב"ח שכ' לחלק במג"א סי' ש"ה דמתיר בשפחות הנשכרות אפשר סברת הב"ח דדווקא בעכו"ם שצריך לעבור אאמירה לעכום דבלא"ה מהי"ת יחלוב בהמת ישראל צ"ל לו שיקח החלב לעצמו משא"כ בשפחות העושות בבית ישראל דא"צ לצוות להם ורק אדעתא דישראל עושות ובאמת אדעתא דנפשיי' עבדו א"צ ליתן להם החלב:

בענין המראות האוזות עיקר סמיכת הרמ"א בתשו' שם משום דכולא מלתא דהמראה לא הוה מלאכה גמורה כ"א מלאכת חול אבל זולת זה נ' דמצינו לחלק ולומר בשלמא בחליבה הצב"ח ממילא קאתי משא"כ בהמראה אלמלא היא לא הרגילה להמרותה לא הי' כאן צב"ח וכה"ג מאן יימר דשרי רבנן:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה