ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין פירות ומעות פ' אלו מציאות.
כ' רש"י סתם כלי יש בו סימן כוונתו דבאמת יש כלים שאין בהם סימן כגון כד וחבית כמ"ש תוס' לעיל ולזה כ' רש"י סתם כלי יש בו סימן ובזה נתיישב דלכאורה סיפא ל"ל הרי קתני רישא פירות בכלי והרי גם כדי יין הוה פירות בכלי אלא משום דרישא מיירי בכלי שיש בו סימן וסיפא באין בו סימן אלא שהוא רשום כדאוקי הש"ס לעיל:
ואמנם יע"ל דס"ד הואיל והם כלים אשר בנקל ישברו וודאי אייאש מנייהו קמ"ל, – דסתם כדי' של חרס:
כלי כמות שהוא נ' דתנא סיפא לגלויי רישא דלא תימא דברישא הטעם משום מדה כ"א משום דיש סימן בכלי וכן בכיס דלא תימא ברישא משום מנין הוא קמ"ל משום סימן:
כ' רש"י כיס יש לו סימן לבעלי' כוונתו דלהכי אכפל תנא דס"ד כל כיסוין עושה אותן האומן ע"ד אחד קמ"ל דמ"מ לבעלים יש סימן עכ"פ בקשר וכיוצא:
הא בכיבא וכיתנא ע' רש"י ותוס' וראש ושי"מ היטב בזה ואמנם מה שדחקו להרא"ש לומר דכובא הגורם משום דק' לי' תינח פירות מעות מא"ל בשלמא לרש"י שפיר דמעות כפירות משא"כ לתוס' דכתנא קשור הוא ואטו גם המעות קשור א"וו בכובא תליא וכיס ככובא דמיא ולתוס' צ"ל דס"ל דחדא מתרתי או שהכיס קשור ואינו נופל מאומה ואם לאו הכל אובד מתוכו:
ואמנם לר"ח נ' דק' לי' דאי מרישא מק' הש"ס לפריך ממתני' ל"ל לאתויי מתחלה ברייתא אלא ש"מ עיקר קו' מסיפא דאי מרישא ומתני' א"ל דבכלי לאו דווקא ה"ה בצד הכלי, ולאפוקי מר"ח כ' רש"י לקמן ה"נ הא והא דלא אשתייר:
והנה נחלקו הרי"ף והרמב"ם עם הראש אי ר"פ נחלק על ר"ז ונ' ד' הרי"ף והרמב' כרש"י וק' להו קו' רש"א והובא גם בשי"מ למה לא אמר ר"פ סתמא הא דאשתייר הא דלא אשתייר א"וו דר"פ בא להורות דמה דאמר ר"ז דבפירות אורחא בהכי דלא אשתייר ליתא ופירות וכתנא דין א' להם:
ועד"ז יש לסלק קו' הב"י מעל הטור מנ"ל להטור דהראש פי' כר"י הא הביא גם פי' רש"י דמדר"ל דר"פ מודה לר"ז ע"כ לית לי' כרש"י דא"כ אמאי קאמר ר"פ הא והא בצנא ופירי:
כ' הרמב"ם דכל הני איבעיות דלא אפשטו לא יטול והרא"ש כ' נוטל ומכריז ונ' דק' לי' להרמב"ם כיון דכל עיקרא דמלתא דבעי' הוכחה דלא אתרמי בכך נפילה א"כ אטו כשיר כשורה וכחצובה דכך נפילה מתרמי טפי ממגדל א"וו אדרבא ה"פ דמלתא הנה לכאורה הוה ס' הינוח ולא יטול אלא מיירי באינו משתמר וק' מ"מ כיון דאיהו ניחא לי' דלתקיים למה לן ליטול אמנם אמרי' לאו הכי הוה עובדא כ"א הניח לפוש ושכח אמנם כה"ג כשיר וכיוצא באלו מסתבר טפי דהניח שם כך לסימן שלא יטלוה עוברי' ושבים ולגוי לא הוה חייש וא"כ כיון דלא אפשטא אזלי' לחומרא ולא יטול כלל כשאר ס' הינוח:
כ' הרמב"ן דמטבע שנסדקה הוה סימן וצ"ע מהו החילוק בין כ' שמו לנסדקה ועוד לפי הראי' שהביא מכלים גם בכלים לא מהני כ' שמו עליו וזה תימא ולזה כ' דאדרבא ד' הרמב"ן כיון דמטבע עומד לאפוקי למה זה כ' שמו עליו א"וו רמאי הוא ומעיקרא להכי איכוין וכ"ז בכ' שמו משא"כ בנסדקה למה לא יהא סימן במטבע כמו בשאר כלום:.
תוס' ד"ה בית קוליס לולי דברי' הייתי אומר אדרבא הע"א מרקולס שמה ומר ל' שררה וחז"ל כנה קילוס ל' קלסה האמור ביחזקאל:
נירונית היא של מלך פלוני היא נ' דל"מ קאמר של נירוני' שהי' קיסר מפורסם אפי' של מלך שאינו מלך מפורסם מ"מ לא הוה סי':