ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין פוסק על הגדיש פ' איז"נ.
נ' טעמי דרב דהנה חזינן דאף אם התבואה נתבשלה כל צרכה כ"ז שלא יקצרה אין פוסקי' עלי' והטע' משום דעדיין לא נודע טיב' ובכל דבר שלא נודע טיבו מפסי' המוכר ומרויח הלוקח מסתמא דכל דפרע דייק וה"ה בשאר דברים המחוסרים עדיין ג' מלאכות עדיין לא נודע טיבם ונאסר:
תוס' ד"ה תני ר' חייא דאין רגילות וכו' צ"ל טעמי דזיתים צריכין להתרכך ע"כ כומר משא"כ ענבי' אין הכומר אלא משום מראה היין ומאן דלא קפיד אמראה לא מצריך כומר:
בסוף ד' כומר הזיתים וכ' משמע קצת מדברי' דיש לחלק בין זתים לענבים והחילק נ' משום דענבי' מתרככי' יותר ועד"ז דלכאורה ק' כיון דכבר שני הש"ס תני ר' חייא וכו' למה זה הדר פריך ממעטן של זתים ואמנם ממה שכ' מהרש"ל דגם לשמואל מק' הש"ס א"כ י"ל דעיקר קו' זו לשמואל הוה והמק' מ' לי' ג"כ דדוק' כומר זתים מקרי בידי שמים ולא כותר ענבים והכי פריך בשלמא לרב בין עביט בין מעטן לאו דוקא אלא ר"ל כותר מש"אכ לשמואל דעביט דווקא הוא א"כ מעטן ג"כ דווקא וע"ז משני דאדרבא לשמואל א"ש טפי דמשו"ה במעטן תני ר' חייא כומר ולא בענבים ולא בעביט משום דכומר זתים ביש"ת הוא ולא כומר ענבי'.
כ' הרי"ף והלכתא כרב דאיסורא הוא כוונתו דאף דבאמת נ"מ ג"כ לענין ממונא דבפוסק שיש בו ריבית אין כאן אפי' מי שפרע מ"מ כיון דעיקר ממון באי' תלי' הוה לי' מלתא דאי' והל' כרב באי':
תוס' ד"ה וכפר שיחין אלא בבצים איירי י"לד הא בהך דאמימר דמייתי הש"ס מבואר דעפר דוקא ולא בצים ונ"ל במ"ש הר"ן דהך דאמימר לאו לענין ריבית מיירי כ"א לענין מי שפרע וכן מ' מד' רש"י ואף שיש לדחות ולמימר דכוונת רש"י דאי הוה מקח מקח אין כאן ריבית מ"מ דעת התוס' כד' מר"ל דהך דאמימר לאו לענין ריבית:
אמנם מד' רש"י מ' בהדי' עפר דווקא הוא ונ' ליישב קו' תוס' דבבריית' לא מיירי בפוסק על הקדירות כ"א בפוסק על ביצת יוצר ואין כאן חסרון ג' מלאכות. ואמנם הראשוני' כ' בפשיטות דבדבר המצוי' בכל גוונא שרי' ודלא כתוס':
פסק הרמב"ם כת"ק דרי ווסי והטור כחכמים ונראה טעם פלוגתת' ד' הרמב"ם דסתם ת"ק רבי' הוא ואף דחכמים ג"כ רבים כיון דאבק ריבית דרבנן הלך אחר המיקל ודעת הטור כיון דחזינן גבי בצים דת"ק דר' יוסי היינו ר"מ מסתמא גם גבי זבל הוא ניהו ר"מ וא"כ ר"מ וחכמים הלכה כחכמים: