ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין ר' מרי בר רחל.
תוס' ד"ה שקיל אגרא תימא הא שכירת אינו משתלמת אלא לבסוף יש להוסיף על דברי' דאפי' לפנים משוה"ד דאינו לשלם שכירות מתחלה אין מן הזריזות דמפסיד עי"ז מצות עשה של ביומו תתן שכרו:
ואמנם דעת רש"י נ' דר' תרי ע"כ הלך אצל רבא לשכור ממנו הבית שלא ידור בו בלי רשותו משום גזל וכ"ת אכתי אמאי אייתי לי' אגרא הרי בלא"ה מסקי תוס' שלא בא אלא להראות לו וכו'.
כ' רש"א דמיירי לר' תוס' דשילם לו לאחר י"ג חדש ולגי' דידן תריסר ירחי שתא ולא אתי שפיר ונ' דבאמת לא הי' כ"א י"ב חדש משעת המכר לרבא ומשכנתא דר' מרי הי' חדש מקודם זה א"כ שפיר כבר הגיע לרבא שכירות מחדש א':
שם באו"ד מיהו ק' למה לא ניכה לו מחובו הק' רש"א דילמא כבר פרע רבא לנכרי כל דמי המכר יל"ד הא אי נמי לא חייב רבא להגוי מ"מ כיון דשעבודו של רבא קדים למכירתו של רבא שפיר כ' תוס' דניכה לו מחובו וצ"ל דק' לי' לרש"א דלמא לא הי' חתומי' על שטר זה ישראל ולא העלה אותם בערכאות של גוים אי נמי בשמות שאינן מובהקי' ולא הי' דין שטר משכנתא זה כ"א כמלוה ע"פ דמאי אהני לו לגבי שטר מכירה דרבא ומנ"ל לתוס' להק' זה נ' כוונת רש"א:
שם באו"ד משום דינא דבר מיצרא יל"ד דלמא רבא הוה בר מיצרא ממש להאי ביתא נהי דאם לקחו ר' מרי לא הי' רבא להפקיע משום דא"ל ארי' אברחת אבל גם ר' מרי לא הי' יכול להפקיע לרבא ונ' דעת התוס' דרבא דאמר לא ידענא היינו שבא להתנצל עצמו לפני ר' מרי משום דר' מרי הי' בר מיצרא ואם רבא הי' ג"כ בר מיצרא למה לו להתנצל עצמו ע"ז הק' דאף בדעבי' הי' לו להפקיע לר' מרי:
אמנם דיוק זה אינו כ"א לשיטת המפ' דרבא עדיין הי' חייב דמי מכירה וכן מ' מד' התוס' בד' שאח"ז דתשובת רבא הי' לא עדיפנא ממאן דאתינו מחמתי' ואמנם לרש"י דמיירי שרבא כבר פרע להגוי א"כ ע"כ של רבא הוצרך לגלות לו ולומר מאי דעתך דידענא ממשכנתא דידך ואנא עכשיו לוה דידך לא הי' לא ידעתי מידי דכבר פרעתי הכל וממילא נוכל לומר כמו שכ' דרבא הי' בר מיצרא:
ונ' הרי"ף ורא"ש לא הביאו להך עובדא מפ' לה כרש"י ואין בזה חידוש לדינא כיון דרבא לא חייב מידי ור' מרי דלא ידע זה אמטי אגר ביתו ולהכי השמטהו משא"כ לשטת שאר מפ' דבדינא נחלקו ר' מרי ורבא ודאי יל"ד למה השחטוהו:
תוס' ד"ה השתא נשקול בסוף ד' ע' רש"א כוונת קו' כל זמן שלא דר ר' מרי כנגד החוב למה לו לשלם לרבא וע"ז תי' כיון דמ"מ קנה בו רבא קנין הוצרך לשלם לו בעד חלקו:
גמ' אחולי אחלי' ע' רא"ש ולא ביאר דעתו אמנם כוונתו דההיתר הי' משום דרך מקח וממכר וכן נ' שהוא דעת הרמב"ם שהביא בזה דשרי' משום שלא פי' ובריבי' מאוחרת אוסר אע"ג דלא פי' אלא ש"מ משום דהכא הוה דרך מקח וממכר:
ומשעבדי בהו טפי ע' רמב"ם וראב"ד הל' עבדים פי' ענין טפי ואמנם פלוגתיי' נ' דתליא בפלוגת' רש"י עם נמ"י פ' החולץ מ"ו דלרש"י שם מיירי שם בעבד כנעני ולא בע"ע ומפ' הכא כראב"ד וד' הרמב"ם כנמ"י שם דבישראלי מיירי וצריכי גיטא דחירותא ש"מ דעבדי' היה ומה"ט ג"כ סבירא לרמב"ם דאסור לעשות בהם מלאכת עבד כנעני דכל דין ע"ע יש להם ואין צריך לד' כ"מ בענין זה שם: