ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין ערב לגוי.
כ' ב"י סי' ק"ע דממה שכתב הראב"ד הובא ברא"ש דבגוי שהלוה לישראל צריך להתנות עם הגוי שלא ידחה את המלוה אצל הערב משמע דס"ל כדעת הרשב' דסגי' קיבל עלי' לפרוע מאיזה שירצה ונ' דיש לדחות דהתם שאני דגוי לא איכפת לי' בריבית וכשבא לגבות מן הערב תחילה לבסוף אמרי' איגלאי מילתא למפרע דאדעתה דערב הלוה וזה טעם רש"י באמת משא"כ בשמלוה ישראל סגי' אם אין הגוי יכול לדחותו אצל הערב דאז וודאי אדעתיה דגוי הלוה כי היכי דלא לעביד אי' ואמנם ממ' שכ' הראב"ד ראי' מתוס' לקיים ישראל שלוה מגוי וגוי שלוה מישראל אלמא כי הדדי נינהו משמע לכאור' דלא כהרש"א ס"ל דאי כרש"א אכתי' לאו כי הדדי נינהו דבגוי שלוה סגי באיזה שירצה:
והנה צ"ע על הרשב"א ונ"י שם דמשמע מדברי' דגוי שלוה לא בעינן תנאי כלל וק' למה לא הרי הגוי יכול לדחותה ונרא' דעת הרשב"א כיון דהמלוה ישראל הוא ולא ניחא לי' בריבי' הרי יכול לעשות הערב שליח לגבות חובו מן הנכרי ולערב לא יוכל לדחות ולא יהא כאן רבית כלל:
ואמנם מה שהק' הב"י על הרשב"א למה בגוי שלוה אסור הישראל להיות קבלן בשבילו הרי גם בקבלן יוכל לגבות מאיזה שירצה ומ"ש מישראל שלוה מגוי לדעת רשב"א נ' לחלק דשאני הכא כיון שהמלוה גילה דעתו דלא סגי לי' אם ישראל חבירו יהי' ערב אף דגם בערב יגבה ממנו אם לא יפרע חובו מ"מ אינו מתרצה אם לא יהא קבלן ש"מ דאדעתא דישראל הלוה ולא אדעתא דגוי:
והנה דעת בעל העיטור בב"י שם דכולא סוגי' מיירי בגוי שלוה מישראל משא"כ בישראל שלוה מגוי לא בעי' קיבל עליו כלל ויש לו לדקדק הרי מאל תיקח מאתו דרשי' אבל אתה נעשה לו ערב א"כ הכי קאמר קרא מלוה אי אתה רשאי לעשות לו בריבית כ"א ערב בעלמא ומ"מ קרא אמלוה קאי ובשלמא לרש"י דמיירי בישראל שלוה מגוי וישראל אחר נעשה ערב בשבילו א"כ ערב זה הוי כמלוה ישראל חבירו משא"כ לבעי"ט דמיירי בגוי שלוה מישראל וישראל אחר נעשה ערב בשבילו ג"כ ערב זה לוה הוא לישראל חבירו ולא מלוה ומה ענינו לקרא דאל תיקח דקאי אמלוה וצ"ע ?