אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין סימן העשוי לידרס פ' אלו מציאות.

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין סימן העשוי לידרס פ' אלו מציאות.

בענין ייאוש שלא מדעת.

נ' פלוגתת רבה ורבא ג"כ ע"ד שכ' למעלה דרבה ס"ל סימנים דרבנן וא"כ האבידה ברשות מוצאה וכיון דאמדינן דעת הבעלי' דאייאשו לא מהדרי' ורבא סבר דסימני' דאוריי' ואבידה בחזקת בעלי' וכל כמה דלא ידעי' דאייאשו חייב להחזיר וכיון דאנן מס' לן קיי"ל כרבה:

כ' רש"י אין מעבירין ר"ל דצריך לנטילה והנה ע' בשי"מ דלפי"ז מעבירין דלקמן אינו דומי' דאין מעבירין ונ' שדחק רש"י לפ' כן קו' הראשונים מצבורי מעות ע' בשי"מ וע"כ משום דדרך הוא לנוטלן ובשלמא אי אין מעבירין ג"כ ה"פ הוא נכלל בתי' הש"ס והכא דינא התם מנהגא משא"כ אי כפשוטו לק' אכתי ממעות

תוס' ד"ה והאיכא נכרי' נ' להם לפ' דר"ל שידרסו הנכרי' דכה"ג לרבה הוא דק' ולא לרבא וע"ז הק' א"כ אדרבא ליק' דנכרי שקל וגם לרבא יק' ואמנ' לולי דברי' י"ל דדוקא לרבה דהאבידה בחזקת המוצא גם לנכרים חיישי' דמייאש גביי משא"כ לרבא דאביד' בחזקת בעלי' לא עדיף נכרי' מדריסה בעלמא:

ובזה מתורץ ג"כ קו' לרבא לקמן מבהמה וכלבי':

בד' התוס' ד"ה סימן הבא דבדבר הניכר כ"ע מודו נדחי' ד' בב"י סי' רס"ב דבבשר ג"כ ניכר ולכ"ע הוה סימן:

כללא דאבידתא נר' דרבא לטעמי' דס"ל העשוי לדרס ומקו' הוה סימן וע"ז קאמר ראי' לדברי' דהרי כללא דאבידתא דצריך שיאמר ווי לחסרון כיס ולא שנתייאש מלחזור אחר אבידתו הרי דאאומד הדעת לא סמכי' ולמה נאמר דעשוי לידרס ומקום מייאש:

נוטל ומכריז כ' רש"י ולא יניח כוונתו ליישב ל' נוטל דקאמר רבא שפת יתר א"וו לומר דאין זה ענין הינוח דלא יטיל דהכא מיירי בשדה זריעה וכיוצא וא"כ אינו משתמר כלל וזה ג"כ לדעתי כוונת הרא"ש ולא כמו שהבינו הרש"א והפלפלא חריפתא:

עי"ש ברש"י רבא לטעמי' יל"ד דלעיל הו"ל לרש"י לפ' כן דגם במקום רבא לטעמי' ונ' דכ"ז שלא ידעי' דמיירי בדבר שאין בו סימן אין הכרח דהטעם משום מקום אלא דרש"י פי' כן למסקנא וע':

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה