אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין ייאוש שלא מדעת.

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין ייאוש שלא מדעת.

בענין שאר מציאת שטרי.

מד' רש"י ד"ה ייאוש שלא מדעת מ' לכאורה דדוקא אי ידעי' דלא ידעי הבעלי' משא"כ מסתמא אמרי' דוודאי ידעי' ולדחות זה כתב ה"ה פי"ד מגזילה דע"כ ליתא והטעם נ' דבשעה שנפל הרי לא ידע ועד דלא ידעי' דידע אמרי' דלא ידע:

כ' רש"י וכללא דייאוש אפשר כוונתו דלכאורה ס"ד דייאוש היינו שנתייאש מלבקש אמנם א"כ פשיטא דלא הוה ייאוש דעד כמה ליבקש וליזל לזה כ' רש"י דלא היא כ"א שאמר בפי' ווי לחסרון כיס וא"כ לא סמך אסימנא וליהוי ייאוש לזה קאמר הש"ס דמ"מ לא הוה ייאוש:

באי' אתי לידי ע' רש"י כוונתו דהכא גם רבא מודה דאנן סהדי דלא אייאש:

וע' בש"מ שהסביר ד' אביי וכ' בשם הראב"ד דאין זה עניין לברירה הכוונה דסברת רבא דאמרי' אנן סהדי דאלו ידע הי' מייאש ובידיעתו אין כאן חסרון ואביי ס"ל דבידיעתו תלי' רחמנא:

ולכאורה הי' אפשר לומר דלמאן דאית לי' סימנים לאו דאוריי' ע"כ כאביי סבר דלכאורה מה ראו חכמים לתקן להחזיר אבדה בסימנים א"וו משום דהבעלי' כ"ז שלא ידעו דאין הב"ד מוציאין בסי' שאינו מובהק לא נתייאשו אלא דאנן סהדי דאלו ידעי כן נתייאשו וא"כ הוה לי' האי ייאוש ייאוש שלא מדעת ואין בעל האבידה זוכה בה למפרע ולמה יפקיעוהא מניה אלא ש"מ סי' דאוריי' ומעתה י"ל דרבא ל"ק לי' מדררא דממונא דלמא ביש בה סימן מיירי אמנם אנן דס"ל סי' לאו דאוריי' אין חילוק מן התורה בין יש בה סימן לאין בה שפיר הוה תיובתא דרבא ומה"ט אמרי' לקמן בתר תיובתא דרבא דהלכה כוותי' דאביי אף דאיתותב רבא משום דאי נימא כדס"ל לרבא סי' דאורייתא לא הוה תיובתא:

תוס' ד"ה המוציא מעות ב' קושייתם הם ע"ד את"ל כמ"ש השי"מ לתרץ על קו' ראשונה דר"י הוא דקמק' רק מברייתא וע"ז הק' בתוס' דמ"מ אמאי לא הק' ר"י ממתני' וע"ז תי' ב' אופנים חדא דבתר דתי' הש"ס ממתני' הקשה להש"ס מברייתא דמ"מ ביש סימן לא יועיל ועוד כ' דר"י מעיקרא לא הק' ממתני' דמצי מיירי בתר שנתרחק האובד כגון שהמוציא לא מצא אדם שם וסתמא כבר נזכר שנפל המעות ממנו משא"כ בריי' מיירי שעדין רבים מצויים שם ומסתמ' גם הבעלי' בתוכו ומנא ידעי' דידע דנפל:

ולולי דברי' הייתי אומר דממתני' ל"ק לי' לר"י דכיון דאין במעות הזה סימן וליד הבעלים וודאי לא יגיע ואם יעמידו חז"ל עד"ת אדם בהול על ממון והמוצא יאכל באיסור ראו חכמים להפקיר ממון שאין לו תובעי' שיאכל בהיתר משא"כ בברייתא דקתני בהדי' שהבעלי' נתייאשו שפיר הק' לר"י לאביי הא לא הוה ייאוש:

שאני תאנה הקש' הלח"מ על הרמב"ם שהביא להאי תי' דש"ס הרי לאביי לא אצטריך ונרא' דס"ל להרמב"ם דבאמת גם לאביי י"לד סיפא ל"ל הא כיון דלא שייך שכיחי דמנתרי הי"ל ייאוש שלא מדעת אלא דהש"ס הקשה לרבא קו' אלימתא ובמסקנא גם לאביי ניחא דנקט גווני דשייך חזותי מוכיח ודלא שייך וא"כ גם לאביי דווקא תאינה וכיוצא. ואמנם למה שהסבירו בתוס' לקמן ד"ה ואחר דאיתותב רבא מבואר דע"כ גם לאביי סמכי' אהך סברא דחזותא מוכיח דא"כ כיון דגם בתמרים שכיח דמנתרי שוב הו"ל ייאוש לאביי ולא מק' הש"ס ומבוארים ד' הרמב"ם היטב:

תרי גווני גזלן נ' דלענין סתם גזילה ייאוש לסטים מזויין דין גנב אית לי' והיינו דקמ"ל כר' דאפילו בגנב סתם גניבה ייאוש בעלים וד' התוס' גם למסקנא אזלי:

מה אתם לדעתכם י"לד כיון דלאו לדעתו לא הוה שלוחו ושלוחו הוא דחייבו רחמנא לא זולת ואפשר כיון דזכיי' מטעם שליחות והפרשת תרומה מצוה וזכות הוא ס"ד דאף שלא לדעתו נעשה שלוחו קמ"ל:

ואיסורא דומיא דהיתירא הק' לתוס' על דברי רש"י דאכתי מנ"ל דקרא בלא ידע וע"ז כ' דבים אי ידע וודאי מייאש וא"כ ע"כ בלא ידע מיירי וע' מהרש"א וע' מ"ש לעיל:

באגא בחזקת יתמי ע' רש"י י"לד הא הו"ל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואפשר דא"הנ מ"מ ס' ממונא לקולא ואמנם אין מכאן קו' דאנן אתמרי' דפירשו דייני'. אלא דק' הא אין הולכין בממון אחר הרוב וצ"ל דאנן אממון לא דייני' דמ"מ בעלים לא יזכו בהם אלא אאי' גזל דייני' ואזלי' תו בתר רובא:

והנה הב"י סי' רס"ב תמה על הטור שהשמיט הא דהי' מוחזקי' אסירן ונ' דד' הטור הא דמשני הש"ס כיון דאיכא שקצי' ס"ל אנן סהדי דניחא להו לבעלים שיתהני ישראל מנכסיי' ולא שקצי' ורמשי' וא"כ לא מק' הש"ס מיתמי דאי לא הגיעו לכלל פעיטות א"כ ע"כ יש להם אפטרופוס ויש לו רשות לבתר לזכיתם כדאמרינן בפ' הנזיקין ואי הגיע לכלל פעוטות א"כ כשם שממנתם מתנה הואיל והוא לטובתם ה"נ מחילתם כה"ג דהוה כמדת סדום אלא דהש"ס דהכא קאי למר בר רב אשי דאפי' מתנה לית לי' בפעיטות בפרק הנזיקין ומ' שם דמשתי' דרב אשי קאמר אמנם לדינא דקיימ"ל כרב מרדכי בגיטין שם גם מחילתם מחילה. ואולי משום דק' לי, קושיין מרוב בממון הביאו לפ' כן וע':

בענין מרי בר איסק כוונת תוס' דמר זוטרא חשש כי האריס לא יאמר למרי כלום כי יסמוך ע"ז דניחא לי' ובאמת לא מהני זה מידי דקיימ"ל כדאביי ואמנם רב אשי ואידך סברו דאדרבא כיון דיסמוך דניחא לי. וודאי יאמר למרי ואם יוותר לו לאריס יותר ואנהו מהאריס אכלו בהיתירא:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה