ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין שאר מציאת שטרי.
תנן ואם יש עמהם ססופין ע' רש"י ולכאורה דברי' סותרים למ"ש במתני' דרישא בשליש מיירי אמנם אדרבה כוונת רש"י דאי לאו דרישא בשליש הוה מוקמי' סיפא ששליש משא"כ עכשיו דמדרישא בשליש דאמרינן והא מונח א"כ סיפא ע"כ במלוה עצמו:
הק' המל"מ פי"ח מגזילה אמ"ש הרמב"ם אפי' בעצמו שובר ושט"ח צריך להיות השט"ח בין שטרות קרועי' מנ"ל להרמב"ם הא דלמא נפל דאתרע גרע ונר' דאי תימא הכי וק' מנ"ל להש"ס דבמלוה אפי' בתרוויי' לא מהימן דלמא מתני' דמצא דווקא מיירי אבל במלוה כלל לא א"וו דלענין זה אין חילוק בין ביד המלוה או ביד המוצא:
יתקיים בחותמי' ע' רש"י כוונתו דע"כ ביד המלוה מיירי דאי ביד הלוה ממ"נ טוען המלוה מזויף פשיטא דצריך לקיים לא טעין אמאי יקיים א"וו ביד המלוה ואינו טוען מזויף כ"א לא פרע וקמ"ל דנאמן במגו דמזויף זה ת"ד:
ע"ד רש"י בסנהדרין שכתב אתחזק היינו הנפק כוונתו כיון שכבר נתפרסם בבי"ד אמתת ההלואה אינה מעיזה ליגע בשטר כזה משא"כ הכא דלא אתחזק עדן בבי"ד סוברת שמאמינו ללוה כי להד"מ וממילא תצדיק:
ומ"ש עי"ש רש"י דיש עלי' עדים היינו ביד לוה והק' עלי' בתוס' נ' כוונת רש"י דהמקשה בב"מ לא הביא כ"א הרישא ושפיר ק' פשיטא משא"כ אחרי כי בסיפא גבי שליש אשמעי' דבלא עדים ג"כ כשר שפיר קתני רישא ביד לוה דבעי' עדים משום סיפא דלא בעי עדים:
כ' תוס' דאתחזק ידעי' מלאחר חיתום ומה"ט לא הוצר' התנא להזכיר כלל ענין השטר דמסיפא ידעי':
בגמ' דשיילי' לסהדי ואין כאן פשיטא דס"ד כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אא"כ ע"כ מסייעא לר' ירמי' דאינו אלא כמשחק דאל"כ באמת הוה כיון שהגיד מה"ט כ' רש"י דלמסקנא מוקמי' בעדי קיים ואפילו סיוע אין כאן:
אפנה מפ' שנים אוחזין בטלית, בעזר איום גורא תחלות ונתחיל לבאר פ' אלו מציאות, בעזר אדיר אל למושעות.
הנה המחבר סי' רס"ב סתם כד' הרי"ף והרמב"ם דדרך נפילה אפי' טובא נמי אמנם קשה אכתי אמאי שבק להך דאתמר בסוגיין דבמכנשתא אפי' דרך הינוח שלו בקב לד"א והרי"ף והרמב"ם הביאו זה ונ' דס"ל דאפשר לומר דר"י ס"ל כרבא וק' לי' לאיזו הל' פרט תנא פירות הרי הן שלו הרי אין בהם סי' א"וו דאשמועי' דרך הינוח משא"כ לדידן דקיי"ל כאביי איכא למימר דלעולם דרך נפילה דווקא מיירי והא קמ"ל תנא דלא הוה יאוש שלא מדעת משום יוקרתי וחשיבותא ולעולם דרך הינוח כלל לא וע' בזה לקמן:
כ' הרא"ש ס' דאוריית' לחומרא וכ"ת נימא ס' ממונא לקולא נ' דדוקא בשני' שדנין זה מול זה אמרי' כיון דמצי להיות דהאי עביד אי' כמו האי ל"ש לומר ס' גזל לחומרא כ"א ס' ממונא לקולא משא"כ הכא דלא הוה ס' גזל כ"א בדידי' לא אמרי' ס' ממונא. ועד"ז נ' סברת מ"ד ברי ושמא ברי עדיף דלדידי' לא הוה אפי' ס' גזל משא"כ להאי דטען שמא ואמנם ד' החולק דלמא לעול' לאידך הוה ג"כ גזל אלא דלא חש לאי' גזל וטוען ברי מאי אמרת אוקי גברא אחזקתו בחזקה לא מפקי' ממון מחזקתו ואמנם אי איכא עוד חזקה בהדי ברי דהוה ב' חזקות מול חזקת ממון שפיר ברי עדיף לכ"ע. אחר כן מצאתי ס' ר"ס שהביא שם המחבר דברים אלו באר היטב ומ"מ יצא מדבריי דאולי משם יצא להרמב"ם וסייעתו דאולי לדידן ליתא לתי' הש"ס מטעם שכ' ופסק כאן ס' ממונא לקולא: