ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין מקח שישו בו רבית פ' איז"ג
רבא אמר ה' מפקינן מני' יל"ד מזה על מ"ש תוס' ריש פירקין דרבא כר' יוחנן ס"ל דר"ק אינו יוצא בדינן א"כ מאי מפקינן דקאמר ואפי' לד' ריב"ן דלצאת י"ש כ"ע מודו מ"מ לשון מפקי' לא א"ש ונראה לתרץ בזה קו' הסמ"ע חו"מ סי' ר"ח והק' אותה המ"ל בשמעתין מד"ע והוא פלא דרבא עצמו הא קאמר בתמורה כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והחילוק שכת' המ"ל והסמ"ע ודחי בו ד' הב"י הנה כ' הסמ"ע דאין כן ד' התוס' בתמורה שם אמנם למ"ש לד' התוס' א"כ ע"כ רבא לד' אביי הוא דקאמר בשמעתין דלרבא בלא"ה ר"ק אינו יוצא בדיינין א"כ גם בהא אליבא דאביי קאמר דס' אי עביד מהני:
אמנם נ' ליישב בנדקדק מאי אשמעי' אביי תו' בהאי דגלימא כיון דכבר אשמעי' דהמקח קיים אמנ' נראה דרש"י בא ליישב זה במ"ש בגלימא מקחו קיים והרבית יחזור כוונתו דלעיל אשמעי' קולא לגבי מלוה והכא שוב אשמועי' חומרא למלוה שאם רוצה לבטל המקח אין רשות בידו וז"ש מקחו קיים וא"כ רבא דפליג מצי' למימר דמיירי דאם המלוה רוצה לעשות תשובה אמרי' לי' דהגלימא ישאר בידו והמעות יחזיר ומעתה גם ברישא בדי גריווא מצי מיירי בהכי דלא רצה להיות בוצע ברך ורצה להחזיר החטים וא"ל דכל הה' גריווא צריך להחזיר לרבא ול' מפקי' דאמר רבא ל"ק כ"כ דהואיל ואמר אביי מפקי' קאמר רבא מפקי' ג"כ ולעולם לאו דווקא:
הק' הגי"ת מנ"ל להרא"ש למידק מה' גריווא דמקח באי' קיים דלמא מיירי באמת שמחזיר לו החטין וע' במ"ל מה שתי' דא"כ לא הוה צריך רבא למימר בתורת רבית וכו' וצ"ל דהו"ל למימר בקיצור בתורת אי' בא לידו דבלא"ה דלמא באמת הא גופא קאמר אמנם נ' דמשו"ה נקיט הרא"ש גם גלימא בהדי למימר דאי רבא ברישא משום מקח הנעשה באי' אתי עלה לא הוצרך תו בגלימא לאשמעי' דהרי אין המקח קיים א"וו מגלימא מוכח דאין זה טעמא דרבא וא"כ ממילא מה' גריווא ג"כ אין הפי' כד' הגי"ת:
והנה בענין ד' הט"ז ע' הסמ"ע בחו"מ ר"ח בא הש"ך אח"ז להסביר ד' הסמ"ע ולמימר דגם הסמ"ע ר"ל הסברא בעצמו שכ' הטו"ז וממילא ל"ק קו' הטו"ז אלא דד' הסמ"ע דגם שבועה שלא ימכור הוה מגונה מצ"ע דשבועה חייב מדאוריי' נקיימה כמו שאר איסו' דאוריי' ואין זה ענין לקנין שבת ויו"ט והנה כל הפלפול כמעט מבואר בנ"י שנדפס אצל האלפס דפוס פ"ב פ' הכותב גבי הא דאמר רב יוסף כל היכא דאמר רבנן שהביא הטו"ז ע"ש בנ"י ובחי' למס' כתובו' שם הארכנו בזה:
ובענין מ"ש הרא"ש ולא נתייקר השער שעמד עלי' הב"י חו"מ סי' ר"ח כוונתו פשיט' דאם נתייקר השער ואנן מבטלין המקח גם הלוקח יכול לחזור בו כמו שביאר הסמ"ע שם ר"ח ובמ"ל בשמעתין באריכות משא"כ אם לא נתייקר ואינו מקיימי' המקח והלוקח רוצה לחזור בו מטעם שנעשה באיסור לא שמעי' ליה וזה פשיט:
והנה מ"ש המ"ל בשמעתין ע' ד' הרשד"ם בענין מתנה עמ"ש בתורה לחלק בין דרבנן דרבית דרך מו"מ לדרבנן דשביעית והביא ראיה ממה שצריך לחלק בין כתיבת אלמנה דמקרי עקרה דאוריי' לירושת הבעל דלא מקרי עיקרו דאוריית' באמת צריך טעם וסברא לחלק ונ' דכתובה אליבא דר"מ עיקרה שלא תהא קלה להוציא אלא דהתורה לא חשה באלמנה לזה ורבנן גם באלמנ' חשו לזה א"כ שמה חד הוא משא"כ בירושת הבעל דתקנוה משום קבורתה ע"כ ענין אחר הוא מירושה דאורייתא:
כוונת הכ"מ על ד' ה"המ רפ"ד הוא דכך דכוונת ה"ה דלא נימא א"כ לאו דווקא ולעולם אפילו מלוה למלוה דהיינו מלוקח למוכר מוציאין לזה ביאר הרמב"ם בהדי' דאפי' מלוקח אין מוציאין דהוה א"ר גמור: