אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין הלוהו ודר בחצירו.

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין הלוהו ודר בחצירו.

בענין קרי קרי פ' איזהו נשך.

ולא ישכור לו בפחות הנה במתני' לא פי' רש"י כלום דש"מ דמשכנתא על בית אסור ונ' משום דלכאורה יל"ד רישא ל"ל לא ליתני כ"א בפחות אסור ובחנם ממילא ש"מ דמכ"ש דאסור א"וו לכאור' דרישא מיירי בבית וסיפא בשדה וכרם ולא דשדה חמור מבית דבבית בפחות מותר ובשדה רישא מיירי בשעת הלואה וה"ה לשדה וסיפא שלא בשעת הלואה וה"ה לבית וכד' ר"ת ואמנם למאי דמסקי' בגמ' דמתני' מיירי בלא קיימא למיגר א"כ רישא מיירי בלא קיימא למיגר ולהכי נקט בחנם דווקא דבפחות ל"ש כאן וסיפא מיירי בקיימא למיגר ומ"מ מבואר כד' רש"י:

ועד"ז נ' להסביר קו' הש"ס לקמן מאי קמ"ל תנינא וק' מהי"ת דמתני' בלא קיימא למיגר ועוד לאיזו ענין מייתי גם סיפא הא עיקר קו' מרישא א"וו ה"ק כיון דקתני תרתי ש"מ סיפא בקיימא למיגר ורישא בלא קיימא למיגר ולד' התרצן לכאורה לא זו אף קתני:

אמנם באמת כ"ז אי מפ' האי קמ"ל אמתני' שפיר דייק רש"י וכמו שנ' ד' תוס' בב"ק צ"ז אמנם למסקנת תוס' לקמן דקמ"ל לא קאי כ"א אר"נ אבל מתני' מיירי בקיימא למיגר שוב אין מקום לכאורה לדיוק רש"י:

אמנם כד' התרצן י"ל לתרץ בזה קו' רש"א דמנ"ל להש"ס דמתני' בלא עביד למיגר ג"כ דק' לי' תרתי ל"ל וכמ"ש אלא ש"מ דרישא בלא עביד למיגר ודי אם אינו דר בחנם וסיפא בעביד למיגר צריך שלא ישכור בפחות:

ואמנם נ' דמקי' רש"א זאת הובא הרמב"ם לפ' לא עביד למיגר דשמעתין על בעל החצר והכל חד הן הארעא לא עבידו להכי או בעל החצר אינו נוהג בהכי אבל אם השוכר לא עביד למיגר באמת לא נשמע ממתני' כלל:

והנה ד' הב"י דלהרמב' בהלוני ודר בחצרו הוה ר"ק והק' הלח"מ א"כ משכחת לה תרבית בלא נשך ודברי' כללי' בד' הרמב"ן ברא"ש בסוגיין ואמנם נ' דד' הרמב"ם משום דכשאומר הלוני ודור הו"ל כאלו השכירו עתה וכמו שצידד הרמב"ן שם ברא"ש ודיחוי הרמב"ן ל"ל להרמב"ם וא"כ הטעם שוב משום דאתעביד ארעא דקיימא למיגר והו"ל שוב נשך ותרבית וע' ביאור ענין זה בב"י קס"ו בשם תלמידי רשב"א ותמצא:

ואמנם מה שהקשה הלח"מ גם לד' ש"פ דבארעא דעביד למיגר וגברא דלא עביד למנגר שייך נשך בלא תרבית לענ"ד אין זה קושי' דאטו אם הלוה נותן דבר למלוה ברבית שהוא שוה כסף לכל עולם ואצל המלוה אינו חשוב לא נקרא תרבית מה"ט אתמהה וה"נ דכוותא:

והנה בענין דר בדיעבד בארעא דקיימא למנגר כתב הרמב"ם דהוה שודא דדיינא ונ' להסביר דהנה הרמב"ם קאי בשטת רש"י דמשכנתא דביתא בלא נכייתא הוה ר"ק ובנכייתא הוה אבק רבית ומעתה ע"כ הבי"ד ינכו איזו שכר דירה דכל כמה דלא מנכי לי' מידי הוה ר"ק ואמנם אם רק מנכי' לו אף שאין מנכין לו השלם השאר לא הוה כ"א אבק רבית ואינו יוצא בדייני':

ואמנם ביאור ד' הראב"ד לענ"ד דלא כמו שהבינוהו ש"פ כ"א דגם הראב"ד קאמר דאם דר בו שלא מדעת צריך לשלם לו משלם כד' הר' אפרים ואם מדעת א"צ לשלם לו כלום דמחל לו ובזה חולק עלי' וע' בב"י מה שחילקו תלמידי הרשב"א בענין מדעת:

תוס' ד"ה בארעא דלא קיימא אושא מלתא הביא הש"ך קס"ו בשם רש"ל בב"ק דמה"ט לא יכבד הלוה למלוה בכבוד ס"ת הו לקרותו או לגלולה ואני לא אדע מה תרבית יש כאן הא מצות לאו ליהנות ניתנו ואפשר ד' רש"ל כיון דעכ"פ חסרי' ממונא ללוה הוה נשך אף דליכא תרבית ומדרבנן דמדאורייתא הרי לא משכחת ולפי"ז אם הלוה לא קנה בעד המלוה לחוד הך מצוה כ"א קנה כזה לחצי שנה וכיוצא שרי:

תוס' ד"ה כי היכי דלא נסתר ע' רש"א מתי' נ' כאלו קאמר ר"י בר חמא דה"ט דרב אמנם בב"ק צ"ז דייק הש"ס ממק"א דע"כ ה"ט דרב וע"ש ומ"מ אין מקום לקו' רש"א הרי לענין לכתחלה צריך האי טעמא דלכתחלה באמת אין בה גם עכשיו בלישנא דרב דפטור קאמר ולא מותר ובאמת אין רב מתיר לכתחלה ורב יוסף ס"ל הטעם משום דלכתחלה בעלי מקפידי' ולגבי דיד' הלווי' לא יקפידו ושרי אפי' לכתחל' כיון דלא חסרי' ממונא וליתא נשך ומה"ט לא תקף עבדי דשאר אינשי דלא מסיק בהו זוזי:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה