ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין מלוה אריסי.
בס' ולא משני שהלכה כן י"ל שמוכח כן מד' ר"ג דהנה ביוקר והוזלו למה נטל מהם בשער הזול הרי הי' יכול לקוצץ להם דמים וליטול כשער היוקר אלא ש"מ דהחמיר על עצמו:
גמ' מ"ט תנא דידן מ"ט דתנא דברייתא הול"ל ונ' דאי לאו מתני' אתי' ברייתא כפשטא והיינו דבלא ירד כיון דאדעתו דהכי נחית אין כאן אי' משא"כ בירד להכי לא ק' אלא מ"ש דתנא דמתני' לא סבר כן:
רש"י ד"ה מצי מסלק לי' מבואר מד' דבלא ירד הבע"הב נוטל כל הזרע וחלק האריס לבדו ולא מהתבואה בכללה והטו"ז סי' קס"ז לא הבין כן ואמנם לישנא דגמרא לבציר מהכי נחית וודאי משמע כרש"י:
שם ד"ה מרי ארעא וזה הי' קרקע שלו וכוי מ' מדברי' דאי לאו ה"ט כיון דאין מנהג המקום כך מחזי כערמת ריבית וצ"ע:
באו"ד ע"י קבלת דמים או מתנה כוונתו כיון דע"י ירידה זו זכה הארי' בחלקו במה זכה בע"הב שוב להיפט' מן הזרע וע"ז כתב רש"י בכסף או בשטר מתנה:
גמ' ה"ק אם לא קצץ י"לד פשיטא ונרא' כיון דהלואה סאה בסאה לא הוה כ"א אבק ריבית דרבנן ס"ד דמצי אמר לי' חיטך קא קדחי באכלבאי ודעיבד אפילו הוקרו יקבל ממנו חיטין קמ"ל דהוקיר נותן לו דמים: