ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין מכר לו שדה פ' איז"ב
פי' רש"י מתני כרב ענן דמיירי במעכשיו ונ' טעמו משום דאסור סתמא תנן ומ' בין הלוקח בין המוכר וא"כ ש"מ דמתני' במעכשיו מיירי ואמנם כוונת רש"י במ"ש אסור לעשות כן נ' דר"ל דלא הוי כ"א א"ר ולא ר"ק ולכתחלה אסור בדייני' אינו יוצא דלא כהרמב' וטעם רש"י בזה נ' דמל' אסור דייק דהרי גבי לא ידור בחצירו תנן מפני רבית הואיל והוה ר"ק ואמנם במרבין על המכר תנן אסור ומודה הרמב"ם דלא הוה כ"א א"ר וא"כ ה"נ אסור ר"ל אסור לעשות כן ובדיעבד אינו יוצא בדייני':
תוס' ד"ה רכ הונא אמר בסו"ד ולפמ"ש הג"א דאפי' נ תן לו סתם מקצת דמים אמרי' דערבין כנגד כולו הוא קונה והשאר הלואה גבי' א"כ ל"צ למתני במתני' ואמר לו אימתי שתרצה וכו' אלא ש"מ דמתני' מיירי כדר"ה או כדרב ענן:
והנה הרשב"א בנ"י חולק על הג"א ומצריך חזקה ג"כ נ' טעמו דקאי אמתני' דאמר לו אימתי שתרצה וכו' ומשו"ה אי החזיקו אין ואי לא לא אמרי' כה"ג עירבון כנגד כולו הוא קנה כיון דגלי דעתי':
וכ' עו"ש בנ"י כשם הרשב"א דמדקאמר רב ענן משלשין ש"מ דל"מ ע"מ להחזיר והנ"י הק' עלי' א"כ מאי קאמר דלא כר"י למ"ד בצד א' ברבית פליגי הא ע"מ להחזיר לכ"ע שרי גם כרבנן לא אתיא ואפשר ד' הרשב"א כהרמב"ם דבשמעתין הוה רבית דאוריי' וע"כ מודו רבנן דע"מ להחזיר שרי ברבית דרבנן בהך דפליגי בי' ולא ברבית דאוריי':
ואמנם הטו"ז הק' עכ"פ אמאי משלשין ינכה לו אח"כ מדמי' דשרי ע"ש ונ' דכיון דלא התנה עמו מתי נגמר המקח ואימתי שתרצה אמר לו בנקל יוכל להיות שיעלו דמי הפירות יותר על דמי המקח ומה ניכוי יהי' שייך אי בשלמא להחזיר א"ש אבל ינכה לא אפשר:
בדמי' הללו עמ"ש הנ"י בשם הרמב' וכוונתו נ' דמיירי משום שהוא מוכרח למכור ע"כ מוכר בזול וממילא הוא נהנה מחמת שמוכרח למכור לו והוא הקונה בזול ומ"מ בשוין מותר דאין זה נהנה:
ואמנם לולי ד' הרמב"ן והנ"י הייתי אומר דלעולם מיירי שהאחרי' רוצים להעדיף וכ"ת הרי אינו מוכרח לעמוד בקנינו וא"כ אוזילי אוזיל גבי' מנא תימרא מההיא דע"א התם לא אמרי' כ"א השני קנה ולעולם נוכל לומר דקאי מוכר לגבי ראשון במי שפרע ולענין רבית כיון דבמי שפרע קאי הוה שפיר אגר נטר: