ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין מי שפרע וערבון פ' הזהב.
מאנשי דור המבול וכו' ע' סמ"ע מ"ש בזה ולי נ' דהנה הש"י מאריך אפי' לעוברי רצונו אבל דווקא כ"ז שאין כאן השחתת העולם ואמנם בהשחתת העולם הרי מצינו באנשי דור המבול ודור הפלגה שפרע להם מיד בעו"הז והנה האמת א' מהעמודי' המקיימי' העולם והכזב מחריבו וז"ש לו מי שפרע לשאר משחיתי העולם יפרע ג"כ ממי שאינו עומד בדבורו:
והנה כ' המפ' דבדבורו לאו דווקא דהרי אנתן מעות קאי וכן הוא מרומז בקרא לא יעשו עולה ולא ידברו כזב והטעם נ' דבדבור בעלמא לא סמכא דעתא דחד מניי' דאידך יאמר משטה אני כך משא"כ אם נתן מעות והרי חזי' דבלב שלם גמיר ואמר א"כ הוא עכשיו דבר כזב ועושה עולה:
ד' הרמב' דמילט לייטי' לי' היינו כל' דמתני' אבל ממך לא אמרי' וע' ברא"ש ונ' טעמו דאמרי' קללת חכם אפי' על תנאי הוא באה דילפי' מעלי הכהן וא"כ אם הבי"ד יאמרו לו כן אפי' אם יקיים דברו יהא מקולל משא"כ עכשיו דלא מקללינן כ"א למי שאינו עומד בדבורו ואם הוא יקיי' דברי לא לו תהא הקללה, של ב"ד:
תוס' ד"ה בעושה מעשה עמך ל' הטעם כיון דב"ד מקללי' אות' הי"ל כיון שנקלה הרי הוא כאחיך:
ד"ה ר"ח בר יוסף כוונתם דמשום מניעת ריוח וודאי לא הי' מקבל עלי' לטותא אמנם כגון זה מקרי הפסד גמור כיון שהמלח נתייקר:
תוס' ד"ה בזמן שא"ל ואמנם כל הפוסקים כמעט הסכימו לפ' רש"י ונ' דלבתר דמסקי' פ' האומנין דהך ברייתא מיירי במאן דלא עייל ונפיק אזוזי א"כ בשלמא אי מכר לו המקח ומעצמו פרע לו המקצת שפיר הקנה לו משא"כ אם אמר לו כי ערבון הזה יקנה כל המקח כיון דלא עייל אזוזי למה זה יגמר בדעתי להקנות לו כיון דלא שוי:
לימא כתנאי יל"ד מה ענין משכון לכאן בסוגי' אנו דנין אם התחייב לתת לו כל המקח משא"כ אטו מס' לן אם חייב לשלם לו כל החוב ונ' דהנה באמת אפי' משכון שאינו שוה כנגד החוב ראוי לגבות בו כל החוב כקטינא דאביי בכתובו' וא"כ פליגי הני תנאי אי קונה מה"ט כולו והוו כל החוב חוב על המשכון או לא קנה אלא כנגדו ובזה מבוארין ד' הלח"מ ביישוב ד' הרמב' דס"ל להרמב' דמ"מ שייך לא יגוש אהשאר והיינו כמ"ש דבפעם יצטרך לילך לבי"ד להגבות לו והש"ס דפריך נ' דסבר כיון דמלוה על המשכון מקרא ממעטינן משל אחיך בידך א"כ גזיה"כ הוא ולא תלי' בנגישה ובאמת אנן לדידן אמרי' דטעמא משום לא יגוש הוא וא"ש ד' הרמב':