ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין מטבע נעשה חליפין
כ' הכ"מ פ"ה ממכירה דנ"מ בין רש"י לתוס' מטבע שפסלה מלכות דלרש"י מ"מ לאו כלי הוא ולתוס' כלי הוה ולענין קו' תוס' באמת פלוגתא דרב ולוי בפלוגתא דר"נ ור"ש תלי' וק' הא ר"פ קאמר בהדי' מ"ט דמ"ד אין נעשה וצ"ל דר"פ דהוה ס"ל כר"ש אצטריך לטעם זה ולדידן דכר"נ קמ"ל ל"צ לטעמא דר"פ ויש לסייע סברא זו דלר"פ דווקא ס"ל דמטבע נקנה ולקונה היא דהוה צריך טעמא סגי בטעם זה משא"כ לדידן דאפי' נקנה לא אמרי' במטבע א"כ לא אהני לן טעמא דר"פ אע"כ ס"ל דאפי' פירא לא הוה:
ואמנם אין כן ד' ה"ה פ"ו ממכירה שכ' בלשונות של זהב דטעם הרמב' משום דל"ש בהו טעמא דדעתי' אצורתא ש"מ דס"ל דכל היכי דל"ש טעמא דדעתא אצורתא קונה והתימא על הלח"מ שצידד בד' ה"ה שם והרי טעם זה ע"כ לקונה ולא לקונה קאי כמבואר בסוגיין וכ' עו"ש דהרמב' למד כן בק"ו ממעות שפסלה מלכות א"כ ע"כ ס"ל לה"ה דד' הרמב' דגם מעות שפסלה מלכות קונה ומ"מ ק' מאי ק"ו שייך התם כלי הכח לאו כלי וצ"ל דס"ל לה"ה דאין הטעם דמטבע מצ"ע כלי כ"א דפירי לא הוה דהיינו דווקא פירא גרע משום דאין רגילות להשתמש בה משא"כ ד"א וכמ"ש ג"כ הכ"מ:
רש"י ד"ה דעתי' אצורתא בסו"ד ונעלו כ' נ' דבא לתרץ בזה קו' הנ"י דא"כ מ"ט בשאר קניני' קונה ולזה כ' רש"י דהכא דווקא דנעלו כ', וכוונת הנ"י שם דבשאר קנין בקונה תלי' משא"כ בסודר בחשיבות הקונה תליא:
תוס' ד"ה ונקנינהו הנה לפי מ"ש לתרץ בב"ק מאגב קרקע גם מאודיתא מתורץ וכוונת דברי' דאם אומר ע"כ מהימן משום הודאת בע"ד ואמנם דנילף לי' שקרא אין זה סברא ואין כאן קו' דניסב לי עצה כה"ג:
אמר רב אשי לעולם בדמי' ופרוטטות ע' רש"י ואמנם אברייתא לכאורה ק' למה נקט פרוטטות וצ"ל דבמטבעות הכל מין א' ומכאן ראי' לד' תוס' דמין א' הוה רבית ולא כד' הראב"ד בנ"י שם:
תוס' ד"ה אלא לאו ש"מ בסו"ד הנה לפי"ז לכאורה גם קו' ראשונה במעות מיושב ונ' דלא רצו תוס' לתרץ כן משום דא"כ המשלם כל מעות המכר לא קנה והקונה בפרוטה בתורת חלופין קנה אתמהה לזה כ' תי' אחר:
והנה גם מ"ש הכ"מ פ"ה ממכירה דהרמב' לא כ' בי' למעוטי מטבע משום דס"ל כרש"י דמטבע לאו כלי הוא הנה בשטת ה"ה אין מקום לדברי' וצ"ל דס"ל להרמב' דר"פ דס"ל להרמב' דר"פ דס"ל מטבע נקנה בחליפין שפיר קאמר לאקנויי בי' למעוטי מטבע דאקנויי לא משא"כ לדידן דס"ל דאין מטבע נקנה בחליפין א"כ אי דרשי' הכי מ' לאקנויי הוא דלא הא למקני שפ"ד ובאמת אפי' למקני לא:
רש"י ד"ה דמי שור ע' בב"י דמבואר מדברי' סי' קצ"ט דרש"י כ"כ ליישב קו' תוס' דלא תק' מקידשין ובמכר לא קנה דהכא עדן לא זקפן במלוה מיירי וע' בזה:
בענין מה שהק' הרמב"ן על הרז"ה דלדברי' האי כל המטלטלין מאי עביד לי' כבר כ' הרז"ה בעצמו לקמן דאתא לרבויי אפי' אין בהם ש"פ:
אר"ה מכור לי באלו ע רש"י נתעורר הב"י כזה דד' רש"י דלא כהרמב' דמפי לשמעתין דהלוקח ג"כ לא ידע כמה הוא המעות ונ' דרש"י לישנא דגמ' הכריחו מכור לי כאלו מ' דדווקא אמוכר דייני' דלא ידע כמה הם המעות דאי הלוקח ג"כ לא ידע הו"ל להש"ס למנקט בל' דנקט הרמב' ועוד מדלא קאמר הש"ס ויש בו ר"ל במקח זה אונאה כ"א ויש לו ר"ל על הלוקח אונאה ש"מ דמיירי דהלוקח לא נתאנה דידע כמה נתן וד' הרמב' נ' דלענין מקח אין חילוק בין זה לזה וכמ"ש הכ"מ לד' הרמב' אלא לענין אונאה הנ"מ והשתא הש"ס נקט דהלוקח לאשמועי' דאעפי"כ ס"ל לר' אבא דאין עלי' אונאה ורבותא להיתירא נקט דאפשר אפי' לאו דלא תינו אין כאן אמנם לדידן דקי"ל כרבה דיש אונאה שפיר נקט הרמב' לרבותא דאפי' לא ידע הלוקח:
וכ' עוד הכ"מ דלרש"י יש מקום לד' ר"ח דחליפין צריכין שומא והיינו לכל א' בפ"ע משא"כ להרמב"ם אין מקום לתי' הנ"י ומעתה בכוון שינה הרמב"ם מל' הש"ס לאשמועי' לאפוקי מר"ם דחליפין א"צ שום שומא:
נ' עוד דלרש"י שפיר י"ל כהרמב"ן דמבאלו דייק הש"ס ולעולם גם בחליפין שייך אונאה משא"כ להרמב"ם ע"כ ממכור לי דייק ומוכרת דבחליפין אין אונאה דלא כהרמב"ן:
והנה בענין ד' הרמב"ם לחלק בין כלי לפירות לענין אונאה נ' דד' הרמב"ם דהני ב' מ"ד רבה ור' אבא בהא פליגי ר' אבא סבר טעמא דר"ה דס"ל מטבע נעשה חליפין ובחליפין אין אונא ורבה ס' דר"ה מודה דאין מטבע ולא פירי עושה חליפין והכא משום מלתא דלא שכיחא נגעי בה ולעולם מכירה הויא ויש אונאה ואמנם תינח במעות ופירות דאין נעשין חליפין בכלי משא"כ בכלי אכלי דיש חליפין לכ"ע אין כאן אונאה:
ובהא אפליגו ג"כ הרמב"ם והרא"ש דלמ"ש למאי דקיימ"ל אין נעשה מטבע חליפין ע"כ הלכה כרבה משא"כ הרא"ש ס"ל דפליגי בהא רבה ס"ל כיון דבאמת הוה מכירה יש אונאה ור' אבא ס"ל כיון דדמי לחליפין אין כאן אונאה וא"כ שפיר כ' דהוה ס דדינא ויש להביא ראי' לד' הרמב"ם דכ' פריך הש"ס לקמן לימא סבר ר"ה מטבע נעשה חליפין הביאו כולא מלתא דר"ה גם הא דיש לו אונאה ולמאי אצטריך הרי מקנה פריך אלא ע"כ אדרבא הא הוה עיקר קו' דא"כ דמטעם חליפין הוא למה יש לו עליו אונאה. וממילא מסתייע ג"כ שטת רש"י דבחליפין אין אונאה:
והנה הט"ז דחה ד' הסמ"ע רכ"ז דמחלק בין מעות לפירות דלענין אונאה מה לי שכיח או לא ולכאורה טפי הו"ל להק' דאי פירות כה"ג שכיח א"כ למה יקנו שוב מעות וצ"ע:
ובענין קו' הסמ"ע אפשר ד' הטור דספיקא דהרא"ש משום דהכא אין דין אונא' כ"א אלוקח ודלמא כה"ג לא אמרה תורה לא תונו ואמנם התם דאתרוויי' שייך דין אונאה גם הראש מודה:
אמר רבא אטו חליפין וכו' ע' בבעל המאור שכ' ליישב ד' רש"י דבע"ח לא הוי כלי ורבא אצטריך לתרץ כן משום דמיירי בעשאן דמי' ומטעם לא שכיח מהני לר"נ ונ' דגם זה דווקא לשטת רש"י דלר"נ גם למסקנא ע"כ אי' לי' האי תי' אך אי ר"נ למסקנא א"צ לתי' זה אין מקום לד' הרז"ה אלא דבאמת הא בהא תלי' אי בע"ח הוו פירי אי כלי וע':