ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין שליחות יד.
כ' רש"י דחסר ויתר לענין יוקרא וזולא הנה לכאורה דברי' דלא כמסקנא דקיי"ל דלענין שבח גדולה מיירי ונ' דד' רש"י כתוס' לקמן דבי"ש גם לענין יוקרא מיירי וביוקרא פליג ר"ע תו עלי' אלא דלפי"ז לכאורה הל' כבי"ה בשבח גזילה והל' כר"ע ביוקרא ורש"י לא כ"כ לקמן כ"א כ' דקיי"ל כרבא דבתרא הוא ולכאורה ע"כ רבא פליג אר"י דאמר הל' כר"ע דאל"כ מאי ורבא אמר מלתא באנפי נפשי' הו"ל למנקט אמר רבא הל' כבי"ה ונ' דגם לתוס' ע"כ פליג רבא דהנה כ' הרש"א דצ"ל ע"כ לד' התוס' דבפקדון הוא דפליג ר"ע וטעמא משום דכ' לאשר הוא לו והנה הא דשבח גזילה דגזלן נפקא לן מאשר גזל כעין שגזל ואי בי"ה כר"ע ס"ל מנ"ל דבפקדון אכתי אמרי' הכי א"וו דבי"ה לית להו דר"ע:
כ' רש"י אומר בפני עדי' מבואר מדברי' דהודאת עצמו לא מהני דלא כהריטב"א בשי"מ בשמעתין וטעמא נ' ע"ד שכ' הריטב"א פ"ק דמכות דגם גזלתי לא מהמני' לי' שגזל משום דאין אדם משים עצמו רשע אלא דמהמני' לי' דחייב לחבירו מעות והתינח גבי גזלתי משא"כ כאן דהוא לא אמר מעולם שחייב לחבירו אלא אומר שהוא גזלן וממילא חייב וא"כ לא מהמני' לי' כלל:
ד"א י"ל דלכאורה יל"ד אד' בי"ה כיון דקיי"ל בכל התורה אין שלד"ע למה לא ידרשו קרא טפי לדבי"ש אמנם לולי ד' הש"ס בקידושין היינו יכולין לומר דאדרבא בשלמא השתא הוה מעילה ושליחות יד שני כתובי' וא"כ בכל התורה מיהת אין שלד"ע משא"כ אי כבי"ש א"כ נילף ממעילה אלא דהש"ס בקידושין קאמר דגם טביחה ומעילה הוו ב' כתובין וא"כ ק' אדבי"ה אלא וודאי בי"ש ובי"ה בהא פליגי לבי"ש שליחות יד גזיה"כ הוא וא"כ אפי' באמירה סגי ולבי"ה מטעם גזלן הוא ואמירה לא מעלה ולא מוריד וא"כ כיון דלבי"ש גזי"הכ הוא ולא הוה דינא כ"א קנסא א"כ ע"כ מפי עצמו פטור:
ועד"ז נ' ליישב קו' השי"מ הרי עכ"פ מ' דלכ"ע א"צ חסרון וק' למ"ד צריכה חסרון לא היא לבי"ה דמטעם גזלן הוא נוכל לומר דאפי' חסרון צריכה:
ונטל הא דנקט ונטל למ"ד א"צ חסרון הרי איכא למטעי דצריכה חסרון אמנם למסקנא דלכ"ע נטל ל"ד דניחא לי' דתיהוי א"כ ליכא למטעי וז"נ כוונת הרי"ף שכ' דאפי' למ"ד צריכה חסרון הכא לא צריכא ר"ל ולא תק' לדידן ממתני' וז"נ כוונת ה"ה שכ' דד' הרמב' דהך סברא דבסיס לכ"ע אית להו וזה ממתני' ואמנם עדן ק' הרי כיון דקיי"ל א"צ חסרון אכתי אין מקום לבעיא דרב אשי וק' למה הביאה הרמב' ואמנם כד דייקת יישב זה הרמב' דרב אשי בדינרין שכ"א גוף בפ"ע מיבעיא לי' לרב אשי ונ' דהכריחו להרמב' לזה דלא תיהוי אבעיא דרב אשי דהוא בתרא שלא אליבא דהל' א"וו דס"ל לרב אשי דדווקא בדבר שהוא גוף א' מהני מחשבת חסרון אכולא משא"כ בכמה גופי' די' שתהני אדינר א' ולא אכולא וא"כ גם אדינר א' אין לחייבו דדלמא אין זה הדינר שרצה ליטול, ובאבד כל הארנקי באמת משלם דינר א' ומזה לא קמיירי, לא הש"ס ולא הרמב':
על כל דבר אעבדו ושליחו יל"ד דלמא רק עבדו אבל שלוחו אין שלד"ע ונ' דמכל דריש בי"ה ולבי"ש הו"מ למימר דתרתי ש"מ אא"כ לא אצטריך בקידושין למימר דלבי"ש אצטריך טביחה ונ' דסגי למדרש עבדו לבי"ש:
וע' בקצה"ח סי' רצ"ב ונ' להוסיף קצת דע"כ בשליחות בחש"ו חייב דאל"כ לא הוה ש"י ומעילה ב' כתובי' דממעילה לא ילפי' דגם חש"ו חייב ומשליחות יד ילפי' דווקא א"וו תרוויי' כהדדי נינהו:
ובענין קו' הקצה"ח על הש"ך בשם רבו אפשר דמעילה כולא מלתא גזי"הכ כמ"ש הרמב' סוף ה' מעילה וכך גזרה תורה ובשליחות יד דמטעם גזילה הא והא דק' לן:
כ' רש"י לנשברה לאחר זמן דאלו ת"י וודאי חייב:
כ' עוד רש"י לשלוחו ועשה כלומר דלא עדיף שלוחו מדידי' דבעי' עשה לבי"ה:
הדרן עלך פ' המפקיד בעזר שליט על כל רב ופקיד ובעזר צורי עליו אשליך יהב, אתחיל לבאר פ' הזהב.
תוס' ד"ה הנחשת הנה לפמ"ש הרא"ש בשם התוס' דנחשת לגבי זהב טבעא בלא"ה ל"ק דאשמועי' דווקא לגבי כסף לא הוה טבעא הא לגבי זהב הוה טבעא וכ"מ בנ"י דדווקא לד' החולקי' אצטריך לתי' התוס':
הק' רש"א דלמא לא זו אף זו קתני, וכ' וי"ל ואפשר לומר כיון דגם פסלה מלכות ופסלה מדינה א' הם יפה לגבי חבירו ל"ש כה"ג לא זו אף זו:
אתא לקמי' דר"ח כ' רש"י משום אי' רבית ס"ל דלדינ' לא הוה אזל גבי' דהוה אבוה דבע"ד אלא למשאל באי' אתא לקמי':
תוס' ד"ה נעשה ומד' הנ"י למדתי תי' אחר דמס' לי אי בעי' אמר בהדי' עד שיבא בני וכיוצא או תלי' רק ביש לו ע"ש:
מ"ש הנ"י מד' התוספתא ראי' לד' תוס' דאף באסימן שייך אין מטבע קונה מטלטלין דקתני כל הנקנה קונה ר"ל דלעולם המטלטלין הם דבר הנקנה דאין אדם קונה אסימן אלא מוכר המטלטלין:
דינר לגבי דינר מי איכא למ"ד נ' דפשיטא לן בדינר כסף משום דכ' בקרא בהדי' לא תשיך לאחיך נשך כסף מ' בלא נשך שרי וכ"ת הרי אוכל ג"כ כ' וסאה בסאה אסור התם ה"ק קרא דיעשנו דמי' תחלה:
ועד"ז מסולק קו' רש"א אד' תוס' דדלמא לעולם בכסף ובי"ה ומ"מ מוכח דה"ה בזהב לבי"ש לא היא מכסף דכ' בקרא לזהב לא מצינו למילף:
ועד"ז מסולק ג"כ קו' הרמב"ן במלחמות על ד' הרז"ה דא"נ לא ילפי' ממעשר יק' ג"כ למ"ד כספא פירא והא דינר כסף בדינר כסף אסור לא היא בלא מעשר אמרי' התורה גולתה לנו דכסף שרי כמ"ש ואמנם השתא דגבי מעשר כ' ג"כ כסף ואפ"ה אמרי' אין מחללין בכסף דפירא הוא ש"מ כסף ל"ד א"כ גם ללות יהי' אסור ודו"ק: