ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין לכשיהי' לך מעות החזיר.
רש"י ד"ה דא"ל מדעתי' לא רצה לפ' כפשוטו משום דמדעתי' ולא בע"כ א"ל כן דא"כ לא מק' ר"א לקמן לאמימר מידי:
ואמנם לפי' ר"ח בהג"א ק' מאי קאמר לקמן כאלו אמר מדעתי' הרי באמת לא הוה לתי' דרבא פטומי מילי כ"א קנין גמור וצ"ל דלענין ריבית הכל חד כאן לא הוה רבית משום פטומי מילי וכאן לא הוה רבית משום דלאחר גמר מקח נעשה והנה הר"ח פי' מאי היא מדעתי' ממש ואמימר קאמר לקמן דפטומי מילי ג"כ לא הוה רבית כמו מדעתי' ממש:
ובזה יש להבין לתי' שני בכ"מ פי"א ממכירה דהרמב' כר"ח ס"ל מדוע בה' מכירה כ' הרמב' הדין לענין רבית ג"כ ובהלכו' מלוה לא כ' הדין לענין מכיר' משום דבה' מלוה מיירי בתרי גוונא מדעתו חדא קוד' גמר המקח ולא קנו מידו דלא הוה רבית משום פטומי מילי וחדא מקנו לאחר גמר מקח ועכ"פ לא הי' יכול לכתוב הדין לענין מקח משום דבחד גוונא המקח קיים וא"צ להחזיר משא"כ לענין מכירה לא מיירי כ"א מגוונא דר"ח וע':
ואמנם על תי' בכ"מ דמחלק בין מוכר ללוקח לא ידעתי היאיך ליישב שוב דאמימר עם ר' אשי דהרי תרוויי' מסקי דעכ"פ אין בד' הלוקח כלום והכ"מ מסיק להרמב' להפך וצ"ע:
תוס' ד"ה פטומי מילי בסו"ד נגמר בפי' נ' דכ"כ משום דלגבי בעל ל"ש סמכא דעתי' דבדידי' תלי' מלתא וצ"ל שאמר בפי' להפך וז"נ ג"כ צידוד הנ"י לרש"י ע"ש וגרסתו ברש"י ואמרה קודם לכן ולגי' ברש"י אמר קודם לכן פשיטא דפליג רש"י אתוס' בזה וע':
בענין אסמכתא פ' איז"נ ס"ו וע"ד ונדרי' כ"ז וב"ב קס"ח וע' רמב"ן נדרים.
רש"י ד"ה לאחר מתן מעות כוונתו לישב קו' התוס' דבאמת לר"ה לא קנה כלים ומ"ש כנגד מעותי' ר"ל דכולי האי ב"ד מגבי לי' מיהת:
והנה סברת ר"נ מקמי דהדר בי' נ' דר"ל דמיירי שהלוהו סתם וסתם מלוה ל' יום ואח"כ ארווח לי' זמנא עד ג' שנים ור"ל שאם לא יתן לו יהא שלו ובההיא הנאה גמר ומקנו לי':
והנה בענין תי' ר"ת בתוס' פ' ג"פ דדווקא הכא דעשה לו טובה והק' תוס' שם עלי' מנדרי' צריך להסביר קו' דהתם בנדרי' מייתי ג"כ דר"נ מב"ב ועלה מסיק דבעי' ב"ד חשיב ומ' אפי' במלוה ולוה:
והנה ד' הרמב' כד' ר"ת במסקנא דדווקא במוחזק תלי' מלתא אלא דלהרמב' אפי' מעכשיו לא בעי כ"א בקנין סודר לפי פי' הכ"מ ויותר קרוב בד' הרמב' פי' הסמ"ע סי' ר"ז ע"ש דפח"ח:
והביא ב"י ד' קצת פוסקי' דכולא מלתא דאסמכתא לא הוה כ"א דרבנן ותמה ב"י עלי' ולכאורה גם ד' הרמב"ם כן שהרי פסק בה' גזילה דמשחק הוה גזל דרבנן וע"כ משום אסמכתא קאמר דפסק כרב"ח בסנהדרין וא"כ ע"כ ס"ל דמדאוריי' אסמכתא קניא ולכאורה ע"כ הכי ס"ל לפי מה שביאר הרמב"ן בה' נדרי' דלכאורה כל תנאי יהא קיים מתנאי ב"ג וב"ר אלא שמחלק שם בין תולה בד' עצמו לבד' אחרי' ע"ש והן הן ד' רש"י ותוס' בסנהדרין ולקמן ע"ד דלאו בידו דהיינו תולה בד' אחרי' לא הוה אסמכתא והנה הרמב' דלא מחלק כלל פי"א מה' מכירה בין תנאי לתנאי ש"מ דס"ל דמדאוריי' באמת כל תנאי קיים ורבנן הוא דעביד ואמנם אפשר ד' הרמב' דבמשחק בקובי' ע"כ לא הוה כ"א גזלן מדבריהם דאל"כ היינו גזלן והטעם אפשר דגזלן היינו מיד בעלים ממש משא"כ במשחק דמיירי שמעות על השלחן והבעלים כבר סלקו עצמן ומדאוריי' כה"ג אסמכתא קני' ואך רבנן הוא דגזור:
וע' בנ"י פ' ג"פ בענין בידו ולא בידו ויותר מבואר בריטב"א לה' נדרים וע"פי דברי' א"צ להגי':
ברש"י סנהדרין אשלם אלפא זוזי כ"א אשלם במיטבא דד' רש"י ג"כ דגם אשלם במיטבא הוה אסמכתא אלא מטעם קנס הוא דמשלם:
והנה בענין מ"ש תוס' להק' דר"ה אדר"ה אין לתרץ דר"ה דשמעתין במעכשיו מיירי דא"כ לאחר מתן מעות מ"ט לא קני: