אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין להרצאת מעות נגד גר חנכה מה"ב.

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין להרצאת מעות נגד גר חנכה מה"ב.

בענין ביזוי מצוה:

הנה הרז"ה הק' על הרי"ף שהביא תחילה מלתא דרב דנ"ח אסור להשתמש לאורה והביא ג"כ מלתא דרב אסי והני תרתי לכאורה פליגי דרב אוסר אפי' תשמיש קדושה ורב אסי תשמיש חול דווק' אוסר והרמב"ן והרשב"א והרא"ש תירצו ד' הרי"ף ונ' בנפ' תחילה ד' הרב לעיל מותר להדליק בהן בין בחול בין בשבת קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה ענין ראינו כי במצות נ"ח מאחר שגם העני שבעניי' חייב הקילו בה חכמי' ואמרו נר איש וביתו ומי שידו משגת קצת נר לכל א' וידו משגת ביותר מוסיף והולך כמו כן הקילו חכמי' והיתירו להדליק בשתני' שאין מדליקין בהם בשבת ואמנם משום לא יטה לא רצו לסבור כר"ח לחלק בין בשבת לחול כ"א אמרו בין בשבת בין בחול אסור להשתמש לאורה וממילא לא יבא בשבת לשמא יטה וה"ט דרב דסבר אסור להשתמש לאורה גזירה חול אטו שבת ומשו"ה ניחא ליה לשמואל שפיר ולא הק' אטו נר חנכה קדושה יש בו וא"כ בתשמיש שאין משתמשין בו בשבת כגון הרצאת מעות מותר ואמנם רב אסי קאמר דאפי' הרצאת מעות אסור וא"כ ע"כ אין הטעם משום גזירה חול אטו שבת ואטו נר קדושה יש בו:

והנה רב יוסף הביא ראי' דאסור משום ביזוי מצוה ושמואל טעמא מאי והי' נ' דשמואל לטעמא דמותר להדליק מנר לנר ואמנם התינח אי גם ע"י קינסא מתיר שמואל וזה נ' טעמא דההוא מרבנן לקמן דיתיב וקאמר טעמא דרב משום ביזוי מצוה ומנ"ל אלא דמאחר דשמעי' לשמואל דאמר וכי נר קדושה יש בו א"כ ע"כ מתיר אפי' ע"י קינסא ולא אפשי' פלוגת' ולמימר דרב אפי' מנר לנר איסר א"וו בקינסא פליגי ועד"ז יובנו ד' רב יוסף דמה ראי' הביא מכסוי הדם ברגל להרצאת מעות לנ"ח אמנם רב יוסף ע"ד שמואל שאמר וכי נר קדושה יש בו והבין רב יוסף דשמואל לטעמא דס"ל מדליקין מנר לנר וע"י קינסא ג"כ מתיר וע"י קינסא שפיר מדמה למכסה ברגל ואמנם רב אדא הבין כל זאת כי ההיא מרבנן בשטת רב יוסף קאמר למלתי ואמר לא תצותי לי' בקינסה מודה שמואל דאסור דדמו למכסה ברגל ובהרצאת מעות הוא דפליגי דלא מקרי ביזוי מצוה:

בענין היוצא מן הטמא בכורות ה' ע"ב לשבועות תרמ"ז ולסיומא דמס' בכורות

מתני' שנ' ופטר חמור ב"פ יל"ד הא חד אצטריך לגופי' וא"כ ב' דרשות מנ"ל ונ' דא"נ אצטריך לגופי' מ"מ הא כ' ופטר חמור ר"ל הפוטר רחם של חמור א"כ ממילא ידעי' דפרה שילדה חמור לאו היינו פטר חמור וממקרא שני ילפי' דגם הנולד צריך להיות חמור:

וחמור שילדה כמין סוס הא דנקט סוס ולא נקט פרה דומיא דרישא דלא נימא דווקא ילדה מין טהור הוא דפטור דאפי' ילדה מין סוס שהוא טמא דכוותי' ממעטי' דנולד דומיא דיולד מה יולד חמור דווקא אף נולד חמור דווקא:

ועד"ז יתפרש מאי שייכא דהך סיפא מה הן באכילה כאן ועוד ל' הן הרי רק אפרה שילדה קאי אלא משום דלא תידוק דלהכי לא נקט חמור שילדה כמין פרה ה"ט משום דהפרה מותרת באכילה לזה תנן מה הן פרה שילדה חמור הן חמור שילדה:

גמ' ל' ע"א לסימנא בעלמא ויל"ד ליתני סיפא ונדע תרווייהו ונ' דבאמת סיפא לגופא אצטריך למימר חלב טמא טמא חלב טהור טהור ואמנם מדתנו שהיוצא מ' דקאי ארישא ואהני מק' הא תו ל"ל וע"ז משני דלסמנא נקטא ואי לא תני אלא סיפא לא ידענא דאתי' גם אחלב לכך נקט רישא וסיפא לסימנא דרישא:

ואצטרך למתני מן הטהור טהור דס"ד כל חלב אסור משום אבר מן החי קמ"ל מן הטהור טהור ועד"ז יש ליישב קו' הרמב"ן פ' שמיני על הרמב' ה' מאכלות אסורות דבשר אדם חי בעשה והק' הרמב"ן א"כ אמאי דם וחלב אדם מותר הרי היוצא מן הטמא טמא אמנם מאחר דכל חלב הוה יוצא מן הטמא דמאבר מן החי קאתי שוב אין חלב בכלל היוצא מן הטמא וה"ה באדם שרי אלא דדם אדם עדן יק' לך דם אדם אמאי מותר ונ' דמאחר דקיי"ל דלא כרחב"ג דאמר דם מן החיי אסור לבני נח כ"א דמותר א"כ ש"מ דגם דם אינו בכלל היוצא מן הטמא ואף דמבני נח לא מציא למילף אבל מאחר דחזי' דחלב שרי רחמנ' לדידן שוב מצי' למילף דם מבני נח:

שם ע"ב הוא טמא ואין היוצא טמא אלא טהור נ' החי' לשני' שלא יבא בעל דין לחלוק ולומר בל"ת ליתא אבל בעל מיהא איתא קמ"ל אלא טהור וק' באמת מנ"ל דלמא באמת קאי באי מיהת ונ' מדכ' טמא הוא לכם והוא דווקא טמא לכם דהיינו לצרכיכם אבל היוצא מן הפרה טהור לכם והייני היתר אכילה ובזה יתיישב לנו מדוע לא מק' הש"ס ור"ש האי טמא היא מאי עביד לי' דגם היא דרש ג"כ האי דרשא להכי אלא מדכ' גמל גמל לאסור היוצא מן הפרה ע"כ באי' קאי וקרא ממלקות הוא דמעטי':

ורבנן מבעי' לי' לאסור חלב יל"ד מאחר דרבנן מקרא ילפי' דחלב טמא אסור א"כ מאי פריך הש"ס לקמן חלב מנ"ל דשרי הרי מדאצטריך קרא למוסר חלב טמא ש"מ דחלב טהור שרי ונ' דהכי ק' להש"ס מאחר דלית לן קרא להתיר חלב טהור נימא דכל חלב אסור וגמל גמל כר"ש לפרה שילדה חמור ולפי"ז קו' הש"ס רק לרבנן דאת לא דרשו אבל לר"ש דדרש גמל גמל לאסור הנולד מן הפרה ומאת חלב טמא באמת מהתם ילפי' דחלב טהור ע"כ שרי:

גמ' חד לאסור עצמו יל"ד לאסור עצמו ל"ל קרא הא כ' את אלה מהם תאכלו כל מפרסת פרסה ומעלה גרה והו"ל להש"ס למימר חד לילקות ונ' דאי מהאי קרא ס"ד דבחד סי' סגי אצטריך הגמל ובהגמל לא סגי דס"ד דמפריס פרסה תליא מלתא כמו בדגי' דבקשקשת תלי' וחזיר שרי ואצטריך גמל וחזיר ולא שבק קרא גם שפן וארנבת:

ועד"ז יש ליישב למה לא מק' הש"ס מיד קו' בתריי' שפן שפן ל"ל ואמנם מאחר דעתה לא ידעי' טעמא דאצטריך קרא לאסור חלב ס"ד דחלב מידי אחרינא אי' בי' וכי היכי דאצטריך תרי קראי לאסור עצמו ה"נ לאסור חלבו אבל בתר דידעי' טעמא משום דחלב טהור גופא חידוש הוא א"כ ל"צ אלא גמל בתריי' לאפוקי מהאי ס"ד א"כ סגי לי' בגמל ושפן וארנבת ל"ל:

כך אקבל שכר על הפרישה הנה רש"י מפ' פירש מכל דרשותיו שהיה דורש לאתם שבתורה והטעם שהי' מתירא אם יהיה כל את שבתורה לדרשא ודרשו ח"ו את ד' אלקיך לשיתוף וע"י שבטל כל דרשת אתים ניצל והיינו דקאמר אקבל שכר על הפרישה וטעמ' דשמעון העמסיני שלא היה דורש כר"ע נ' דרש"י בפ' כל שעה מפ' לרבות ת"ח מורא רבך ודחקי לרש"י לפ' כן דאי תימ' כל ת"ח קאמר א"כ מורא רבך כמורא שמים ל"ל ומ"מ שפיר קאמר ר"ע לרבות ת"ח דהרי אמרי' באבות כבוד חבירך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים א"כ כל ת"ח בכלל אמנם הר"ע מברטנורה פי' באבות שם דמורא רבך ילפי' מאדוני משה כלאם וא"כ את ה' אלקיך תירא ל"ל ומשו"ה לא דריש שמעון העמסוני כר"ע ור"ע י"ל דס"ל כהרמב"ן בחומש דהתם משום מורה הלכה בפני רבו קאמר יהושע כלאם ושפיר אצטריך את ה' אלקיך

רש"י ד"ה הטמאים אלה לכם בכל השרץ וסיים צירן שומן הדג הנה פתח רש"י בשרצים וסיים בדגים ונראה דבפ' גיד הנשה מסיק הש"ס שאני ציר דזיעה בעלמא והק' תוס' דגם ציר דגים ילפי' מקרא ותירץ דאסמכתא בעלמ' הוה ורש"י מיאן בזה ולא מ' לי' לחלק בין ציר דגים לשאר ציר ומחלק דציר היוצא ע"י מליח' הוה זיעא בעלמא וציר דהכא היינו שומן דאפי' בדגים הוה דאוריי' ומ' לי' לרש"י דעיקר קו' הש"ס מצירן אבל מרוטב וקיפה לק"מ דהתם משום טע"כ איתא עלה ואכתי דבר שהוא מופרש כחלב לא ידעי' משא"כ משומן שפיר מייתי ראי':

דם נעכר י"להק מזה ע"ד רבי' יונה ברא"ש פ' כיצד מברכין גבי מוסק שאם הניחו בשר נבילה בדבש ונעש' דבש שרי דקודם שנהפך כבר נעשה פרשא ומדמי זה למאי דאמרי' במ' תמורה אפרוח ביצת טריפה שרי' אימת קגבול לכי מסרח ההיא שעתא עפרא בעלמא הוה וא"כ מאי ראי' מחלב למ"ד דם נעכר ונעשה חלב וצ"ל דנעכר הוה כמו קפוי ודם שנקפה נהי דכרת אין בו איסור מיהא הוה:

ומסו"פ אין מעמידין יש להביא ראי' לרבי' יינה דאמרי' דבש של נכרי' מותר באכיל' למאי ניחוש לה אי משום אערובו מסרי סרי פי' רש"י אערובו יין ויין בדבש נו"ט לפגם ודלמא נתערב בו בשר נבילה א"וו דגם האי בתחלה מסרח סרי דהו"ל פרשא בעלמא וכ"ד הר' יונה:

הואיל וליכא מידי דאתי מחי יילד האיכא בצי' וכן הק' הרא"ש בשמעתין וסברת הרא"ש ע"ד שכ' בסמוך ובתוס' פ' א"ט מייתי לה מקרא דלך ולא לכלביך ונ' דמחלק הש"ס בין מידי דאתי מעצמו מחו כמו ביצי' ובין מידי שמושכי' אותו מחי כחלב ובהכי מתיישב לן למה שביק הש"ס לקמן קרא דזבת חלב אדבתרי' ולא יליף מני' מיד קרא דכפול ומשולש באוריית' אלא דלשון זבת מ' שהוא זב מאיליו והוה דומי' דבצים:

ואין להק' הרי אקרא דהטמאים אין מלקות ואיצטרי' גמל גמל למלקות לא היא כיון דאסרה קרא לצירין אהדרא לאי' קמא וכמ"ש תוס' פ' השוכר את הפועל והי' מכאן ראי' לד' תוס' שם:

וחלב דשרי הק' הרי"ט אלגאזי נילף מקרא דויקח חמאה וחלב דאבר מן החי אסור לבני נח והאיך האכיל אברהם אע"ה לאורחים חלב ונ' דהאי תי' א"ש לרבנן דמשום אבר מן החי איתא עלה אבל לר"מ דס"ל דם איסור ובענין קו' הב"י אטו דבש כ' בקרא י"ל דלכאו' ל"ל קרא דזה אשר לא תאכלו להתיר דבש הרי כ' כל דבש לא תקטירו ומדכ' כל ע"כ גם דבש דבורים במ' ואי ס"ד דדבש דבורים אסור קרא ל"ל הא כ' ממשקה ישראל ממותר לישראל א"וו לרבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט ומעטי' מקרא קמא דבש שיש לו שם ליווי:

ובענין ק' הד' חמודות על הב"י שכ' דלה"ר אליעזר ה"ה מי רגלי בהמה טהורה אסורי' אמאי מבעי לי' לרב של מי רגלי חמור י"ל דהב"י לא כ"כ אלא ללי"ב דמעטי' כל היוצא מטמא אבל ללי"ק דבעי' מן טמא אין מי רגלי טהורה בכלל דמיא עול מיא נפק ומי רגלי חמור דעכורי דווקא אסירי. ודע דהרמב"ן גורם גם בלי"ב מן הטמא מינא דטמא ובזה יתיישבו ד' ה"ה עיי"ש.

ובענין קו' הב"י סי' פ"ו על הרמב"ם למה לא אסרו מי רגלי חמור מיהת דגם ללי"ק דרב ששת אסור נ' דהרמב"ם נקט מי רגלים עם עור פניו של חמור וקאמר דהוה פרשא ר"ל מאחר דקיי"ל כר"ה דכל שהוא פרשא מותר לא עדיפי' מי רגלים מעור פניו של חמור וזה עיקר קו' ה"ה על הרמב"ם דמנ"ל דמי רגלי לאו פרשא נינהו ומהא דשתי להו לירוקלא אין ראוי דכמה דברים שאינו בכלל אוכל ולוקחין אותן לרפואה:

וראיתי ברי"ט אלגאזי פלפול הפוסקים אם בשר מן החי מותר לב"נ ויפלא בעיני הא ראב"י אמר אין מזמני' נכרי על בע"מ משום אבר מן החי ובבני מעי' ליכא גידין ועצמות וע"כ משום בשר אסרו:

מלין זעירין לכל גדרי תרח"ם ובו מילי דהספידא על הגאון מו"ה מאיר אבעליס אב"ד בקיצע והמא"הג מו"ה ליב לעפלער אב"ד בסעניץ ואדם יקר מקהלתינו נפטר בעיו"הכ ה' מאכל ווייס.

אחז"ל נסמכה מי"צ ליו"הכ לומר לך מה יו"הכ מכפר כך מי"צ מכפרת ברבות פ' אחרי שם ומנ"ל שיו"הכ מכפר שנ' כי ביום הזה יכפר עליכם וי"לד אם אינו מכפר למה נקרא יוה"כפ ול"ל קרא ונ' כוונת המ' לד' הרמב"ם בה' תשובה כ"ז שבי"המק היה קיים היה השעיר המשתלח מכפר על כל ישראל עכשיו שאין בי"המ עצומו של יום מכפר והיינו דמק' מנ"ל דעצומו של יום מכפר דלמא שעיר המשתלח מכפר ומשני כמ"ש הרמב' שם שכ' כי ביום הזה יכפר מ' שיש עת שאין כפרה אחרת כ"א עצומו של יום ומ"מ יש לדקדק אם הכ' לא בא כ"א ללמוד על מי"צ לאיזו ענין קראם שני בני אהרן ומה ענין בקרבתם לפני ה' וגם ל' בקרבתם בהקרבתם הול"ל ונר' דכ' ובאהרן התאנף ה' מאוד להשמידו פי' רש"י אין השמדה אלא כלוי בנים ואתפלל גם בעד אהרן ותפלתי עשתה מחצה ומתו שני' ונשארו שניים והיינו דכ' אלעזר ואיתמר בניו הנותרים שגם עליהם נגזר המית' והנה יש להתבונן הנה אנחנו רואים כי אחר חטא העגל זכה אהרן לו ולדורותיו לכתר כהונה והאיך יתכן זה עם הכ' התאנף להשמידו ונבאר הנה כוונת אהרן בחטא העגל הוה לטובת ישראל אחרי כי ראה שהרגו לחור היה מתירא אם ילחמו בני ישראל איש את רעהו גם משה בבאו מחר לא יוכל להם כמ"ש במחלקת קרח וישמע משה ויפול על פניו פי' רש"י במחלוקתו של קרח יתרשלו ידיו ואמנם ע"ז שעשה אהרן העגל הי' שלם על ישראל ומשה בבאו לקח העגל וטחן אותו ואין פצה פה כך פי' לנו מרן זי"ע ואמנם ממחשבה לא ידע כ"א הש"י הבוחן כליות ולב אבל בב"ד של מעלה היה רעש גדול וגזרו על השמדות בניו למען יראו כל העדה מה עלתה בו והתפלל מרע"ה ובחרו להם שני בניו הגדולי' אשר היו שלימים בתכלית השלימות ולא הי' להם מה לעשות עוד בעו"הז כ"ש מרע"ה אני רואה שהם גדולים ממני וממך וע"י מיתתם נתכפר עין אהרן אפילו לפני בי"ד של מעלה ואמנם מה שזכה לגדולה של כתר כהונ' הוא ענין במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד וזה היה מעמד אהרן שהי' המזבח בקרבנותיו נדמה לו לעגל וברח מעל המזבח וכ' הרמבן שזה היה ע"ש וחטאתי נגדי תמיד והיה צורת העגל בכל עת מול עיניו וע"י תשובתו השלימה זכה לאחר כפרה זו לכתר כהונה וזה המשך הכתובים כי גדולת אהרן נמשכה אחרי מות שני בני אהרן לכפר על אביהם אבל תדע כי השני בני אהרן אלו באמת מתו בקרבתם לפניו שהוא בתכלית הקרובה, לפני ה' ולזה כ' בקרבתם ועי"ז נבין ענין בגדי זהב שהי' לובש בחוץ והבגדי לבן בפנים ובכל פעם שהיה מחליף הי' טבילה כי הבגדי זהב העירו על עוון העגל אבל אדרבא ע"י חטא העגל והתשובה אח"כ זכה אהרן לכתר כהונה אמנם אחרי כי מ"מ הוצרך למיתת שני בניו לכפר עליו נשאר קצת רושם בב"ד של מעלה ונצטווה לפשוט הבגדי זהב ולטבול וללבוש בגדי לבן ע"ד כשלג ילבינו נמצא דשפיר הוה חשיבות לכל א' מהבגדים ונימוקו עמו ולכך היה צריך טבילה בין כל א' מהם וה' ירחם עלינו ויבנה בית מקדשו ב"ב א"ס:

דרוש לז' אדר פ' תצוה תרח"ם ציון ובו הספד על המא"הג מו"ה ליב לעפרער אב"ד בסענייץ והצדיק חרב המופלג מו"ה משה סג"ל מעיר חדש בירושלים עי"הק והרבני מו"ה איצק לייכטער בנ"ה.

ברבות פ"ז ע"פ ואתה הקרב אליך הה"ד לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי כשאמ' הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך הרע לו אמר לו תורה היתה לי ונתתיה לך שאלמלי היא כבר אבדתי עולמי:

תמן תנינן על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים והנה תורה זאת מה ענינה עבודה למקום וגמי"ח דינים שבין אדם לחבירו וא"כ מה זו שאמר ג' דברים אמנם הענין הוא כך אמר הכ' ומצדיקי הרבי' ככוכבים לעולם ועד וביאר החו"ה אחרי כי חיי אדם קצובי' וטרדת האדם בעו"הז רבה ומה יתרון לאדם בכל עמלו לנפשו הלא מעט מזעיר ואמנם כל זה אם האדם רק לנפשו יעמול אבל המצדיק רבים יש לו יתרון בכל המע"ט שנעשין על ידי פעולתו זה היא לבד הדרך לקנות לו צדה לאחריתו וכן שבח השי"ת את אברהם אבינו עליו השלום במדה זאת ואמר הכ' ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט למען הביא ד' את אשר דיבר עליו אמר כי א"א ע"ה היה אומר לבניו וביתו הרי אתם רואי' רבות הטרדות עלי ולא נשאר לי זמן לתקן צדה לאחרית ואמנם אם אתם תשמעו בקולי לעשות צדקה ומשפט אז יביא ד' עלי את אשר דיבר עלי ואז אזכה על ידכם לחלקי המתוקן לי בג"ע והנה בעת מ"ת הי' רצון הבורא ית' שמו בהגלות לעם ב"י בכל עת ועת ולגלות להם תוספת התורה והמצוה אבל ישראל נגשו אל משה ובקשו קרב אתה ושמע ואל ידבר עמנו אלקים אמר הש"ית הטיבו את אשר דיברו ונתן שאר התורה ע"י משה רבינו ע"ה והוא למדה לישראל וזכה בחלקו של ישראל והנחיל כזאת לרועי ישראל ע"ע להמרביץ תורה בישראל זוכה לעצמו זכות רבים והנה בשעה שאמר השי"ת למרע"ה כי העבודה ימסר לאהרן אחרי ילמד אותו ה' העבודה הרע למרע"ה כי תכלית העבודה לכפר על כל ישראל והכהנים על ידי עבודתם יגינו על דורם וימליצו טוב על חטאתם אשר חטאו ואמנם מרע"ה אוהב ישראל היה ולא עמד מליץ טוב על ישראל כמותו כמו שאמרו רז"ל במס' סוטה כי הקב"ה ספד עליו מי יקום לי עם מרעים ומי יתיצב לי עם פועלי און כי בדרך הצדיקים ע"י שמעשה החוטא שנוי בעיניהם לעורר ח"ו עוד אף ד' עליהם כמו שכ' ירמיה ויהי' מכשלים לפניך בעת אפך עשה ומה"ט הרע למשה אולי לא תהי' באהרן מדה זאת להמליץ טוב על ישראל ולא יהי' עי"ז עבודתו מגעת לתכלית ואף גם זאת אחרי כי מדה זאת ללמוד זכות על ישראל היא יקרה בעיני ה' הזוכה למדה זאת קונה לו שלימות ביותר כמו שד' רז"ל על גידעון שאמר ואיה כל נפלאותיך ר"ל איה הסתרת פניך בניך חוטאי' ואמר לי' השי"ת לך בכוחך זה ולהסיר דאגה זאת מלב מרע"ה אמר ליה הקב"ה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך לקדשו לכהנו לי הוריהו מדתך זאת הטובה אם יבקש לכפר על עם בני ישראל ילמוד מדתך זאת וימליץ בכל עת ועת טוב על ישראל ואז תהי' עבודתו שלימה ומה יש לך עוד לזעוק על שאתה מפסיד שכר מצוה גדולה כזאת הרי תורה הזאת שלי היתה ודעתו היה ללמוד בעצמי לישראל כמו שיהי' לע"ל והיו עיניך רואות את מוריך ונתתיה לך ויש לך לעלמי עולמים עוד חלק בכל המע"ט שיעשו בני ע"י תורה הזאת ומה יש לך עוד על זה אמר דוד המלך ע"ה אף שהרבה מע"ט לולי תורתך שעשעי ע"י עניי שרבו עלי טרדות לא היה לי יתרון להכין צדה די סיפוקי:

סיומא כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ק' פשיטא ורצוי לרוב אחיו לדרשו רז"ל ולא לכל אחיו דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו מגילה י"א ע"א רבא פתח לה להאי פרשתא מהכא ברבות צדקים ישמח העם זה מרדכי ואסתר דכ' והעיר שושן צהלה ושמחה ובמשול רשע יאנח עם זה המן דכתוב והעיר שושן נבוכה נ' לבאו אמרו רז"ל חייב אינש לבסומה בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי הענין ארז"ל גדולה היתה הסרת הטבעת של אחשורוש שהחזיר ישראל למוטב ממ"ח נבאים ישבע נביאות שעמדו להם לישראל וא"כ אחרי כי עיקר החזרת חשיבה היתה ע"י גזירות המן למה יהיה ארור אמנם ארז"ל אצל ישראל הקב"ה מחשבה טובה מצטרף למעשה חושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכ' כאילו עשאה ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה חוץ מע"ז אבל באומות העולם גם מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה ומעתה כיון שכוונת המן היה לאבד את כל היהודים נחשב לו מחשבה זאת כאילו עשאה וזה ביאר הפיוט ארור המן אף שגרם תשובה לישראל אבל הוא ביקש לאבדם ואמנם לא תאמר כמו כן כי הגזירה הזאת לבדו החזירו וכל ישראל למוטב לא כן כי אם מרדכי ואסתר שגזרו צום ג' ימים הוא אשר החזיר את ישראל לתשובה וזה אמר הפיוט להמן יגיע רק האובד על מחשבתו הרעה והברכה אל החזרת התשובה יאתה רק למרדכי על כן ברוך מרדכי היהודי והנה בעת שנתיעץ המן עם זרש על אודות מרדכי אמר וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך ומה כוונתו בזה אמנ' ידוע ד' רז"ל כל מקום שנאמר במגילה המלך סתם משמש קודש וחול והנה כששמע המן אשר מרדכי גזר תענית ג' ימים על היהודי' היה דואג פן יחזרו למוטב והוא יצא בקלין אמר וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אנו רואה כי זה מרדכי היהודי יושב בשער מלכו של עולם ועל זה יעצה לו זרש ועשה עץ גבוה נ' אתה למען בעת אשר יתלו את מרדכי עליו ויהיה גלוי כל היהודי' וכראתם מפלת צדוק יסוגו אחור מתשובתם מכל וכל זה היה מגמתה וגלל כן תקנו רז"ל לומר ארורה זרש ואמר הפיוט שהיתה אשת מפחידו וארז"ל מה ראתה אסתר שזמנה את המן ואמרו שלא יאמרו אחות לנו בבית המלך והנה באמת בעת שישמעו ישראל כי אסתר זמנה להמן כפעם בפעם אל משתה המלך נגע עד לבם אם אסתר תחליק כ"כ כבוד לצורר ישראל מה תקוה יש לנו אבל אדרבה עי"ז שבו בתשובה שלימה ובטלו הגזירה למעלה וז"ש אף דארורה זרש שהיתה אשת מפחידו וגם אסתר עשתה ע"ד זה בכל זאת ברוכה אסתר בעדי כי אני חזרתו עי"ז בתשובה שלימה ואמנם טעם כל האמור כי אצל עובדי אלילים מחשבה רעה מצטרפת למעשה ואצל ישראל מחשבה טובה מצטרפת למעשה והיינו כי מחשבת אסתר היתה לטובה ושל המן וזרש לרעה וזה שמסיימים ארורים כל עובד אלילים כי אפי' על המחשבה נענשים ברוכים כל ישראל כי אפי' על מחשבה טובה מקבלין שכר והנה כ' ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם ול' מעמי הארץ מ' אומות שלימות הם מתיהדים אכן ל' מתיהדי' הוא ע"ד מתעשר ואין כל אמר הכ' כי מפחד הי' מקבלים אומות שלימות להיות נספחי' על היהודים כאלו התגיירו ובטחו כי עד"ז יצילו נפשם אבל באמת לא התנקם מרדכי כלל כ"א מזרע עמלק ממשפחת המן המן לא זולת והיה מסתפק במה שבטלו הגזירה וכל יושבי שושן לא פחדו ולא יראו כ"א היו ששום ושמחים והטעם שראו כי ליהודים היתה אורה זו תורה וששון זו מילה ושמחה זו יו"ט ויקר אלו תפילין והיה עיקר מגמת מרדכי להרים קרן התורה וזה שדרש רבא ברבות צדיקים אם התכלית רק לרבות צדיקים בעולם שמח העם אפי' מי שאינו צדיק ואמנם המן זה מה עשה כ' אגרת אשר מי ימלא לבו להשמיד ולהרג את היהודים וזה ממשלת הרשעים על הצדיקים ולזה כ' העיר שושן נבוכה והטעם כי במשול רשע אם נותן לרשע למשול יאנח העם מעתה זה פי' הכ' הנ"ל כי מרדכי היהודי ואף כי הוה משנה למלך אחשורוש היה רק גדול ליהודים למי שנוהג בדת יהודי ולא הספיק בידם להתגבר על שאר האומות ורוב אחיו הכירו מחשבתו הטובה אבל מיעט אחי' הי' מבקשים לתת להם הורמנה להרוג ולאבד אבל מרדכי היה בכל עת דורש טוב צוה עליהם לעשות טובה גם עם שאר אומות ודובר שלם לכל זרעו היה דובר תמיד שיחי' בשלם עם כל האומות ולא מצא הש"י כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום:

דרוש לז' אב פ' ואתחנן תרמ"ח ובו הספד על הגאון מו"ה יוסף העניג ועל הגאון מו"ה יחזקאל רייך אב"ד בעיר באנאוויטיץ והמאור הגדול מו"ה איצק גליק אב"ד בסמדפעטר והנגיד מו"ה אהרן קעניג בעיר ראב.

ברבות פ' זאת ע"פ ויאמר ה' אלי רב לך זש"ה בתוכחת על עון יסרת איש ותמש מא חמודו ע"י עון אחד שהיה ביד מרע"ה שהוכיח את בניך וא"ל שמעו נא המורים יסרת אותו ואין איש אלא משה שנ' והאיש משה עניו מאוד ותמש כעש חמודו כל חמדה שהיה מתאווה משה לכנס לא"י המסת אותו כעש הזה שנכנס בכלים ומרקיבן ואין חמודו אלא א"י שנ' ואתן לך ארץ חמדה עאכ"ו שאר כל הבריות אך הבל כל אדם סלה:

מבואר מד' המדרש הזה כד' הרמב"ם בחי פרקי' דהחטא של משה היה על שאמר לישראל שהיו נתונים בצרת צמאה המורים ולמדו ישראל מזה שע"כ גם למעלה היא קצף ולא מצינו שקצף ה' ית' לע כזאת והיה זה כעין חליל ה' כלפי מעלה. והרמב"ן הק' עליו הרי קרא כ' ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם ועוד אהרן מה חטא:

ואמנם מד' המ' הנ"ל מבואר כד' הרמב"ם וקרא אחרינא מוכח כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו ומ"מ קו' הרמב"ן במקותה עומדת ולזה נ' לבאר הענין חוץ מדרך הרמב"ם ונאמר דחטא אבותינו במי מריבה היה בכפלים אחרי שראו כי עד מיתת מרים לא חסרו להם מים היה להם לתלות החסרון בהעדר הצדקת ולהספידה כראוי לה כמו שמצינו בדהע"ה שהי' רעב ג' שנים ושאל דהע"ה בה' והשיבו לו על שאול וד' חז"ל שלא נספד כהלכה ואחרי שספדוהו כ' ויעתר ה, לארץ ולא זו שלא עשו כן כ"א הצו על משה ואהרן בדברים קשים ומה זאת תלונתם בזה על משה ואהרן לעת צרה כזאת ואמנם הענין נ' כי באמת אבותינו הכירו את ערכם והיה מוסכם בדעתם כי בזכות עצמם אי אפשר לעשות להם נסים כאלו וכל מה שיתנוסס נס עליהם היא רק בזכות משה ואהרן וכן ביאר הרמב"ן פ' כי תשא דברי' שאמרו הנה זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו קום עשה לנו אלהים וביאר הרמב"ן שהיו סבורים אחרי שנסתלק משה מאתם לא תגלה השכינה עלי' עוד ובקשו ענין ממוצע שיפעל השראת השכינה ואמנם לעת עתה שהיו משה ואהרן מהלכי' ביניהם ואעפי"כ באו לצרה גדולה הזאת וכמ"ש רש"י דמיתת צמא קשה מהכל וחשבו מ"ט באה עלינו הצרה הזאת ונגמר בדעתם כי ב"ס אירע איזו חטא למשה ואהרן וכשל עוזר ונפל עזור וז"ש להם אם גם אתם עלולים לחטוא' וברגע כלנו בסכנ' למה לא בקשתם מה' ית' שיוליך אותנו בדרך המיוחד ממצרים לא"י דהיינו דרך ארץ פלשתים ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר ואם היה רצון הבורא להוליך אותנו על זה הדרך לא היה לכם לקבל ההנהגה והעלאה ולמה העליתונו אל מקום הרע הזה שאין מים ובכל זאת רחם ה' על עמו ואמנם רצה לגלות להם כי לא בזכות משה ואהרן היה להם עד עתה מים כ"א מימי בראשי' נברא סלע שהולך עמהם ואמנם ע"י החטא שקלקלו במיתת מרים נמנע המעין מלתת מימיו וכמ"ש מימי דהע"ה ע"ד הספידו של שאול וע"ז אמר הש"י למשה ולאהרן הקהילו את הקהל אל פני הסלע ודברת' אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו ודקדק הרמב"ן על ל' מימיו ואמנם באמת זה היה להיות עיקר הדבור אל הסלע לאמור הנה בחטאת ישראל אתה בא למנוע מהם המים אשר ניתנו בך מימי בראשית ואם כי הדין עמך ע"ד שאמר הכ' עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם אבל אין לך רשות לעשות דין לעצמך כמו שארז"ל במ' איכה כי מרע"ה אמר לאחר החורבן ליט שמשא אמאי לא חשכת בעודנא דעאל שנאה לבי מקדשא והשיב השמשא לא בעיני' למיפק ומחי לי בשוטין דנורא ואומרי' לי פוק נהיר נהירך וזה הענין ודברתם אל הסלע ומה ידברו ונתן מימין שנתנו לו מימי בראשית ואם היה מרע"ה מדבר ככה היה קידוש ה' גדול בזה כי יבינו אשר לא בזכות משה ואהרן היה להם ע"ע מים כ"א הכל היה מוכן מה' והסלע ביקש קנאתו של מקום על חטאם וניטלה הרשות ממנו ואמנ' מרע"ה שהרגיש הכעס הגדול למעלה כמ"ש הרמב"ן כי כ"מ שנ' וירא כבוד ה' הוא רמז למגיפה ר"ל בא מכלל כעס לכלל טעות ותחת שהיה לו לדבר אל הסלע אמר לישראל אתם סבורים כי אנחנו בזכותינו נוציא אני ואהרן לכם מים וכי זכותינו כל כך להוציא מסלע לכם מורים כמותכם מן הסלע הזה מים ושכח ולא דבר אל הסלע כלל כ"א הכה אותו פעמים ע"ד אני גוזר עליך כמ' ר"פ בן יאיר חלוק לי מימך ויצאו מים רבים ועי"ז אדרבה נתחזקו ישראל באמונתם כי זכות משה ואהרן גורם כל השפע ואמנם אהרן שלא היה בכעס היה לו להזכיר למשה על הדברים אשר צוהו ה' ית' לדבר אל הסלע וענותנותו לא עשה כן אבל במקום חילול ה' אין חולקין כבוד לרב וקצף ה' על שניהם ואמנם הוינו דאמר הש"י יען לא האמנתם ר"ל הבאתם להאמין בו כי אנו אחונן את אשר אחון אף שאינו הגון וזה היה ע"י שתקדישינו בדבריכם אל הסלע לעיניהם אבל מה שהיה העונש שלא לבא א' לא"י הוא לפי דברינו כי טעות זה שהכל בא ממשה ואהרן ע"י זכיותם היא שגרם להם עין העגל ואם יביאו אותם אל א"י באמונה זאת בהגיע עת סילוקן של הצדיק' האלו שוב יאמרו לעשות להם עגל לאלהים משא"כ אם ושפטם ה' על אשר לא שמרו דבריו אשר צוה לדבר אל הסלע ידעו ענין טעותם ולא יאמינו עוד כי בהעדר משה יצטרכו לאל אחר וז"ש המה מי מרובה אשר רבו בני ישראל את ה' אבל ע"י משפט הנעשה במשה ויקדש בם נודע שתלונתם בטעות הית' וזה ביאר מ' המ' ע"י שאמר שמעו נא המורים בעת אשר לא נצטוה על ככה וכמ"ש נתקיים בו ותמש כעש חמודו חמדת א"י ועד"ז מבואר מה שאמר משה לישראל ויתעבר ה' בי למענכם ע"י שהייתם מקטני האמונה ואנו לא זכיתו להעלות אתכם ויאמר ה' אלי רב לך:

סיומא בפתוחתא לאיכא רבתי אלו זכיתם הייתם קוראי' במסלה נעלה עכשיו שלא זכותם אתם קוראי' סלה כל אבירי וגו' אמר שהע"ה בשיר השירים כ"י אומרות להש"י הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים פי' רש"י שאנו מקונני' לפניו ית' אחרי כי אתה רועינו כמ"ש רועה ישראל האזינה ואנחנו צאניך ככ' ואתנה צאני כשם שהרועה לא ינוח צאנו בשדה בצהרים לפי שהחמה מזיקן כך לא היה לך להניחינו ביד זרים אשר על עמך בכל עת יערימו סוד והקב"ה משיב לנו אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי גדיותיך על משכנות הרועים ופי' רש"י אם אתם מבקשין שלא ישלטו בכם שונאיכם החזיקו בדת אבותיכם ולכו בדרך שהלכו בו אבותיכם ואין גלות בא על ישראל כ"א בעת שישנו מנהגי ישראל ומבקשים להדמות לאומות וכן פי' רש"י ס"פ קדושי' ע"פ אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם לי בזמן שאתם מובדלים מהם הרי אתם שלו ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחביריו ובעינינו ראינו כי צרעת האנטיסעמיטיסמוס מבערלין יצא מעיר שהשליכו בני עמינו תו"הק אחרי גוים וזה כוונת המאמר בזמן שאתם זוכים אתם קוראי' במסלה נעלה במסלה שדרכו בו אבותינו נעלה.

אמנם אם אין אנו זוכין אמרו רז"ל י"ח קללות קולל ישעי' את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד מאי ירהבו הנער בזקן יבאו בני אדם המנוערים מן המצות וירהבו בזקן המלא מצות כרמון והנקלה בנכבד יבאו בני אדם שחמורות דומת להם כקלות אשר חילול שבת נקל בעיניהם כאכילת אגוזים לפני הו"ר וירהבו במי שקלות דומות בעיניו כחמורות והענין כי הקץ שקבע הש"י בפ' האזינו לביאת גואלינו הוא כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם ואימתי יהיה זה כי אזלת יד ואפס עצור יעזוב הכוונה כאשר יראה הש"י כי הרוצים להחזיק בדקי אמונתינו המה לשחוק בעיני ההמון וכמ"ש רז"ל במ' סוטה ואנשי הגבול ר"ל אנשי הגדר יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו ולא די שלא ישמעו לקול מוכיח אדרב' בגאוה ובוז ילעגו מחללו ש"ק בפרהסיא לאמור אנחנו החכמי' והנבוני' והמאמין בלא תבערו אש בכל מושבותיכ' הוא הפתי והסכל וזה ואפס עצור ועזוב העוצר שיעצרו עוברי עבירה אפס ועזוב בו בושה הוא להם להאמין בתו"הק וזה מ' ישעי' שלא נתקררה דעתו עד שראה קץ הגאולה וזה יהיה כאשר ירהבו יתגאו בני אדם המנוערים מן המצוה על זקן שמלא מצות כרמון לאמור אנו הנבונים ואתה הסכל ויבאו בני אדם שחמורות חילול שבת דומה להם כקלות וירהבו ויתאוו במי שקלות דומות עליו כחמורות וזה יהיה הסוף כמ"ש ישעיה במק"א לכן הנני אוסיף להפליא את העם הזה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוני' תסתתר יקימו מנהגי' עלי' אשר אין צריכין להתבושש מפניהם לבא לבקר אותם בש"ק והמעלה עשן בפיהם וז"ש המ' בזמן שאין אתם זוכים אתם קוראים סלה כל אבירי ה' בקרבי ואמר ידוע תדע כי לעת שיתקיים סלה כל אבירי שיראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אז יהי' מועד הגאולה וז"ש קרא עלי מועד המועד שקרא עלי' לגאלוני היא לשבור בחורי ואמר גת דרך ה' לבתולות בת יהודה בת יהודה שאין לה בעל להשמר מפניו אותן ישמחו לשבור בחורי ואמנם המקונן ראה כי כל זה יקיים בנו ועדן לא בא הקץ וע"ז אמר על אלה אני בוכיה עינו עינו יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי וכבר היו בני שומימים אין גדיים ואין תיישים כי גבר אויב כי שונאי התורה מצאו יד וזה שסיים אח"כ ספרי על זה על כל מה שאירע לאבותינו בעת החורבן היה דוה לביני אבל על אלה חשכו עינינו ומה היא על הר ציון הר תו"הק ששמם שועלים מחבלים כרמים הלכו בו ובכל זאת ואתה ה' לעולם תשב מל' עכב תתעכב השיבנו ה' איליך ואחרי כי אין לנו מנהל קיים אתה בנו והיו עיניך רואות את מוריך ואז ונשובה וביאר כוונתו חדש ימינו כקדם כשם שנגלות לאבותינו על הר סיני בימי קדם:

להקמת מצבת ה' אברהם ברוין מילדי שוראן תושב קיהר יום ה' וישלח תרמ"ו

ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין עי' רש"י ורמב"ן ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום כ' ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחנו וגו' ופי' הרמב"ן כ"ז שלא ילדה רחל לא ביקש יעקב שישלחוהו לבן כי יאמר מה תעשה בביתך עם אשתך העקרה אבל כאשר ילדה אמר שלחנו והיה די שיאמר כאשר ילדה רחל את יוסף ל"ל ולזה פי' רש"י דע"י שנולד יוסף לא יירא יעקב עוד מפני עשיו ע"ד שנ' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש יק' שוב דהו"ל למימר ויהי כאשר נולד יוסף ילדה רחל ל"ל ונבאר תחלה הכ' בית יעקב אש ובית יוסף להבה הנה יעקב איש האמת היתה מדתו להתהלך לפניו בתימו והרשע ילך לדרכו והיה צופה ומביט כ' שנה כל מעשי לבן אך מדת יוסף כל מה שרואה באחיו' ולא ייטב בעניו היה תביא לאביו והנה מדת יעקב נמשל לאש בלא להבה שלא יזיק לאחרים ומדת יוסף היא להבה כדאי לאכול בלהבה עשו לקש ואמנם מאין בא יוסף למדה זאת הלא מאמו שלקחה את התרפים להפריש אביה מע"ז וזה ענין מאמר שהביא רש"י ויהי' כאשר ילדה רחל את יוסף ידע יעקב כי ע"י מדת רחל יזכה יוסף למדתה שהוא להבה' ולא נתיירא שוב מעשיו והנה גם בנו לאה הודו כי רחל עקרת הבית כי ממנה נתפשטה הלהבה בכל בית ישראל ולזה אמרו במגילת רות כרחל וכלאה אשר בני שתיהן את בית ישראל והנה בלאה כ' ותצא דינה בת לאה כי היתה אתה רכה בטבע ולא תמנע את בתה מלראות בבנות הארץ ואירע מה שאירע וזה שרמז הכ' ותקבר בדרך אפרת הוא בית לחם כי ממנה יצא לחם לכל ישראל והנה עיקר צערה של רחל במיתתה היה שלא תוכל לגדל בנה זה כמו שגדלה בנה הראשון ועל זה קראתה לו בן אוני ואמנם יעקב אמר אחר שלקח הש"י לילד הזה אמו ב"ס נתן בו נשמה קדושה שלא יצטרך להדרכת אמו והנה אמר קהלת לב חכם לימינו וע"ז קרא לו אביו בנימן ר"ל בן ימין ההולך בדרך ימין וכן היה בנימין יש פה ואינו מדבר והיה אחד מהנכנסים חיים לג"ע ולמען יודע כעתיד עם מי הדין ואם עם רחל שדאגה שלא יהיה בנה כיוסף יען מתה או כיעקב שקרא לו בן ימין ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום שנודע צדקתה ונבואת יעקב אודות בנה:

הק' בתי' על מה שכתבו רז"ל פ"ב בשבת כשמכניסין אדם לדין אומרים לי נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה והא אמרי' בעלמא אין תחלת דינו של אדם אלא על ד"ת שנ' פוטר מים ראשית מדון ונ' דתנן באבות אם אין תורה אין דרך ארץ אם אין דרך ארץ אין תורה הכוונה דהמדה הראשונה בדרך ארץ היא מדת מודה בטובה ואשר יש בו מדה זאת יבא מעצמו להודות לבוראי ית' על כל תגמולוהי עליו ואמנ' הדרך להודיע זאת היא התורה מה ד' שואל מעמך והיינו אם אין תורה אין דרך ארץ הלא בלי תורה לא ישלם נשיו לד' ואמנם מי שאין בו דרך ארץ ולא יגמול לאיש חסדו ממילא לא יבא לתורה ולזה שואלין תחלה היה לך דרך ארץ בין אדם לחבירו ואם יאמר לאו אם אין דרך ארץ אין תורה ואם יאמר הוה לי דרך ארץ שואלין אותו קבעת עתים לתורה ואמנם גם שאלה ראשונה על ד"ת היה:

על ברית מילה בהיותי סנדק אצל הילד מרדכי יודה בן ה' טוביה נאטאן פה שוראן עש"ק י"ג כסליו תרמ"ו.

גמ' פ' ראד"ם תניא רשב"ג אומר כל מצוה שקיבלו עליהם ישראל בשמחה עדיין עושין בשמחה ואיזו זה מילה שנ' שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב ופי' רש"י אמרתיך אמירה יחידי והי' ק' תו הרי גם אבר מן החי לנח הי' אמירה יחידי' ואמנם רש"י לטעמי' שפי' בנפשו דמו זה דם מן החי ולא הוה שוב אמירה יחידי' ויש ליישב בזה ק' הרמב"ן על רש"י בפ' נח שפי' רש"י בנפשו דמו זה דם מ"הח והקשה הרמב"ן דד' יחיד הן דהיינו ד' רחב"ג אבל ד' רש"י מדקרי רשב"ג למילה אמירה יחידה ש"מ דאבר מן החי לנח לאו יחידה הוה כ"א דרחב"ג ומדנקט הש"ס במגילה ע"פ ששון זה מילה ד' רשב"ג ש"מ דכרחב"ג קיימ"ל ואמנם לולי ד' רש"י יל"פ בדנקט ל' כמוצא שלל רב מה ענין מציאה לשלל ושמעתי מפי הגאון ר' שמעון סופר אב"ד בק"ק קראקא כי הפי' באמת המילה היא שלל שנקנית ע"י יסורין אבל מאחר שהולד עוד אין לו הרגשה שלימה וכשיגדל ומוצא עצמו מהול קרי אנפשי' מוצא שלל רב וש"י ואמנם תיבת שלל דמצינו באשת חיל בטח בה. לב בעלה ושלל לא יחסר ל"ל הענין ארז"ל המצפה לשכר אשתו חיו אינם חיים אבל עבדה ומזבנה אשבוחי משבח בה קרא שנ' סדין עשתה ותמכר נ' לפ' דהשי"ת שגזר על האשה והוא ימשל בך הוא תיקן בעולמו שהבעל יפרנס את אשתו ועי"כ תכנע אשתו אבל אם האשה תפרנס בעלה הו"ל עולם הפוך אבל אם הבעל מביא פשתן והאשה עושה סדין מ"מ הבעל הביא הפשתן ולא תתגאה עליו וז"ש באשת חיל בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר כי לא תכחיש טובתו שהביא הפשתן והנה ד' רז"ל לדוד מכתם שהיתה מכתו תמה שנולד מהול והנה לפום רהיטא אין זה מעלה כי זה דומה לרואה קרי ביום הכיפורי' שאמר הש"ית אי אפשי בשימושך וה"נ הקדם השי"ת ע"י האב ומ"מ ד' רז"ל בא גד שנולד מהול וכן ותרא כי טוב הוא שנולד מהול אמנם הענין האיש אשר לו מלאכות אחרי' ויש לו פועלים העושין מלאכתו אם יתן לו אדם חשוב לעשות מלאכה יעמול הוא בעצמו לכבוד הנותן וכן הענין בברית מילה המסור למוהל ילד שחביב מבטן בענותו ית' יתקנהו בעצמו למען יהי' נכון ואמנם לא יפסיד האב המצוה צוה הש"י להטיף ממנו דם ברית וזה שקרא דהע"ה על עצמו שש אנכי על שצותה להטיף דם ברית מנולד מהול כמוני כמוצא שלל רב כי הלידה שנולד מהול הי' המציאה והטפת דם ברית הוא השלל רב:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה