אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין ביזוי מצוה:

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין ביזוי מצוה:

סוגי' דמי פירות מה"ב.

שבת כ"ז אמריתא קמא דשמואל אמר וכי נר קדושה יש בו יל"ד הלא רב אמר ג"כ אסור להשתמש לאורה ושמואל שתק לי' בההיא ומ"ש הכא דק' לי' ונ' דרש"י יישב זה לעיל ד"ה אסור להשתמש כ' רש"י שיהי' ניכר שהוא נר מצוה כוונתו כיון דרב קאמר דאסור להשתמש לאורה מ' בין תשמיש קדש או תשמיש חול ושפיר ידעי' טעמא מאי שיהי' ניכר וכ' אבל רב אסי דקאמר להרצות מעות דהיינו תשמיש חול ומ' דקדש שרי א"כ אין הטעם משום היכר וע"ז מק' שמואל וכי נר קדושה יש בו וכן הוא די רז"ה בס' המאור דלרב ל"ק לי' מטעם שכ' דאסור בכל תשמיש אלא דהרז"ה מפ' טעמא דדינו כמנורה וכן ד' הר"ן ואמנם הרמב"ן והרשב"א והרא"ש מפ' בענין אחר וע' בהם:

מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בו יל"ד וכי עפר קדושה יש בו הו"ל למימר ותו בשלומא התם דם כסה ברגל וודאי הוה ביזוי מצוה אבל הכא מאי בזיון הוה אם מרצה מעות לאורה ונ' דרב יוסף ק' לי' בהך ברייתא דמסיי' שלא יהי' מצות בזיות עליו מאי ל' מצות דנקט שלא תהא המצוה ר"ל מצות כיסוי הו"ל למימר א"וו תנא ה"ק לגופ' בכיסוי הדם שלא יכסה ברגל לא אצטרך קרא דאטו בשופטני עסקי' שיכסה ברגל דרך בזיון כ"א קרא אשמעי' דצריך לנהוג כבוד במצוות והיינו דקאמר שלא יהיו כל המצות בזויות עליו כ"א ינהג בהם כבוד וא"כ ה"ה הרצאת מעו' לנר חנוכה אינו דרך כבוד ואמנם אי דם שחוטה דאתי ממצות שחיטה קדושה הוה בו י"ל דמשו"ה הקפיד התורה הכ' אבל מאחר דזה אינו ע"כ משום הכסוי מיירי קרא וללמדך שינהג כבוד במצות:

אמנם רש"י מפ' קו' ע"ד אחר שכ' במה ששפך בידו ולא ברגלו כוונתו דאי לא אשמעי' קרא כ"א שלא יכסה ברגל וודאי לא הי' אפשר למילף הרצאות מעות לנ"ח משם אבל התורה הקפידה על ידו ששפך בה דווקא ש"מ דאכבוד דווקא קפיד קרא ולזה בעי' בידו דווקא וש"מ דצריך לנהג כבוד במצות:

מהו להסתפק כל ז' נ' דבאמאי דקאמר כל ז' כוונתו דביו"ט ידע דאסור משום דהוקצה למצותו אבל בח"המ דלא שייך מוקצה קמבעי' לי' וא"ל ריב"ל הרי בחנכה וודאי לא שייך מוקצה ואעפ"כ אסור וע"כ טעמ' משום ביזוי מצוה:

תליא תניא בדלא תניא נ' דטעמא דריב"ל היה דאם יפשוט לו מבריית' יאמר דדוקא במצות דאוריית' שייך ביזוי מצוה אבל לא במצות דרבנן ולהכי קא"ל נ"ח דרבנן וכ"ש נוי סוכה דאוריי' ומ"מ רב יוסף קש' ליה הא מלתא יאמר לו מצוה דאריי' והשתא דא"ל דרבנן יסבור שהוא דרבנן והיינו דמסיי' רב יוסף אבוהן דכלהו דם ואי משום דיטעה לומר דבדרבנן לא שייך ביזוי מצוה להא קאמר רב יוסף מאברהם דבאברהם כ' עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי ודרשינן משמרתי מצות דרבנן ואמרו שקיים אאע"ה אפי' ע"ת דרבנן והכ' הקדים דרבנן למצות תקים ותורות והואיל דבדרבנן קו' היינו מארי' דאברהם אנו בני אברהם אין יכילי' לטעות וכמ"ש ומ"מ שמואל שהק' י"ל לטעמ' אזיל דס"ל בר"פ לולב הגזל דבדרבנן לא חיישינן למה"ע דהוה ג"כ טעמ' משום ביזוי מצוה וי"ל דפלוגתיי' במי' דאפלוגי אמוראי. לקמן היכן צונו ח"א מלא תסור וח"א שאל אביך דלמ"ד שאל אביך כל דרבנן עשה הוה ושייך ביזוי מצוה משא"כ למ"ד מלא תסור ובל"ת לא שייך בזה מצוה אלא דממ"ש רש"י לקמן לא תסור וגו' מ' דמועשית ככל אשר יורוך נפקא וה"ל ג"כ מ"ע:

רש"י בדלא תניא ממרא דרב אסי אינו רוצה לומר דהרי אמרו דריב"ל היינו דרב אסי דהרי ריב"ל קדם לרב אסי אלא דמדרב אסי משמי' דנפשא קאמר אע"כ לאו ברייתא היא:

סככה כהלכתה מכאן ראי' לד' ר"ח דפי' סדין לנאותו כשר וע"כ אמר תנא אם רק סככה כהלכתה שוב אין הסדינין פוסלים אותו:

והא דנקט תנא כל מיני נוי סוכה ה"ק ל"מ במיני' נוי דניכר שהשתא אינה נאה אפי' הרבה עלו נוי לא אמרי' אם הסתפק במיעוט ליכא ביזוי מצוה קמ"ל:

רש"י ד"ה ואם התנה דלא כן דנוי סוכה מ"הת אסור מאי מהני לזה כ' רש"י דהתנאי היא איננו בודל דלא חלה קדושה כלל:

שבת מ"ה רש"י ד"ה הוקצה למצותה הוקצה לאיסורו כוונת דבריו דאי אמרי' הוקצה למצותו בלחוד היה אסור שמן המטפטף אפי' לאחר שכבה מיגו דאתקצאי ואי אמרי' הוקצא לאיסורו לחוד אין חילוק בין יש מצוה בהדלקה דהיינו בלילה בין אין מצוה בהדלקתו דהייני ביום אבל עכשיו דאמרי' הואיל הענין כ"ז שיש מצוה בהדלקה דהיינו בלילה הוקצה כמו כן לאיסורו שיהא אפי' שמן המטפטף אסור אבל ביום שאין מצוה בהדלקה שמן המטפטף מותר ולמסקנה דאמרי' כיון קאמר הכי כיון שהוקצה למצותו הוקצה לכל זמן איסורו אבל רק כ"ז שדולק אבל אם כבה ה"ז מותר:

רש"י סיככה לסוכה נ' כוונתו דרש"י בא לפ' למאי הל' תני סיככה כהלכתה אלא לומר לך דדוקא אם אחר שסככה לשם סוכה תלה בה הנוי אזי הנוי אסור אבל אם תלה הנוי בביתו ופוחת המעזיבה אח"כ אין הנוי אסור שלא תלאה לשם סוכה כלל:

רש"י ד"ה עד מוצאי יו"ט כי מטא חולו של מועד יל"ד הרי על נוי סוכה אנו דנין ומאי סתירה שייך ונ' ד' רש"י דאי הוה שייך בסוכה עצמה סתירה הוה הנוי בטל לגבי סוכה ואסור אגבה אבל כיון דבסוכה גופא לא שייך סתירה מהי"ת יהא הנוי אסור:

ויע"ל דרשי' כ"כ משום דמייתי עלה מסוכת החג לקמן ומאי ראי' סוכה לנוי הרי בסוכה שייך סתירה לזה כ' רש"י דבסוכה ל"ש בחו"מ מיהת סתירה

רש"י ומהך דתני ר' חייא ב"י לולא ד' רש"י י"ל דאי הוה מייתי הש"ס ברייתא בתריי' לחודא הוה שמעי' מנה דאפי' לת"ק דווקא בחג אסורה אבל ביו"ט האחרון מותרת ולזה מייתא ברייתא קמייתא דנדע דלדידן גם ביו"ט אחרון אסורה ודתנא לקמן בחג דווקא משום ר"ש דלית ליה מיגו דאתקצאי ודווקא בחג אסור וכן הוא בתוס' פ' המביא קו' זאת ובשמעתין ויל"ד דלמא בסוכת החג מודה ר"ש משום קרא דמה חג לה' ונ' מזה דאף דכ' קרא לא מתסרא לאחר שנפלה מידי דהוה אקדשי' שנפל בהם מים ואע"ג דהתם ג"כ יפדו כולי האי לא מדמי' ומאחר דר"ש מתיר היינו דווקא לאחר שנפל וכמ"ש רש"י ה"ה ושוין ג"כ מיירי אפי' לאחר שנפלו והתם לא שייך מה חג לה':

ועכ"פ מבואר מד' רש"י בזה דאפי' בחו"המ שייך הוקצה למצותו דלא כמ"ש תוס' לעיל כ"ב והטעם בזה נ' דגילה רש"י פ' לולב הגזול על מה שאמרו הדס של מצוה אסור להריח בו כ' רש"י דילפי' מסוכה דכ' בה חג למימר דחל שם שמים על הסוכה וה"ה בשאר מצות חל ש"ש אמנם למ"ש לעיל דהא דפריך הש"ס מסוכה אשמן והא בסוכה הטעם משום דחל שם שמים והוא קו' תוס' כ"ב ע"א ד"ה סוכה תניא ותרצנו לעיל דמ' לש"ס דברייתא מיירי גם בנפלה וא"כ צ"ל דבנפלה לא חל ש"ש ומאי מוקצא שיב איכא וצ"ל ע"ד שכ' הרמב"ן דמטעם ביזוי מצוה שייך ג"כ הוקצא וא"כ בנפלה שייך ג"כ הוקצה מטעם ביזוי מצוה ודלא כמ"ש תוס' בזה דבנפלה לא שייך ביזוי מצוה אא"כ מאי דוחקי' לרש"י לפ' בהדס משום דחל ש"ש לימא משום ביזוי מצוה ונ' דק' לרש"י אי ס"ד דבריח שייך ביזוי מצוה למה יהי' אתרוג מותר להריח בו א"וו בריח לא שייך ביזוי מצוה וא"כ ע"כ בהדס הטעם משום דחל שם שמים וס"ל דבעי' שיהי' ש"ש ניכר ובהדס בריח ובאתרוג באכילה וכ"ת הא בקדשי' ריח מדרבנן מיהת אסור התם שלא יבא לידי מעילה וזה לא שייך כאן:

והנה ד' הרא"ש דבדפנות ל"ש מה חג וכו' ומ' דגם מוקצה למצותו לא שייך מדדחי הרא"ש ד' הרמב' וצ"ע א"כ למאי דדחי הש"ס דעטרה בקרמי' קאי מן הצד ולמאי הל' תניא ע"כ משום דאסור להסתפק ש"מ דגם במן הצד שייך מוקצה:

ויש לעורר אי ר"י בן בתירה דדרש מה חג לד' לא בא כ"א לפי' ד' ר"ע או מלתא באפי' נפשה קאמר ומד' רש"י פ' המבוא שכ' עלה דר"ע לה' כהקדש מ' דר"ע באפי' נפשי דרש ופליגו דלר"ע דווקא הסקה אסור אבל שאר הנאות כגון סיכך בהדס מותר וע"ד שהביא הר"ן שם ולריב"ב כל הנאות אסרי' כמו וכן מורה הרמב"ן עיי"ש:

והנה ביאור ד' ר"ת בפ' במה מדליקין ע' רש"י פי המביא שם אבל יק' דאביי ורבא דמפ' דבעי' אינו בודל לא הוה ידעי מביזוי מצוה וצ"ע:

והנה ד' הרמב"ן והר"ן פ' המביא דהוקצה למצותו לא קאי כ"א אשמיני עצרת וק' הא ר"ש לא מודה כ"א בסוכת החג בחג והתם אין הטעם משום מוקצה ומאי דייק הש"ס משם דר"ש אי' ליה מוקצה למצותו:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה