ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
סוגי' דמי פירות מה"ב.
יל"ד ר"פ שהיה תלמיד לרבא אטו לא ידע דמי פירות אין מחמצין שהוצרך לחדש לו דרשה חדשה כדי לפ' ד' ר"ל ונ' דר"פ ק' ליה למה לי' לר"ל להאריך בלשנא ולומר יין שמן ודבש ואמאי לא קאמר בקיצור עיסה שנילושה במי פירות א"וו ר"ל בנתן בה מים איירי דבאמת מחמיץ אמנם אם לשה ביין שמן ודבש הו"ל מצה עשירה ואין חייבין על חמיצה כרת משא"כ בשאר מי פירות הוה ס"ל לר"פ כד' הרמב' דבמי פירות אחירים עם מים יוצא בה דאין זו מצה עשירה והוה מסיי' ליה מר"פ לד' הרמב"ם ואמנם למסקנא דמסקנ' טעמא דר"ל משום דמי פירות אין מחמצין צ"ל הא דנקט ר"ל יין שמן ודבש שלא נטעה לומר דר"ע דיליף לקמן מלחם עוני פרט לנילושה ביין שמן ודבש בלא נתן בה מים איירי אבל אם נתן בה מים גם מצה עשירה לא הוה וכד' מהר"ל מפראג במג"א סי' תמ"א להכי קאמר דביין שמן ודבש בלא מים בלא"ה לא יצא משום דאינו בא לידי חימוץ ואדרבא דווקא ע"י מים הוא דאצטריך לחם עיני פרט למצה עשירה והיינו דנקט ר"ל יין שמן ודבש משום דקאי אדר"ע ולפרושי ד' ר"ע אתא:
אין חייבין על חמיצה כרת מ' דהוה נוקשא וק' לד' הפוסקים החולקי' על רש"י דס"ל הכי ונ' דבלא"ה יל"ד כיון דאינו בא לידי חימוץ אמאי קאמר ר"ל אין חייבין על חמוצו כרת וי"ל דעכ"פ עולה בנפוחה אלא דנפח זה אין זה חמוץ אלא סרחון כדא"ל רבנן לר"י ב"נ באורז ודוחן אמנם י"ל דה"פ ד' ר"ל העיסה שנילושה ביין שמן ודבש אפי' הובאה אח"כ ע"י קיטוף מים לחימוץ כיון שעיקר העיסה נילושה במי פירות שוב אין חייבין על חימוצה כרת דלחמץ גמור אינו מגיע:
ועד"ז יש להסביר לקמן הפלוגתא אי קיטיף שרי במי פירות אי לאו דמאן דאסר ס"ל ע"י קיטיף זה הוא ממהר להחמיץ ואסר ומאן דשרי כיון דלחמץ גמור לא מייתי קיטיף מים ע"י מי פירות ה"ה דקיטיף מי פירות לא מייתי המים שיהי' ממהרין להחמיץ:
ועוררני צורבא מרבנן אי כי רש"י רמז לדברינו במה שכ' ולא נתן בה מים ר"ל זה בעיסה לא נתן אבל ע"ג היה מקטף במים ואעפי"כ אין חייבין על חימוצו כרת כיון דקיטוף אינו אלא דבר מועט לא יצא מתורת נוקשה:
הנה מה שהביא לרש"י לפ' דגם מי פירות לחוד נוקשה מיהא הוה מבואר לקמן בד' ר"ג שאמר תאכל ביאר רש"י דעכ"פ נוקשה הוה ולא ניחא לרש"י לפ' דהתם במי פירות עם מים דא"כ אפי' נילוש בתערובת מי פירות עם מים לרבנן תואכל לפי גי' רש"י והיאך יתכן דאם בתערובות ממש תאכל דנימא בקיטיף ג"כ אסור אם הלישה רק לכתחילה אסורה למה לא יהי' קיטוף מותר אפי' לכתחלה אמנם כ"ז לגי' רש"י דגרס בד' חכמי' תואכל אבל לגי' הרי"ף דגרס וחכ"א תיאפה מיד אין ראי' דרבנן ל"פ כ"א שיכול למהר לאפותה בדיעבד קודם שתחמיץ אבל לכתחלה אפי' קיטוף אסור:
רש"י ד"ה ביין שמן ולא נתן זה מים הישמיט רש"י דבש ונ' כוונתו לד' המחבר סי' ס"ב דאף דמים ומי פירות ממהרין להחמיץ המים שנופלים בעת הבציר ליין אינו מזיק והיינו דכ' רש"י ולא נתן בה מים פי' בעיסה ואף דביין וה"ה בשמן נופלים מים בעת הבציר אלו המים כבר נשתנו ואין מחמצין:
וכ' רש"י אין חייבין על חמוצי כרת דמי פירות אין מחמצין וצריך ביאור מה דחק ליה לרש"י לפרושי' מיד כמסקנא ונ' דרש"י בא למימר דבאמת מקו' דמק' אבריי' הוה יכול לתרוצי הא מני ר' יוסי הוא דס"ל יוצאין במצה עשירה ואין כאן היקש אלא משום דבלא"ה ליכא לפרישא כר"ה דמדקאמר ר"ל אין חייבין כרת מ' דניקשה מיהא הוה וכד' רש"י והיינו אי טעמא דר"ל משום מי פירות אין מחמצין אבל לר"פ מידי כרת כ' בהאי קרא דהיקישא:
ויש לעורר אטו לא שמע ר"פ הא דאמר ר"ל במנחות אומר היה ר' יוסי מנחת נסכים מגבלה במים אלמא דפשיטא לי' לר"ל דמי פירות אין מחמצין ואמנם לד' הראשני' יש ליישב שפיר דאדרבא ק' לי' לר"פ כיון דכבר אשמעי' ר"ל דמי פירות אין מחמצין א"כ הכא מאי חידוש אכא ולזה דייק ר"פ דהכא במי פירות עם מים איירי דבא לידי חימוץ ואעפי"כ אינו חייב כר משום דהו"ל מצה עשירה וכמסקנת מג"א סי' תמ"א דגם מים הוה מצה עשירה ואמנם דיו אם נפטרי' מכרת בהאי היקישה אבל למימר דאפי' בכלל כל מחמצת לא תאכלו לא הוה לא מסתבר ולמסקנא דחה לי' הש"ס דלעולם משום מי פירות טעמא דר"ל ובא לאשמעי' דבלישה תליא מלתא התם במנחת נסכי' אם תהא ראוי לחימוץ צריך לגבלה במים וכשמוסיף השמן המרובה אח"כ בא לידי חימוץ אבל אם נולישה בשמן ואח"כ נתן בה מעט מים לא היה חמץ גמור והיינו דאשמעי' הכא דעיסה שנילישה ביין ושמן ודבש אף דהוסיף בה אח"כ מעט מים לקטף וכיו"ב שוב אין חייבין על חימוצי כרת וכרת הוא דלא הא נוקשא הוה אפי' במעט מים ומיושב דקדוק רש"י לד' הראשונים וכד' ר"ת ועדן עלינו ליישב קו' תוס' לד' רש"י מהא דר"ל דאומר הי' ר' יוסי וי"ל לד' רש"י דהנה ר' יוסי ור"ע נחלקו התם בענין מנחת נסכים ולמסקנ' ר"ע ס"ל מנחת נסכים לחימוץ וסד"א דבנקשה ג"כ סגי ואצטריך ר"ל למימר דבמנחת בעי' חמץ גמור וטעמא מאי דס"ל לר"ל דנוקשה לא הוה כ"א דרבנן וכ"כ תוס' במנחות נ"ד ע"ב עיי"ש ומעתה במנחות קאמר ר"ל דדווקא משום דמגבלה במים הוא דרבי קרא והכא אשמעי' דמי פירות לא הוה אלא נוקשה ודלא תימא דבתר דמפכי' לר' יוסי לר"ע וקיי"ל הל' כר"ע מחבירו וס"ד דנוקשה דאוריי' לכ"ע ומדלקי עליו חמץ הוא קמ"ל ר"ל דהתם במגבלה במים עסקי' אבל נוקשה דרבנן לא מהני:
ואמנם ר"פ ק"ל תרתי למה לי א"וו הכא במי פירות עם מים מיירי ומ"ש רש"י ולא נתן מים הייני למסקנא:
מצה עשירה כ' רש"י וכ' לחם עוני נ' כוונת רש"י ליישב הא מצה עשירה ליתא כ"א בלילה הראשונ' ומנ"ל לר"פ למדרש דכל שבעה לא מקרי חמץ אלא דבאמת אפכא ק' לכ"ע שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני אטו שבעת ימי' אסור לאכול מצה עשירה א"וו ה"פ דקרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים והדר קרא וכ' תאכל עליו ר"ל על הפסח מצות לחם עוני והיינו דדרוש ר"ע המצות שאוכל על הפסח יהיה לחם עוני ואתא ר"פ וקאמר דמשו"ה כ' הכא ג"כ קרא דחמץ למימרא דכל שאינו יוצא בו ידי מצה אינו חייב על חימוצו והיינו דכ' רש"י דלחם עוני כ' ר"ל דמ' תרתי עני ועונין עליו ושבעת ימים אחמץ קאי לא זולת:
ועד"ז נתיישב לנו ק' עצומה לר"י הגלילי דלא דריש מעוני שעונין עליו דברים הרבה אטו לדידי' כל ז' אסור לאכול מצה של מעשר שני ולמ"ש א"ש דההוא שבעת ומי' בין לר"ע בין לר' יוסי אחמץ קאי ומצה ממילא נפקא לר' יוסי שלא יהא של מע"ש ולר"ע שלא יהיה עשירה:
רש"י ד"ה אינו יוצא ידי מצה דלאו דרך אכילה קאכיל לה ובפ' העור והרוטב קאמר הש"ס משום דלחם עוני כ' והק' תוס' למה לא אמר דאכילה כ' בה פי' כדאמר גבי חמץ דאי לאו דכ' נפש לרבות שותה היה פטור משום דאכילה כ' ויש לתרץ דבתר דגלי קרא דשותה מיקרא אכילה גבי חמץ למה לא נילף גם לענין מצה וע"ז קאמר הש"ס דבמצה כ' לחם עוני והמחהו לא מיקרי לחם ואף דהש"ס קאמר הא בס"ד אין זה ק' דשקלא וטריא היא דהוה וקאמר הש"ס לתרוצי גם למסקנא אלא דעל רש"י מלבד דק' דשביק ד' הש"ס קו' עוד אטו במצה דרך אכילה בעי' הרי בלע מצה יצא ונ' לתרץ קו' ראשונה דלכאורה יל"ד בגמ' דחולין לחם לחודא הו"ל להזכיר לאיזו ענין נקט לחם עוני אמנם באמת ממלת לחם אין להקשות מאומה דלחם נקרא כל מידי דמיכל ככל לחם אלקיו וקאי אבשר קדשים וכמו שביאר רש"י בענין זה אלא משום דכ' בצידו עוני ולחם עוני וודאי לא קאי אלא אלחם ואמנ' מאחר דבשמעתין דרשי' האי עוני למצה עשירה וכיון דלא הוה מצה עשירה י"ל דהוה בכלל לחם אפי' המחהו ולזה כ' רש"י דאינו יוצא בו משום דלא אכלן דרך אכילה כוונת רש"י דנהו דבחמץ חייב לא בא הכ' לומר דשתיי' מקרי אכילה כ"א דגם אשתיה חייב ובחמץ הוא דרבו קרא לחיובא ולא במצה ואמנם מאחר דדרשי' היקישה כדאמר ר"פ ג"כ אין לחלק כלל חמץ ממצה:
והנה בברכות פ' כ"מ גבי אבל לא במבושל כ' רש"י דלא מקרי לחם התם בס"ד כ' רש"י כן דבעי' למילף דשלקות לאו במלתייהו קיימי' אבל לא למסקנא דבמסקנא הטעם דבעי טעם מצה:
משום דהו"ל מי פירות ל' זה שפת יתר אטו לא ידעי' דמי פירות נינהו ובקיצור הו"ל למימר משום דמי פירות אין מחמצין ונ' דרב אידי בעי ליגלו מה היה טעותו' דר"פ והנה המג"א רסי' תס"ב הביא הש"ג שכ' כל דבר חמוץ מחמיץ והמג"א דחה דבריו ומ' לי' לרב אידו דעד"ז הוה טעותי דר"פ דבשלמא שמן ודבש מי פירות נינהו אבל יין שרוב פעמים יש בו חמיצות למה לא יחמיץ א"וו טעמא דר"ל משום מצה עשירה וע"ז מסיק רב אידי לא היא כ"א דכולהו תלתא אפי' שיש בו חימוץ ה"ל מי פירות ומי פירות אין מחמצין וכמסקנת מג"א שם:
ל"ט ע"ב ותיקא שרי והתניא אסור כאן במשחא ומלחא כאן במיא ומלחא וכ' רש"י דמשחא ומלחא מי פירות נינהו ואין מחמצין ולפ"ש רש"י לעיל דנוקשא מיהא הוה צ"ל כיון דאין מי פירות בלא מים עושין חמץ גמור א"כ שוב שייך בהו שמירה והיינו פלוגתא דר"ג דאמר תשרף דס"ל לד' רש"י דאפי' בלא מים לא מהני בהו שמורה ודבי ר' שילא דאמרו ותיקא שרי כחכמי' דאמרי תיאכל דמהני בהו שמירה וה"נ ביחש בה בכף קודם שימור חימוץ ודווקא במשחא ומלחא ולא אמרי' דמלחא דין מים יש לו כ"א מלתא הוה מי פירות ולהכי במיא ומלחא דהוה מים עם מי פירות אסור דממהרין להחמיץ ולא מהני בהו שמירה ואפשר מה"ט לא מק' תוס' בפסחי' מותיקא כמשהק' במנחות לד' רש"י דמ' לפ' ליישב ע"ד שכ':
גמ' חדא נמי וד' אביי י"ל דבחדא אמרי' איידי דטרוד למפלט לא בלע אבל בתרתי דלמא חדא סבר נייחא מלמפלט ושפיר בלעא:
אלא אמר רבא מי פירות נינהו יל"ד דבקיצור הו"ל למימר מי פירות אין מחמצין ומזה נ' דטעמא דאביי ע"ד שכ' המג"א גבי זיעת החומה דאפי' בחומה של עצים יש לחוש דהזיעה באה מהמים שקיבלו העצים במחובר והיינו חששא דאביי בשבלי ג"כ ואהא קאמר רבא כיון דעכ"פ ספק מיהא הוה הו"ל ס"ס דלמא לא בלע כלל וא"כ בלע דלמא מי פירות נינהו ואתא שפיר אפי' לרשי' דמי פירות לחוד נוקשא מיהא הוה היינו דווקא במי פירות מרובין כעיסה שנילושה במי פירות אבל בדבר מועט קיי"ל כת"ק דאעפ"י שאין לשון בו מקטפין בו דקיטף מועט אפי' נוקשה לא עביד אפי' בעיסה שנילושה עם מים כ"ש הכה דחוה דבר מועט בלא מים אפי' מאן דפליג בקיטף ס"ל לרבא דמודה הכא ואתא בזה שפיר ג"כ דלא מק' תוס' בפסחי' מד' רבא אילו אמנם מחצבא דאבשונה הוא דק' להו דהו"ל מרובי' וי"ל דבאבישינא טעמא דרבא כיון דמי פירות וודאי איכא בהני חיטי מחזקי' לכל המים למי פירות ולא חיישי' למים שבלע במחובר והיינו דקאמר מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמצין ולרש"י עכ"פ הני מיא לא עדיפי מקיטף ועוד שהחטין דמדינא דגמ' אפי' לתיתה שרי בהו מי פירות כי הני לא עדיפי מלתיתא:
ודווקא אביי דחש למים גמורי' שבלעי במחובר הו דאסור דמים גמורי' עם מי פירות דנפקי ג"כ מהני חיטי גרעי מלתית א אבל לרבא א"ש:
מנחות כ"ג ע"א תוס' ד"ה אלא דר"מ לר"מ בסו"ד אלא רחב"ג סבר דחמץ גמור הוא יל"ד במאי עסקי' הך דתפוח שרסקו אי בעיסה שנילושה במים ונתן בה אח"כ התפוח למה יאסר משום דבר המעמיד הא ה"ל זה וזה גורם כמו שאור של חולין ושל תרומה ואי שהחמיצה בתפוח זה לחוד אטו איכא למ"ד וד' תוס' דס"ל מי פירות לחוד הוה חמץ גמור אלא דקו' זאת יש להק' לד' תוס' אפי' אי לא הוה אלא נוקשה א"כ ע"כ צ"ל דמי פירות לחוד נוקשה מיהא הוה דאי עם מים הוה זוז"ג ואולי אפשר לתרץ ע"ד שכן תוס' ס"פ משילין דמים ומלח לגבי עיסה חשוב מין במינו ובדבר שאין לו מתירין חד בתרי בטל והכא ג"כ מיירי דמיא מיעוטי הוה ומי תפוח רובא ובטלו מיא לגבי מי תפיח והו"ל חד גורם וצ"ע:
ובמתני' פ"י דתרמות שם תנן ור"י מתיר וקאמר עלה בירושלמי דר"י לטעמי' דאמר פ' כירה ולא יפקיענה בסודרין ור"י מתיר כי היכי דהתם אין תבשיל ברור ה"נ אין חמוצו ברור והק' הר"ש ע"כ לפ' ר"מ ור"י אלא איניקשה דאוריי' אי דרבנן אבל אסור מיהת הוה לכ"ע אטו נימא דר"י מתיר נוקשה בפסח ומסיי' לולי ד' הירושלמי הנ"ל היינו אומרי' דלאו לכל מילי קאמר ר' יוסי נ' פי' ד' אר"ש דנימא דר"י לית לי' דבר המעמיד אפי' באלף לא בטל ולאו משום דלית ליה נוקשה מתיר אבל לד' הירשלמי דקאמר אין חמוצו ברור קי והנה בקרבן העדה תי' על קו' הר"ש דר"י ס"ל מי פירות אין מחמצין כלל אמנם תינח לד' רש"י דמשום מי פרות לחוד בלא מים אתי' עלה אבל לד' התוס' לרוב הפוסקי' דע"כ גם ת"ק לא מיירי בלי מים כ"א בהדי מים ובהדי מים ליכא למ"ד דאפי' נוקשה לא הוה:
והנה צל"ע מסוגי' זו ע"ד הרמב"ם פ"ה מחמץ דאי' לי' דלא כרש"י ודלא כר"ת כ"א מי פירות בלא מים אפי' נוקשא לא הוה ובהדי מים חמץ גמור הוה א"כ הך דתפוח שריסקה שהביאה הרמב' להל' פט"ו מה' תרומות במאי מיירי אי בלא מים אפי' נוקשה לא הוה ואי בהדי מים מאי קאמר הש"ס אפי' תימא רבנן נוקשה מיהא הוה הא בהדי מים חמץ גמור הוה וצע"ג והדוחק מביא אותנו לפ' דד' הרמב"ם אם נתערב שום מים עם מי פירות וודאי הוה חמץ גמור אבל אם העיסה נלושה במים לבד וטרם שחמצה נתן בה מי פירות והחמיצה כה"ג נוקשה הוא דהוה חמץ גמור לא הוה והייני דתנן תפוח שרסקו ונתנו לתוך העיסה פי' שהעיסה כבר נילושה ואח"כ ריסק לתוכה תפוח וכה"ג לרחב"ג הוה חמץ גמור ולרבנן דקיי"ל כותיי' הוה נוקשה ומה שלא ביאר הרמב' ענין זה כאן צריך לומר דהרמב' סמך עצמו על מה שהביא להך מתני' דתפוח שרסקה דממילא שמעת מנה דכה"ג נוקשה מיהתי הוה וכמ"ש:
ולדברנו א"א צריכין לד' ה"ה שכ' דלד' הרמב' אין חייבין על חימיצו כרת לאו דווקא דאפי' מלקי לא לקי כ"א ד' הרמב' דכי היכי בעיסה שנילושה במים וריסק לתוכה מי תפוחין הוה נוקשה ה"ה עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש וכיו"ב אף שנתן לתוכה מעט מים כיון שלא נתערב המי פירות עם המים כרת הוא דלא מיחייב הא נוקשה הוה:
והנה הרא"ש כ' דמהך דתפוח מוכח דנוקשה פסול למנחות ונ' פי' דבריו דבשלמא אי נוקשה פסול למנחות א"כ מה"ת חמץ אקרי ושפיר אוסרות בחימוצה בתרומה משא"כ אי במנחות לא לקי עלה מאי קאמר הש"ס נוקשה מיהא הוה הא נוקשה לאו חמץ הוה:
בתוס' פסחים ל"ה ע"ב שהשעורין שורין במים ויל"ד דעיקר חסר מן הספר ולולי דברי' הייתי אומר מעיקרא הי' עושין חומץ רק מן התמד שהוא מים ע"ג שמרי' והיה החומץ עם השמרי' חמץ גמור אלא לאחר שהחמוץ היין מחויב במעשר לחומרא שחזקתו מן היין אבל לא לקולא לענין חמץ:
באו"ד ובמי בצי' נ' דרשא נסתפק אם לא הוה חמץ גמור משום שעולה יותר ור"ת פשיטא לי' דאפי' נוקשה לא הוה ולא חשש לממהר להחמיץ ומ"ש דהו"ל מצה ר"ל בכלל מצה עשירה אבל עיקר מצה עשירה י"ל שהוא עם מים דבלא מים לא אצטריך לחם עוני:
ל"ו ע"א שנילושה ביין ושמן ודבש ד' הרמב' דדוקא יין ושמן ודבש וחלב אבל שאר מי פירות הוה מצה עשירה וה"ה הביא ד' הרמב"ם דבמי פירות בלא מים מטעם אחר אינו יוצא משום דאינו בא לידי חימוץ והו"ל כאורז ודוחן וד' הרמב' צריכין לעיין ממתני' פ"ב דחלה דתנן עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ואמאי חייבת בחלה הא לא מקרי לחם דהרי גם גבי מצה וחלה ילפי' לחם לחם ממצה לענין אורז ודוחן ומ"פ ואמנם לכאורה אפכא יש לדייק מאחר דלענין חלה מקרי לחם גם לענין מצה מקרי לחם ועושר לא שייך כ"א ביין שמן ודבש וכד' הרמב' פ"ו מחמץ ומה"ט לא נקט ר"ע כ"א יין שמן ודבש ואמנם למ"ד בירושלמי חלה שם דאין מחייבין לחלה אלא ז' משקין לבד ומ' שם דכ"ע ס"ל כי הך סברא וודאי א"ש דנקט ר"ע דווקא יין שמן ודבש דלהכי אצטרך לחם עוני וחלב לא נקט משום דלא שרי כ"א כעין תורא וטל ודם לא שכיח למילש בהו ואמנם ד' הרמב"ם צ"ע שם והכ"מ הקש' ג"כ אד' הרמב' דבפ"ה כ' דביום ראשון אין לשון כ"א במים בלבד ובפ"ו כ' דאם לשה במי פירות יוצא בה י"ח ונ' דנהי דהרמב' בה' חלה פסק כסת' מתני' דפ"ב דחלה הייני לחומרא ע"ד צדק משלך ותן לו דדרשי' בפ' ראשית הגז מ"מ מס' לי' להרמב' מאחר דבירושלמי אפליגו בשאר מי פירות דלמא הל' כמ"ד דבשאר מי פירות לא מקרי לחם לענין חלה דלמא גם לענין מצה לא מקרי לחם ומעתה בפ"ב שכ' אין לשון אלא במים לבד ר"ל ולא בשאר מי פירות משום דאולי לא אקרי לחם וביין שמן משום מצה עשירה אמנם בפ"ו מיירי במי פירות עם מים שפיר ס' דדוקא ביין שמן ודבש הוה מצה עשירה אבל בשאר מי פירות עם מים עכ"פ יצא דעשירה לא שייך וודאי גם מים מקרי לתם. ועכ"פ ד' הרמב' צ"ע:
רש"י ד"ה מי כתיב עוני עני כ' לכאור' הפי' מי כ' אינו בא' הרי כ' בע' ורש"י לא פי' כן כ"א מי כ' עוני מלא הרי חסר כ' ונ' דדחקו לרש"י לפ' כן דאי משום דלא כ' בא' מה השיב ר"י הגלילי מי כ' עני עוני כ' עדן ק' לדידי' הרי לא כ' בא' א"וו ר"ע הביא ראי' מדלא כ' עיני מלא ויו וע"ז השיב ר"י הגלילי לדידך מי ניחא מי כ' עני עוני כ':
והנה מה דאצטריך ר"ע למצות מצות ריבה היינו דלמא ילפי' תרוויי' למעוטי וע"ז קאמר א' מהם עכ"פ נרבה מצות מצות ריבה ומסתברא טפי לרבויי מעושר מדלא כ' מלא ויו:
ואמנם בד' ריה"ג יש לספק אם מודה במצה עשירה דאין יוצאין וממעט חדא עקרי וחדא מכ' או דלמא פליג במצה עשירה ג"כ ומרבה ממצות מצות למצה עשירה והכי מ' מדלא פריך הש"ס וריה"ג האי מצות מצות מאי עביד לי':
ואמנם י"ל דר"י הגלילי מבעי' לי' להא ריבוי דלא תימא כל ז' ימים אסור לאכול מצה של מע"ש ואמנם הא דלא דריש ריה"ג לחם עוני שעונין עליו כר"ע כ"כ לעיל דכ' קרא אחרינא בעבור זה ולכ"ע למסקנא באמת מלחם שעונין עליו ולפי' דהאי לא יהי' מצה עשירה אבל כל ז' ימים יאכל אפי' מצה עשירה ואמנם בס"ד הוה ס"ל מדמפיק ר"ע מצות מצות ריבה למע"ש א"כ מצה עשירה אסורה כל ז' וכ"ת א"כ עונין עלי' ל"ל הא כ' בעבור זה כבר ישב זה רש"י במ"ש שעונין עליו דברי' הרבה הגדה והלל כלומר להגדה הוא דאי' לן קרא אבל להלל אצטריך שעונין עליו שגם הלל יאמרו על המצות:
אין לשון ביין שמן ודבש אפשר דהני דווקא ממהרי להחמיץ לרש"י בלי מים ולר"ת עם מים אבל שאר מי פירות לא ולא אמר ר"ג בהו ישרף:
והקש' רש"א למה לא פריק הש"ס ממצה של טבל ותי' רש"א עולה שפיר להבריי' דמוקמא כר"ש אבל במתני' הרי תנן ג"כ מצה של טבל וכי רבנן פליגי אמתני' ונ' דתוס' הק' לר"ש גופי' ל"ל קרא הא בעי' לכם במצה וטבל לא מקרי לכם ותי' דנ"מ לענין אם אכל יותר מכשיעור ובטבל של כהן ומעתה טעמא דמתני' י"ל משום לכם ובשל כהן וביותר מכשיעור באמת יוצא ור"ש הוא דלטעמא יליף מקרא לומר דגם כה"ג אינו יוצא ואמנם כן שיב לק"מ כיון דאיכא טבל דיוצא בו ידו מצה שוב חייב על כל טבל משום חמץ:
רש"י ד"ה אין לשון ובמועד קאמר יל"ד הרי ר"ג כבי"ה וודאי ס"ל דאי' ליה מתיך ולמאן דאי' לי' מתוך הרי מותר לשרפו ביו"ט כדאמרינן לעיל ה' ע"ב דר"ע לית ליה מתוך ומכ"ש דק' לד' רש"י דס"ל דאפי' צורך קצת לא בעי' מדאוריי' ונ' דד' רש"י דהא דלא מבערי' חמץ ביו"ט היינו משום דלא עבר עליו דמשהה ע"מ לבערו דבל יראה נותק לעשה דתשביתו:
א"נ י"ל דלהכי סמך רש"י וכ' ור"ל דאמר לעיל כלומר כלומר דא"נ תאמר דעשה דתשביתו מקרי הבער' לצורך מטעם מתוך כיון דתשביתו דווקא בחמץ גמור כ' אבל לא בנוקשה והכא עכ"פ טפי מנוקשה לא הוה א"כ הו"ל לגמרי שלא לצורך:
רש"א ד"ה שבתי היתה יל"ד דאמרי' בסוכ' דר' אלעאי שבא לקבל פני ר"א בסוכות וא"ל אין אתה משובתי הרגל ואמאי לא אמר כן לר"ע ג"כ ונ' לולי ד' רש"י לפ' שר"ע היה דר במקום ר"א ור"י והוה מדרך התלמידים לשמש לפניו בכל שבת תלמיד אחר וז"ש שבתי היתה:
עוי"לד הרי ר"ע דפליג עם רי"הג ע"כ ביומא קמא פליגי דרי"הג ע"כ רק אקמא קאמ' דאנן יוצאין במעשר שני ומאי ס"ד להק' דלמא הכי בשבעת הימים ונ' דר"ע קאי אקרא דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ומאי שבעת ימים דקאמר א"וו ה"ק כל שבא לידי חימוץ שאתה יוכל לשמרו ממנו אתה אוכל ממנה מצה ז' ימים אבל יין שמן ודבש שממהר להחמיץ לא תאכל ממנו מצה וא"כ מ' דכל ז' אסיר ומשני ר"ע אלחם עוני סמך לחם שעונין עליו הוא דיין שו"ד לא אבל שאר מצית שרי:
והנה הרמב' בפ"ה כשכ' הדין דמי פירות אין מחמיצין כלל כל מי פירות ובפ"ו גבי מצה עשירה לא הזכיר אלא יין ושמן וחלב וכתב ה"ה דס"ל דבשאר מי פירות לא מקרי מצה עשירה ואמנם אכתי אמאי שייר דבש דאיתא בגמ' בהדי' ונ' דהרמב"ם ס"ל דדבש ומי פירו' אינו מחמיץ אפילו דבש תמרים בכלל אע"ג דקרא לה בפ' כ"מ זיעא בעלמא אבל לענין מצה עשירה דבש דבורים דווקא ולא רצה להאריך והשמיט דבש לגמרי:
ותימא על הב"י שכ' בשם ה"ה דעיסה הנילושה ביין שמן ודבש אין יוצאין בה בלי מים ע' בה"ה שכ"כ לענין שאר מי פירות אבל יין שמן ודבש אדרב' עם מים אין יוצאין בה משום מצה עשירה ובלא מים פשיטא דלא יצא בה:
ומה שכ' בשם הכל בו דריב"ל בלא מים מיירי ומשו' מצה עשירה: