ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין כל האומנין ש"ש הן פ' האומנין
רש"י ד"ה כל האומנין והנה מד' רש"י אלו דייקא הסמ"ע והב"ח סי' ש"מ כל חד לפי שיטתו להסמ"ע בעי' קבלן דווקא ולא שכיר יום ולהב"ח בעי' בבתיהם דווקא ולא בבית הבעלים והנה לד' הסמ"ע נקט רש"י בבתיהם דדרך הקבלן לעשות בביתו ולד' הב"ח נקט רש"י קבלן משום דאין דרך שכיר יום לעשו' בביתו אמנם להש"ך שם והמ"ל פ"י מה' שכירות שנחלקו על שניהם צ"ב לאיזה ענין נקט רש"י בקבלנים בבתיהם וצ"ל דק' לי' לרש"י דלשון כל האומנין דנקט דמ' דאין אומן שיהי' שומר חנם ואי בשכיר יום בית הבעלי' הרי אם הבעלים עושין במלאכתן מה ש"ש שייך כאן ולזה כ' רש"י דמתני' דקתני כל האומנין באומנין דוקא מיירי דהיינו קבלנים כמ"ש תוס' ריש פ' וסתם קבלנים עושי' בבתיהם ושפיר תני כל:
ואמנם לכאורה מן הסברא יש להסכים עם הסמ"ע ולא מטעמיה דשפיר השיבו עליו כ"א בשלמא קבלן שייך לומר דדמי לשוכר משום דנהנה מהחפץ שעוסק בו דלפי חשיבתו שכרו משא"כ בשכיר יום דאינו נהנה מן החפץ שעוסק בו כלל כי אפי' אם יניחוהו לילך בטל ג"כ משלמי' לו ובמה זה ידמה לשוכר:
אמנם על ד' הב"ח קשה לי דלדבריי מאי מק' הש"ס לקמן הא גמרתי' ש"ש דלמא משו"ה לא קתני גמרתי' כי היכו בעושה מלאכה בביתו דווקא ואשמועי' זה מלשון טול את שלך והבא מעות משא"כ גמרתי' שייך אפי' בבית בעלים וצ"ע:
כ' עוד רש"י ש"ש להתחייב בגניבה וטעמא מפי בגמ' ונראה דלכאורה היה אפשר לומר דה"ק תנא דכל האומנין נוטלין שכר על שמירת החפץ מלבד שכר מלאכתן אלא א"כ לא מק' הש"ס מידי אלא ש"מ ה"ק דין ש"ש יש להם וע"ז מפי בגמ' טעמא:
בד"ה מותר להשכיר לאחרי' מ' לכאורה כ' הטור סי' ע"ב דדוקא באחרים שרי ואפשר לומר דכוונת רש"י דאפי' לאחרים שרי אף דבעלמא אין השוכר רשאי להשכיר:
רש"י בד"ה השוכר בי' השוכר בהמה נ' כוונתו דלא מבעי' בית דלא כ' מינה בקרא כלל וודאי פליגי בי' ר"מ ור"י אלא אפי' שוכר בהמה דכ' בקרא בהדי' ואם שכיר הוא כ' מ"מ פליגי בי' משום דלא כ' בקרא כ"א דאין לו דין שואל ושפיר פליגי אם הוא שומר חנם או ש"ש וע' רש"י פ' משפטים שם:
תוס' ד"ה דתפיס לי' ע' רש"א נ"ל דכוונת תוס' דאי ס"ד דאם שילם השוכר השכירות למפרע גם ר"מ מודה א"כ למה פליג לן תנא בין אומן לשוכר לפלוג בשוכר גופ' בין נתן למפרע בין נתן לסוף השכירות:
גמ' איבעי אימא י"ל א"כ דאומן כשוכר מה אהני לן טול את שלך וצ"ל באמת דלאו בעת זה מעסקין כדלקמן דה"ה לגמרתי' והטעם משום דאין נהנה ממלאכה כמו שכ' תוס' לק' ולתי' קמא י"ל טול את שלך דוקא משום דלא תפיס לי' אגריה:
רש"י ד"ה גמרתי' כ' לבאר קו' הש"ס דלכאורה יק' מאי מק' דלמא התם היינו טעמא משום דכלו ימי שאילה וממילא כלתה השמירה משא"כ הכא דמ"מ תפיס לי' אאגרי ולזה כ' רש"י דמהכא להתם קש' לי' דכיון דאמר אומן לבע"ה גמרתי' הו"ל לבע"הב למינקט מלאכתו מינה ואי לא עביד הכי מ"מ יפטור האומן מן השמירה וש"מ דכ"ז דאין השומר מסלק השמירה בהדי' אין השמירה מסולקת ה"נ התם גבי שואל נאמר הכי:
והנה י"ל למאי דמסקי' לקמן דשואל ש"ש מיהא הוה משום הואיל ונהנה א"כ גבי אומן גם מה"ט גמרתי' ש"ש הואיל ונהנה ומאי מקש' הש"ס וצ"ל דאי מהאי טעמא גם בטיל את שלך ליהוי ש"ש אלא מ"מ באמת מה"ט לא הוה אומן ש"ש משום הואיל ונהנה וצ"ל דבשלמא בשואל דמעיקרא הוה כל הנאת שלו א"כ דאחר שכלה הנאתו מסתברא דלהוי מיהת ש"ש משא"כ באומן דגם מעיקרא לא הוה כל הנאת שלו ואח"כ כשכלתה הנאתו אין עליו שום שמירה:
מפני שהוא כנושא שכר י"ל מאי פשיט הש"ס מהתם דלמא הך ברייתא ר' יודא הוא דס"ל שוכר ש"ש והתם שוכר הוה וצ"ל דגם שוכר לאחר שנהנה וכלו ימי השכירות לא הוה ש"ש כלל והתם ג"כ בחזרה הרי לא נהנה כלל אלא וודאי משום הואיל ונהנה הוא:
והנה כרש"י דבעי' קצב דמים והוא מגמ' פ' הספינה ואמנם הך דנדרים דבעי' זבינא חריפא לא הזכיר רש"י וגם הרמב"ם לא הזכיר כלל הך דזבינא חריפא ונ"ל דבאמת לכאורה מאי מק' הש"ס בנדרים מהך דשמואל דחייב באונסין ממתני' דנדרים דלמא בהך דשמואל ה"ט דבאמת כבר קנה הלוקח החפץ במשיכה אלא שהתנה דאם ימצא בו אפי' אונאה פחות משתות ואחר ביקר בידו להחזירם ואמנם כ"ז שלא נמצא הרי הוא שלו וחייב בו אמנם משיכה לא מהני כ"א לאחר פוסק דמי' וא"כ י"ל דש"ס דידן מוקי להך דשמואל בלא פוסק דמים אבל אם למאי דקי"ל כהש"ס דב"ב דשמואל בפוסק דמים מיירי אין צריך שוב לתרץ הש"ס דנ' דמיירי בזבינא חריפא:
שאר ענין הלוהו על המשכון ע' בסוגי' דקתא דמגלא בלקוטי חבר חלק רביעי] עיי"ש: