ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין חיישי' לרמאי פ' א"מ.
רש"י ד"ה חיישי' לרמאי בסו"ד עי' פי' הרא"ש ועי' בסמ"ע בטעמא דר"נ.
וכ' בשי"מ דר"י ור"נ לא פליגו כ"א בתר דחיישי' לרמאי ולא זכיתי להבין דא"כ מאי פריך מרישא דמתני' וכן רבינא מאי קאמר ש"מ גלימא מכריז הרי במתני' גם ר"י מודה ודמייתי לה הש"ס אמתני' דהכא משום דר"י דייק למלתי' ממתני' כקו' המק':
בגמרא צא והבא עדים ע' ברא"ש ובסמ"ע והש"ך והנה לד' הסמ"ע דהרא"ש אפי' ברמאי קאמר מה ראי' גם ממתני' לד' הרא"ש דקאמר דבלא רמאי בעי' סימנים דהיינו סימנים סתם וכה"ג ל"מ ברמאי ואמנם לד' הש"ך צריך הסבר מה חילק יש בסי' מובהק בין סתם אדם לרמאי וצ"ל דהנה סתם אדם צריך בז"הז עדים משום דרובא הם רמאי' אמנם הרוב אינם יודעי' שוב סי' מובהק ומדהוא ממיעוט גם אנו אומרי' שהוא ממיעוט שאינם רמאי' אמנם בודאי רמאי לא אהני לן:
והנה הק' הלח"מ אד' ה"ה שכ' דבסי' מובהק אפי' אי סימנים לאו דאוריי' מהדרי' מן התורה א"כ למה לא משני הש"ס לעיל מאי דרשהו בסימן מובהק ויש לתמוה על הלח"מ דאטו מסברא דנפשי' כ"כ ה"ה הרי מבואר בד' רב אשי בסוגי' דשיירות מצויות דנקב בצד אות פלוני מהני לכ"ע משום דהיה סי' מובהק וכן הק' הש"ך על הב"ח מסוגי' זו ועוי"לד מ"ש לעיל דבאמת מהי"ת נימא דסי' שאינם מובהקים דאוריי' דלמא קרא מיירי במובהקים לגמרי א"וו דהא לא מס' לן דסימן מובהק אינו עשוי לידע כ"א למי שהיתה אבידה זו פ"א ברשותו אלא דמ"מ יש לחוש לשאלה אא"כ גם עדים לא אהני לן דהרי יש לחוש דלמה מכרה הנותן לאחר דאטו הי' העדים בשעת נפילה אע"כ לא חיישי' א"כ גם לשאלה לא חיישי' ומ"מ עכ"פ לא ידעי' סי' מובהק כ"א לבתר דלכ"הפ עדי' ידעי' ומקמי הכי גם סי' מובהק לא ידעי':
ועד"ז יתיישבו ד' הב"ח התמוהים בש"ך שם שכ' דאי סי' לאו דאוריי' אפי' סי' מובהק לא מהני והק' הש"ך מנקב גבי גט ולמ"ש הב"ח דחיישי' לשאלה ובגט ל"ש זה דאינו עשוי להשאיל וע':
כ' ה"ה דע"כ ברמאי לא אהני סי' מובהק דהרי מקרא ילפי' הכוונה דממ"נ אי סימנים דאוריית' א"כ אין חילוק בין מובהק לאינו מובהק ואי לאו דאוריית' א"כ ע"כ במובהק מיירי קרא וא"כ ע"כ בסי' מובהק אמרה תורה דרשהו לא זולת ועי' בזה:
לא מיתי איניש ע' בש"ך ושי"מ בשם הריטב"א וכוונתו דקי"ל דבעי' ד' תיבות וכאן לא היו כ"א ג' אנא רמאה אנא: