ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין הכרזה פ' אלו מציאות
במתני' ד' ר"מ כ' בשי"מ טעמא דר"מ משום דתליא בשכוני' וי"לד דא"כ הו"ל להש"ס למימר ש"מ קסבר ר"מ רוב וקרוב הולכין אחר קרוב ולזה כתב דטעמא דר"מ דמסתמא האובד אבידה יודע בקרוב באיזו שכונה אבדה ומודיע שמה ועכ"פ ידע שכיני מקום המציאה ממי נאבדה:
תוס' ד"ה ט"ו יום ע' רש"א ובאמת הראשונים בשי"מ הק' כמ"ש רש"א וד' תוס' נ' לדחות תי' הראשוני' שכ' דהעולי רגלים רובם רכבו על סוסים וכיוצא ואמנ' עכ"פ לא יגיעו בט"ו יום מהלך ל"ט יום וד' הראשונים ונרא' דא"י ת' פרסה עם עבר הירדן וא"כ שפיר כתב דירושלים באמצע א"י וע':
תוס' ד"ה לא בעי י"לד הא א"א ג' ימים בלא שינה וא"כ חסרה להעיד זמן שינה וצ"ל דס"ל דביום איכא שוב זמן סעודה:
ובשי"מ בשם הר"י מיג"ש דידע הש"ס דאין לדמות מחזיר סל אבידתו דממהר הליכתו לעולי רגלים וי"לר דבשעה שהלך לביתו עדן לא הוה תחזי' על אבידתו וכ"ת כיון דמחזירו אבדה כ"א ממהר א"כ ט"ו יום היכי משכחת לה דלא ימלט שהכריזו בכל רגל אבידה א' וצ"ל דס"ל להר"י מיגא"ש דסתמא דמלתא מי שבאמת נאבד לו אבידה בשעה ששומע מכריז נזכר וממהר לביתו להביא סימנים, וע' לקמן:
לא הטריחו וי"לד א"כ מה הועילו בתקנתן דרבנן ונ' דהטעם דסתמא דמלתא אלו הוה אבידה יקרה לא הי' שוכח עד לאחר הרגל שלישי וע"כ אבידה בינונית אין אדם חוזר מדרך רחוקה יותר מג' ימים ולזה לא חשו רבנן במלתא:
ונ' דגם רבינא אי' לי' סברא זו בזה אלא דלקמן פליג אדרבא דאמאי לא יטריחו כה"ג סברת רבא לקמן נ' ע"ד שכ' בד' הר"י מיגא"ש דלאו דכל ישראל יחפשו כל כלי ביתם כ"א מי שנאבד לו דבר נזכר וחוקר בביתו על הסימנים:
כ' בסמ"ע דאפי' מי שנשבע שלא לעלות על האבידה חייב לעלות משום חר"ג ונ' דמ"מ צריך לשאול על שבועתו: