ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין זקן ואינו לפי כבודו פ' א"מ.
מצא שק או קופה נ' דלא זו אף זו קתני דשק או קופה הוא דבר שצריך ליטלו על כתיפתו וודאי א"צ ליטול אפי' כל דבר כמו בעלי חיים שא"צ כ"א להנהיגם מ"מ פטור:
ואמנם לד' החולקי' על רש"י וס"ל דבבע"ח דווקא הכישה חייב בה משום דאנקטינהו וגרי בריית' ולהכי נקט שק וקופה דבהני הכישה ג"כ פטור ובבע"ח הכישה חייב:
רש"י ד"ה ה"ז לא יטול נ' ד' רש"י כהרמב"ם דזקן לאו היינו ת"ח כד' הרא"ש כ"א כל אדם חשוב ואמנם מד' רש"י נ' ג' ראיות לזה חדא דייק רש"י ל' שאין דרכו דמ' דבדרכו תלי' ולא בתורתו וזאת שנית דמסקי' לקמן דבדידי' אמדי' ומנ"ל לרבא הא בשלמא אי באדם חשיב תלי' מלתא א"כ ע"כ בדידי' משערי' משא"כ אי ת"ח דווקא בעי' א"כ למה זה יגרע מעדות דאמרי' דאין ת"ח צריך לילך למסהיד אע"ג דאי דידי' הוה, הוה אזיל אע"כ לא בעי' ת"ח ועוד בה שלישי' דהרי ילפי' פטורה מוהתעלמת ואי בת"ח ל"ל והתעלמת אלא ש"מ אדם חשוב בעלמא בעי' ותו לא והן הן ד' רש"י ע' בהם:
אמנם מה שסיים רש"י מוהתעלמת יש לכוין בדברי' כוונה אחרת דק' לי' ל' ה"ז לא יטול אינו חייב הו"ל למתני ולזה נ' דהנה הרמב' והרא"ש נחלקו אי בעי למעבד לפנים משורת הדין אי רשאי ונ' דהרא"ש לטעמי' שפיר כ' דס"ל דבת"ח מיירי ולזה כ' דאינו רשאי לזלזל בכבוד התורה אמנם הרמב"ם דס"ל דבכל אדם חשוב מיירי שפיר שייך למעבד לפנים משורת הדין ובת"ח באמת מודה הרמב' דאינו רשאי לזלזל ומה"ט ריבר"י לקמן יהיב דמי ולא דלי משום דלא הי' רשאי לזלזל בכבוד התורה ומ"ש הרמ"א סוף ה' רוצח גבי פרוקה אפי' נשיא בישראל נ' התם משום צב"ח דווקא וע' בזה:
אמנם ד' רש"י דאף דזקן היינו אדם חשוב מ"מ להכי קתני ה"ז לא יטול ולא קתני אינו חייב דאי קתני אינו חייב ס"ד דמ"מ מצוה איכא ובאמת אין כאן אפי' מצוה והטעם כ' רש"י כיון דקרא פטר לי' בהדיא מהי"ת יהא כאן מצוה וז"ש רש"י ופטור דילפי' מוהתעלמת:
ופעמים שאי אתה מתעלם ע' רש"י יל"ד דכיון דתנא אוהתעלמת קאי מה ענין אי אתה מתעלם לכאן ועוד אי אתה מתעלם בהדי' כ' ועוד מאי פעמי' בשלמא גבי אתה מתעלם שייך פעמי' דרוב פעמי' חייב משא"כ גבי אי אתה מתעלם ונ' דתנא דברייתא אתא לאורויי בזה אהכישה וקאמר אזקן גופי' פעמי' שאי אתה מתעלם כגון אם הכישה:
והיא בבית הקברות ע' רש"י נ' כוונתו דס"ד דההיא והיא קאי אבהמה דאיירי בה קרא דוהתעלמת ובאמת בבע"ח הכהן חייב בהשבה דמצי לעקרה מבית הקברות ע"י אבן ומקל וכיוצא וכ"ת דאף כה"ג פטור א"כ מ"פ הש"ס ל"ל קרא גבי כהן דלמא להכי אתא ולזה כ' רש"י דהיא דנקט תנא אאבידה דעלמא קאי:
ואינה כ' רש"י שישיבנה ר"ל דע"כ לאו בת"ח מיירי דא"כ ואינו הו"ל למימר דבת"ח אין חילוק דבכל אבידה שייך עשה דכבוד התורה ומדקתני ואינה ש"מ דאאבידה קאי ובאבידה תליא כדאמר רבא לקמן עשה כ' רש"י קדושי' לא ר"ל כהרי"ף דהיינו מקדשתו דס"ל דקאי אב"ד:
ואמנם ק' לד' הרי"ף קו' תוס' מיבמות דהרי וקדשתו באי' ביאה ולא בטומאה כ' ואמנם נ' דבלא"ה יל"ד למה קאמר ביבמות שם אלמנה לכ"ג דווקא ואצטריך לפליגי בין מן האירוסין לנשואין לנקוט גרושה לכהן הדיוט א"וו משום דבאי' כהן הדיוט איכא גם עשה משא"כ באלמנה מן האירוסין לכ"ג:
תוס' ד"ה הא אין עשה וכן ק' לקמן נ' שכ"כ כלפי מה שכ' הראשוני' בשי"מ לתרץ דגם אבידה לא מקרי שוה בכל הואיל וזקן פטור ע"ש וע"ז כ' דא"כ לקמן עכ"פ ק':
ותו לא דחי' אי' ע' בשי"מ לתרץ למה יקרא זה ממונא הרי מצוה היא ומה לי ממונא או לא:
רש"י ד"ה הכישה ע' נ"י שהק' מב"ב וע' ב"י רס"ג בחו"מ שכ' דהתם דיחוי בעלמא הוא ונ' לפ' דהנה י"ל דרבה בפירוש אמר הא מלתא וי"ל דמכללא דעובדא דאביי אתמר ונ"מ דאי מכללא י"ל בע"ח דווקא ואי בפירוש אתמר א"כ הו"ל לרבה לפ' דבע"ח דווקא אלא ש"מ סתמא קאמר וכל מילי קאמר ובהא אפליגו התרצן והמק' בב"ב שם:
והנה הרמב' נקט בהמה דווקא ומ"מ נקט בסיפא הטעם כרש"י ודחק בכ"מ ליישב ונ' ד' הרמב' דוודאי רבה בכל מילי קאמר למלתי' ואמנם הכישה לא שייך כ"א בבהמה ורבה נקט כה"ג לאשמועי' ל"מ שאר אבידה דע"כ בידא נקטא ודאי חייב בה אם כבר הגביהה אפי' בהמה דלא עבד בה מעשה כ"א הכישה לחוד אפ"ה חייב בה ומהא בעי לאוכוחי ב"ב שם דאפי' רק התחיל למוד בה החנוני חייב ואהא משני דב"ח חמור מ"הט דאנקטינהו נגרי ברייתא ואמנם בכ"ז גם בשאר אבודה דינא הכי ומשום דהתחיל בה ומעתה משום הכישה נקט הרמב' בהמה דווקא ומ"מ כיון דגם בשאר אבידה דינא הכי שפיר סיים הרמב' טעמא כרש"י:
תוס' ד"ה אלא לזקן יל"ד הא מסוגיין מוכח דמת מצוה חמיר מזקן דאמרי' בה זו קבורה ולמאי לזקן וכו' ונ' ד' התוס' דמשום לפני' משורת הדין קאמר וכן בן גילו אלא דאצטריך קרא יתירא דס"ד בן גילו לא יעלה משום לא יהי' בך אביון וכן זקן ס"ד דלא יזלזל בכבוד התורה ומ"מ היינו לפנים משו"ה.
באו"ד ומהכא לא ידעי' כוונתם דאין לתרץ מכלאי' דמהכא ילפי':
ר"י בר"י לפני' משו"ה עבד מכאן פסק הרמב' דזקן יעשה ג"כ לפני' משו"ה והרא"ש תמה עלי' דהכא מיירי דעבד לפני' משו"ה בממונא ולא בכבוד התורה וכ"כ במתני' לתרץ ואמנם היותר תימא על ה"ה שכ' ע"ד הרמב"ם מעשה שם בגמ' ועכ"פ אין כאן מעשה כעין שכ' הרמב' ונ' דק' לי' להרמב' כיון דפ"א נתן לו ר"י בר"י דמי אבידתו למה נתן לו שוב פעם שנית א"וו דהחייב הי' על ר"י בר"י להטעינו מטעם לפני' משו"ה נתן לו שוב מעות כדי לפטור נפשו אלא שר"י בחר ליתן מעות מלהטעון משום כבוד התורה ומ"מ החיוב ע"כ לטעון:
תוס' ד"ה אפקרה יל"ד כיון דהוה אבידה מדעת מאי גזילה שייך ואפשר שהיו חבילות קשורין דמנין הוה סי' והא דלא פזרן ר"י דג"ז לא הי' לפי כבודו:
ד"ה לא חרבה ונ' לתרץ דהא גופא דלא עבדו לפני' משו"ה היינו משום שנאת חנם וא"כ הא והא חדא הוא: