ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין המפסיד פירות פ' המפקיד:
כ' הרמב"ם בה' שאלה פ"ד דאפי' נאנסו מידו אח"כ חייב בהפשילן לאחורי' ותמהו עליו הרי תחלתו בפשיעה וסופו באונס לא מיחייב אלא בגוונא דהפשיע' גרם האונס ונרא' ד' הרמב"ם דתרי גווני פשיעה הוו פושע גמור דמיחייב משעת פשיעה כגון הך דהפשילן והתם לא מהני אם נאנסו אח"כ משא"כ לקמן דלא הוו פשיעה ממש שמירה פחותה ולהכי בעי' דע"י נעשה האונס ונרא' דלהכי דייק רש"י ג"כ בהך דשמואל דאין להם שמירה אלא בקרקע דאם נגנבו חייב ר"ל דל"ד למתני' דהתם אפי' נאנסו חייב דהוה פושע גמור משא"כ כאן:
ומ"ש עוד הפעם לקמן גבי תחלתו בפשיעה דנגנבו היום ר"ל דבעי' שיהא הפשיעה גורם האונס:
ואם שמר כדרך השומרים לכאורה משנה יתירא הוא דפשיטא אם שמר כדרך השומרים פטור ואמנם לגי' ונעל י"ל דקאי על מסרן לבנו ובתו הקטני' דמ"מ אם שמר כדרך השומרים דהיינו נעל כראוי פטור:
ולגי' הנ"י צ"ל דקיי"ל ד' הירושלמי דאם יש לו עידי דהיינו שלא פשע ושמר כדרך השומרין פטור אפי' משבועה כמ"ש הרא"ש ואמנם ד' הרמב"ם דעיקר שבועה הוה שבועת גניבה ולא חשידי אנשי למפשע. דפושע מזיק הוא וא"כ סגי בעידי גניבה והירושלמי דנקט עידי פשיעה אפשר דלרבותא נקט:
כספא כ' הרא"ש הטעם דמסרי גנבי נפשיי' אכספי' וא"כ לכאור' בלשונו' של זהב אין הדין כן אמנ' כד דייקת הטעם משום דהוה דבר שאין בו סימן לא היכר א"כ ה"ה בלשונות של זהב ולהכי לא כ' הרמב"ם כלי זהב כ"א לשונות של זהב:
דבר הסמוי מן העין לא רצה לדרוש כתנא דבי ר"י מל' אסמיך כפשוטו משום דא"כ גם מדוד ומנוי הוה בכלל ברכה כיון שהוא רק באסמיך ולהכי דריש לי' ל' סמוי מן העין:
כ' ה"ה דהגי' ברמב"ם אם הצורבא מרבנן הוא המפקיד ובמ"ש המ"ל ע"כ צ"ל כן דאל"כ הדרא קו' ב"י לדוכתא והראב"ד אפשר דבאמת ס"ל כהרא"ש דזמנו עד אור הבקר:
ובענין קו' רש"א דגם בלסטים מזויין נימא די' נ' דבאמת היינו דתי' הש"ס דע"כ ס"ל לסטים מזוין גזלן הוא דאי גנב הוא א"כ שוב נימא די' ובגזלן שוב אין כפל:
במ"ש הרמב' דעיקר שמירת כל דבר במנהגא תליא א"כ אין ראי' מהירושלמי לד' הגאוני' דדלמא הירושלמי משאר מילי חוץ מכספים קאי ושפיר קאמר: