ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין שליחות דצריכה חסרון פ' המפקיד
כ' רמ"א רצ"ב בשם המרדכי דאם נטלה שלא לחסרה והחזירה פטור וכוונתו דאל"כ מה לי אם נקרא שולח יד או גזלן והנה הש"ך דחה דברי' וא"כ הדרא קושי' לדוכתא מה לי אם נקרא שולח וד או גזלן ונ' במ"ש תוס' לעיל א"ש דבנטלה בעי' ע"מ ליטול כולה משא"כ בנטלה ע"מ ליטול מקצתה לכ"ע בעי' ניטל דווקא כיוון דלא נתכוון לגזלה:
ואמנם למ"ש הרמב"ן במלחמות דבעי' בשואל וגזלן טלטלה דווקא א"כ שפיר נ"מ היכא דלא טלטלה וגם לא נתכוון לחסרה וע':
והנה מד' הרמב"ן נלמוד כוונת הרז"ה בס' המאור דהיינו ליישב קו' רש"י למה בעודן עליו לא יהא חייב מטעם גזלן וע"ז תי' הרז"ה דלמ"ד צריכה חסרון דאליבי' מק' הש"ס מקמא דדווקא דא"צ חסרון שפיר מק' הש"ס דהאי מ"ד ע"כ לית ליה שואל שלא מדעת נקרא גזלן וע"ז הק' הרמב"ם נהי דגזלן לא הוה שואל מיהא הוה וליחייב באונסין אע"כ או כתירץ רש"י או כמ"ש הרמב"ן שם:
ובד' הרמב"ן אא"צ לתי' התוס' דקו' הש"ס הא שקלן הוה לר' ישמעאל דלא היא כיון דלא טלטלה לא שייך גזלן ולא פליג ר"ע. ועד"ז יש ליישב דמעיקרא לא פריך כ"א הא שקלו מ' בעודן עלי' בדין דחייב ובתר הכי פריך וכי עודן מאי הוה ואמנם לד' תוס' הוא דק' אמנם בשטת הרמב"ן קו' הש"ס עד"ז בשלמא בעודן עלי' י"ל משו"ה חייב משום דהמקל גרם שלא יכלה לברוח מפני הארי משא"כ אם שקלן ואמנם התינח אי תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב משא"כ אי פטור א"כ וודאי דלא עדיף מתחלתו בפשיעה וסופו באונס דהרי עכ"פ ביאת הארי אונס הוא ותק' למ"ד פטור והיינו דמק' דשולח יד ע"כ לא הוה:
אלא ש"מ א"צ חסרון י"לד הא בעי' עכ"פ נתכוון לחסרה וכאן הרי לא נתכוון לחסרה למאי דס"ל השתא דלא מיירי בהכחישה וצ"ל דוודאי ע"י שהניח מקלו ותרמילו עליה אם יניח שם לזמן מרובה וודאי יכחישנה משוי זה אלא משום קל ארי' נטל המשוי מעלי' ולא חסרה אבל כוונתו הי' שפיר לחסרה במשך הזמן:
מ"ט דליי נ' לכאורה דהסברא חיצונה דלא יהא צריכ' חסרון דכל שולח יד לא גרע משואל ובשואל א"צ חסרון והש"ס דפריך מ"ט דלוי הטעם דמשואל ליכא למילף כיון דלהנאתו השאילה ולא לטובת עצמו הו"ל כל הנאה שלו משא"כ בשומר דכ"ז שלא כלתה שמירתו אין כל הנאה שלו ומסתברא דכ"ז שלא חסרה לא כלתה שמירתו והיינו דפריך. ובזה מסולק קו' תוס' לקמן ע"ב דנילף משואל דא"צ חסרון ולמ"ש א"ש:
כוונת רש"י במ"ש לחלק בין בע"ח לשאר חפצים דבבע"ח כיון דדרך לחסרן מעיקרא חל עליו דין שולח יד ולא חל דין שואל כלל ומ"מ לא מיחייב משום שולח יד עד דחסרה למ"ד הכי:
בענין ק קו' רש"א דלמא קרא קמא אתי לדיו נ' דלכאו' בר מן דין יק' למה לא נימא הכי אע"כ כיון דמסברא חיצונה בשולח יד בעי' חסרון וע"כ לא אמרי' דיו דהרי לא מדמי' לה לגמרי ואף דהא חומרא והא קולא ואמנם למאי דמסקי' דא"כ אזי דמי לגמרי שפיר דחי' קרא דלא נימא דיו וע':
מה שנתעורר הרש"א דלמה לא פי' רש"י עדיין ג"כ דלא צריך עדים אגניבה נרא' דכיון דבס"ד בעי' למימר דבטענה בעצמה יתחייב כפל א"כ ע"כ בטענה בעלמא פטור דאל"כ למה ישלם כפל: