ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין הלוה לגוי שנתגייר.
אם עד שלא זוקפה כ' ה"ה דמדינא אין חילוק בין זקפה ללא זקפה אלא ראו חכמים להחמיר יש לדקדק מה טעם לחומרת חכמי זו ונ' די"לד עוד לאיזה ענין הזכירו הברייתא גובה את הקרן מהיכא תיתי לא נגבה הקרן ולזה נ' דהנה בי"ד של ישראל אינו מזדקק לא אם הלוה גוי ולא אם המלוה גוי והנה כל עצמה של מלוה זה שגובה חובו בבי"ד ישראל הוא ע"י שנתגייר הגוי בין ברישא ובין בסיפא ומעתה בשלמא אם זקפן במלוה קודם שנתגייר אין אנו צריכין לידע שיש ביניהם ענין ריבית כלל משא"כ אם לאחר שנתגייר בא לזקוף הריבית במלוה אמרי' לו בבי"ד ממ"נ כל עצמך שבאת לגבות בבי"ד החוב הוא משום שנתגייר הגוי א"כ מטעם זה עצמה לא תוכל לגבות ריבית אם רצונך לגבות ריבית משום שמגיעים לך מקודם הגירית א"כ על אותו הזמן אין בי"ד נזקקי' לך והיינו הקרן גובה בבי"ד ודיו בזה שבי"ד ישראל נזקקים לו מהאי טעמא גופא אינו גובה את הריבית:
אמנם לפי טעם זה עכ"פ שלא בבי"ד יוכל לגבות הריבית ולא משמע כן מד' הפוסקי' ולזה נ' דהטעם משום דכיון שעכשיו שנתגייר הגוי אסור לחשוב עמו על ריבית כלל משום דאתי למיסרך לוקח ריבית מישראל ואף דלעיל גבי ריבית לגוי לא גזרו אלא לכתחלה הכא בישראל חמיר טפי ואף בדיעבד גזרו:
אלא לפי"ז צ"ל גובה את הקרן משום דהך ברייתא ר"מ היא דסבירא לי' בשטר שיש בו ריבית דאינו גובה אפי' קרץ קמ"ל דהכא לא קנסו:
ואתי שפיר בזה דאף דיחיד ורבים הל' כרבים וסתם ת"ק רבים הוא מ"מ הכא הלכה כר"י היינו משום ת"ק ר"מ ור"מ ור"י הל' כר"י.
עד"ז יש להבין ג"כ ד' ר"י בין כך וב"כ וכו' דיל"ד לאיזה ענין אמר כן אלא דר"י בא להשיב על ד' ת"ק ולומר לדידך דגזרת דאתי למיסרך א"כ בשלמא ברישא דהמלוה הי' גוי וודאי ליכא למגזר זקף קודם שנתגייר דאתי למיסרך דהרי קודם שנתגייר עבר על כל אי' משא"כ בסיפ' דהישראל הוא המלו' כיון שעכ"פ לוקח ריבי' עכשו מישראל גם בזקף קודם שנתגייר הי' לך ליגזר אמנם לדידי בי"כ ובי"כ שרי מטעם שלא יאמרו וכו':
ובזה מובני' ד' רש"י שכ' אד' ר"י אסיפא פליג והי' נ' דלא גריס רש"י בד' ר"י כ"א בי"כ ובי"כ וכו' אמנם למה שכ' אין צורך לכך כ"א כוונת רש"י דר"י אכולא סיפא פליג ר"ל אפי' ארישא דסיפא וכמו שכ' ולזה נקט בי"כ ובי"כ:
אמנם יש לכוון בד' רש"י דעת הרשב"א וה"ה שכ' דלר"י לא צריך כלל ודייק לי' ג"כ מלשון בי"כ ובי"כ דאמר ר"י דמשמע דאף ארישא דסיפ' פליג וכן מסתבר דחד טעמא הוא:
ודדעת הרמב"ם דדייק מני' ה"ה מדכ' אע"פי שזקפן אחר שנתגייר ולא כ' אעפ"י שלא זקפן כלל ש"מ דחולק על הרשב"א זה נ' כוונת ה"ה ולדברי' צ"ל הסברא משום מילתא דבי דינא שיהי' נזקק לדון שכל ריבית בין ישראל לישראל ולהכי בעי' זקפן דעכשיו אין הבי"ד דנין אלא מלוה:
אמר רבא מ"ט דר"י י"לד בתחלה הי' לו לפ' הטעם ואח"כ לקבוע הלכה ונ' דלכאור' הי' אפשר לומר דפלוגת' דת"ק ור"י הי' בפלוגת' דב' לשונות לעיל בפלוגתא דר"ה אי גזרו על ריבית מנכרי והנה ת"ק סבר דגזרו ואף דלא גזרו אלא לכתחלה מ"מ בתחלה לאו בהיתר הי' ועכשיו שנתגייר הוסיפו לאסור אפילו בדיעבד בלא זקפן ור"י כלישנא דר' הונא דלא גזרו כלל ומתחלה בהיתר הי' ולזה שרי' אפי' אחר שנתגייר ומדקאמר ר"ה הלכה כר"י ממילא מבואר דלישנ' בתר' דר"ה עיקר דלא גזרו ואמנם רבא גופא לעיל קיבל דלישנא קמא דר"ה עיקר ולזה הוצרך לומר טעם אחר:
שלא יאמר י"לד אטו משום לזות שפתים יתירו חכמי' אי' ולזה נר' דר"י סבירא לי' כמ"ד ביבמות פ' הערל דגרים שנתגיירו בימי שלמה ובימי מרדכי צריכין לחזור ולהתגייר שלא נתגיירו לש"ש וא"כ גם כאן איכא למיחש אם יאמרו בשביל מעותי' נתגייר יוציא לעז על בניו שאינם גרים והיינו טעמא דר"י:
ובזה מובני' ד' רא"ש דאפי' הריבית שעלו לאחר הגירות ג"כ צריך לשלם דאל"כ אכתי איכא לעז:
ובענין קו' המע"מ דאין כאן אי' דאוריי' משום דקצי. בהיתר דבלא"ה יל"ד על ד' רא"ש הרי בקום ועשה איבעי' דלא איפשטא ביבמות אם יש כח ביד חכמי' לעקור והכא קים ועשה הוא אלא וודאי גם הרא"ש מודה דלאו דנשך אין כאן אלא דסבירא לי' דמ"מ איכא עשה דוחי אחיך עמך והיינו שב ואל תעשה שפיר כ' הרא"ש דיש כח לעקור: