ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין הילך פ' שנים אוחזין
יש קצת ראי' לד' רש"י דאצטריך ר"ח קמייתא להילך מדשביק הש"ס הך קו' דר' אפיטריקי אדבתרא ש"מ דבעי למפרך אתרווייהו הנה כ' הגי"ת שער ז' ליישב קו' הר"ן בשבועות על הג"א שכ' דלרש"י אפי' במלוה מהני אם המעות בעין והק' הר"ן הרי מלוה להוצאה ניתנה ע"ש וכ' הגי"ת דהכא טעמא משום דמודה הלוה וכו' דהוה כמאן דנקיט מלוה זוזי ונ' כוונתו דמטעם אודותא קני לי' מלוה כדאיסר גיורא בב"ב שם:
ואמנם הגי"ת הק' א"כ שטר נהי דאית בי' שעבוד קרקעות למה מקרי הילך הרי עכ"פ לא הוו אותן המעות עצמן ונ' עפ"י שטת הר"ן ברש"י א"ש לסברת רש"י עד"ז דעיקר מודה במקצת חייב משום אשתמוטי ואמנם כיון שהוא טוען כי מעולם לא הי' לו רשות להשתמש במעות אלו א"כ הוא אומר דל"ש גבי' אשתמוטי וממילא נאמן משום אין אדם מעיז ומעתה לא מבעיא דבקרקע לא שייך אשתמוטי וודאי א"ש אפי' בלא זה למ"ש תוס' בב"ב קכ"ח ע"ב דהילך לא הוה בשטר כ"א בדאית בי' אחריות משעבדי וכד' הרמב"ן וסייעתי' א"כ מהי"ת ישתמט משום הלקוחות:
מ"ש הגי"ת על תי' הלח"מ דכיס מלא מעות מיירי בהלואה הוא דוחק כוונתו דאין דרך ללות מעות בלא מנין, והנה הראב"ד לא יישב הראי' מפרות דרמי בר חמא והי' נ' לומר דהראב"ד בפקדון הוא דפליג משום דלא שייך ברשותא דמרא כ"א אדרבא חזקה מה שביד אדם הוא שלו משא"כ בפרות דהוה גודרות דקיי"ל גודרות אין להם חזקה א"כ שפיר אמרי' ברשותא דמרא איתא אא"כ מאי ראי' מייתי הראב"ד מהגוזל קתא דהרי התם בשור מיירי וע"כ מודה הראב"ד וצ"ל דוודאי סתמא דהש"ס דקאי אליבא דהל' דקיי"ל גודרות אין להם חזקה אצטריך לומר בפרות ומתו דאל"כ הוה לי' הילך משא"כ רבא בב"ק שם מצי סבר דגם גודרות יש להם חזקה:
והנה קו' תוס' בב"ב קכ"ח ע"ב אכתי קיימא לשי' הפוסקי' דכל שטר אפי' בלא שעבוד הילך הוה ונ' דהתם עכ"פ השטר פסול מדאמרי עדים דפרעי' אלא דהודאתו הוא דמחייבו א"כ אין השטר מעלה ומוריד:
ומ"ש הלח"מ פ"ה מטוען ליישב דתי' הש"ס אין נשבעין על כפירת שעבוד לא קאי כ"א לר"ח ולא להל' יש להביא קצת ראיה מדאמרי' באידך לישנא הכי נמי מסתברא ובתר הכי מק' ואלא ק' לר"ח ומסיק שוב הך סברא ש"מ דפשיטא דהש"ס לא מסתבר לי' למימר הכי:
בענין קו' הגי"ת על רב האי בה"ה שם דעדים ג"כ פטרי משבועה א"כ מאי קאמר ר"ח קמייתא שלא תהא הודאת פיו גדולה הא למסקנא העדאת עדי' גדולה ונ' דלק"מ דבאמת בגוונא דעדים מזקי לפיו גם פיו מזיק לעדי' והא והא גרם ובוודאי אני גם למסקנ' בק"ו הוה ילפי' שפיר אמנם הרי באמת במה"צ ילפי' ומה"צ עכ"פ איכא:
רש"י ד"ה הכי נמי מסתברא דשתים פטור נ' כוונתו דל"ת דר"ע ורשב"א בהא פליגי אי שתים פטור לזה כ' רש"י דלכ"ע השתא שתים פטור ופלוגתיי' כבר ביאר רש"י דרשב"א ס"ל אערומי מערים דליחזקי' כנאמן ור"ע ל"ל הך סברא:
תוס' ד"ה הודה במקצת כלי' נרא' דאי בקרקעות ל"ש אשתמיטי א"נ קרקע הילך הוא א"כ שוב הו"ל מגו דהעזה כמ"ש תוס' לעיל:
בענין קו' הראב"ד מחבלת בי שתים נ' דבשלמא הכא התובע ע"כ אין לו לתבוע כ"א קרקעו והנתבע יוכל לפרעו במעות להכי מקרי תביעת קרקע משא"כ בחבלה דאין לו לתבוע כ"א ממון שפיר מקרי ממון ולא אדם,