אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין ר"ח קמייתא.

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין ר"ח קמייתא.

דברי חבר בבא מציעא בן חיים .

נותן לו חמשים זוז כלומר ואינו יכול לומר אח"כ פרעתיך כי האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי:

תוס' ד"ה מפני מה ואין לומר דלמסקנא מאחר דגלי לן קרא דמודה במקצת חייב ש"מ כופר הכל פטור דאי ס"ד חייב א"כ אין כאן מיגו למודה במקצת ופשיטא דחייב לא היא דלמא היינו ג"כ דווקא היכא דשייך העזה ולא היכא דלא שייך העזה, ואמנם על תי' יש להקשות דלמא אכתי דווקא היכא דאיכא העזה מיעטה קרא ומשום חזקה כיון דלא הוה מיעוט בהדי' כ"א משמעות אמנם לכאורה י"ל דהנה באמת יש לן ב' מיעוטי' הוא וזה כדאיתא לקמן א"כ נוכל לומר דחד למעוטי כל כופר הכל אלא דאמרי' לקמן דאצטריך למעט טענו חטין אמנם למאי דקיי"ל כרבה בר נתן דטענו חטין והודה שעורין פטור אף משעורין א"כ הו"ל שוב כופר הכל דלא גרע מהילך וא"כ לא צריך קרא ומעתה י"ל הש"ס לקמן לא רצה לומר דאצטריך לר"ח קרא לכופר הכל היכא דל"ש מעיז משום דתליא בפלוגת' דראב"י ורבנן ולא נדע אי הל' כר"ח ולכך קאמר דלטענו חטין אצטריך דנדע בבירור דהל' כר"ח דאתי כרבנן דר"ג אבל למסקנא דאית לן דרבה בר נתן ע"כ קרא לכופר הכל היכא דאינו מעיז אתא וזה נ' כוונת תוס' לקמן שכ' פטור אף משעורין וק' הא לקמן לעניין שבועה איירינן ומאי בעי בתוס' מתשלומין אמנם ר"ל דכוונת הש"ס לכופר הכל וכמו שאמרנו ובמ"ש יש ליישב קו' הלח"מ על הרמב' שכ' במלתא דר"ח הסכימו כל הגאוני' שהוא תמוה הרי מהש"ס מבואר כר"מ כמ"ש הראש ולמ"ש א"ש דאדרבא מדקאמר הש"ס דלר"ח אצטריך קרא לטענו חטין וא"כ למאי דקיי"ל כרבה בר נתן א"כ טענו חטין ל"צ קרא ולכאורה קרא לדר' חייא אתי למעוטי עדים ואין הל' כר"ח אמנם למאי דקיי"ל דכופר הכל אפי' היכא דלא שייך מעיז פטור א"כ שפיר אצטרך קרא ואיתא לדר"ח ולזה הוצרך הרמב' להסכמת הגאונים:

תוס' ד"ה בכולי בעי דלודי הנה כוונת דברי' עד"ז דמן התורה גזילה ושבועה בחדא מחתא דתרווייהו לאוי נינהו אלא דלבני אדם שבועה חמורה וידוע דחמיר מקרי לענין חשוד מה שהוא חמור בעיני הבריות כמבואר ביו"ד קי"ט וכיון דחזי רבנן דשבועה חמורה להם אמרו דחשוד אממונא לא חשוד אשבועתא דחשוד אקל לא חשוד אחמור ואמנם א"כ יש לדייק אדברי' מנסכא דר' אבא דלפי מ"ש א"כ השבועה בעצמה דאוריי' היא דהא דבעי' מדאוריי' אשתמוטי היינו משום דחשוד לשבועה היכא דליכא אשתמוטי ואמנם כיון דעכשיו ידעי' דלא חשיד ממילא מחייב מדאוריי' ומיושב לכאורה ד' רש"י ונ' ד' תוס' עד"ז דעכ"פ לא הוה הני אנשי דשבועה חמירא להכי טפי מרובא ובשלמא שבועה הבי' שפיר מכח רובא כמו בכל אי' דסמכי' אבל למימר מכח רובא משאיל"מ מנ"ל דלמא האי גברא ממיעוט הוא ואין עלי' שבועה כלל:

תוס' ד"ה אבל הודאת עדי' כוונת דברי' נ' דלס"ד אשמועי' אשתמיטי ולמסקנא אשמעי' דלא אמרי' מגו דחשוד:

תוס' ד"ה אשם היינו קרבן מבואר מד' תוס' וד' רש"י דסוגי' אאשם וחומש גזילות קאי וי"לד א"כ אמאי לא מודו רבנן ג"כ הרי ל"ש כאן אם ירצה לומר מזיד הייתי דאדרבא אמזיד הוא דאתא אמנם למ"ש תוס' לעיל דסוגיין אתיא להך לישנא דטעמא דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו א"ש אמנם לולי ד' רש"י ותוס' הייתי אומר דבאשם גזילו' גם ר"מ מודה כדאמרי' בב"ק וכמ"ש תוס' דכ' והתודה דמ' מעצמו והכא באשם מעילות וחומש קמיירי דהתם וודאי לא אתי כ"א אשוגג ותליא בפלוגתת דר"מ ורבנן, הנה לכאורה לד' הרי"ף לעיל דאוחזין לא קאי אמקח וממכר י"לד א"כ ע"כ במקח וממכר הטעם כדר"י שלא יהא כל א' הולך ומנ"ל שוב לר"ח למימר ותנא תנא וצ"ל דהש"ס לעיל דקאמר אוחזין לא קאי אמ"ומ היינו למסקנא דותנא תונא קאי אאידך דר"ח ובס"ד באמת אמרי' אוחזין קאי אתרווייהו:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה