ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין הי' לו ב' עבדים.
נ' להכי נקט תנא עבדי' ושדות דאי הוה נקט שדות לחוד ה"א דעבדא כמטלטלי דמי ולא מיירי ע"י גלגול להכי נקט שדות למימר דכי היכי דבשדות ע"כ לא משתבע כ"א ע"י גלגול דומיא דהכא בעבדי' ע"י גלגול דווקא:
ע' דרישה שתי' קו' תוס' י"ט על הטור שפסק בהרא"ש דבגלגול לא אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם ופסק כאן בזכה בגדול מתוך שאינו יכול לישבע וכ' הדרישה בחד תי' זה דעת הטור דיש לחלק בין גלגול לזוקקין ובשמעתן מיירי בזוקקין ובזוקקין אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם ודברי' צ"ע דבהדי' אמרי' בקידושין דזוקקין היינו גלגול ע"ש:
מתני' והלה אומר אינו יודע יל"ד למ"ד ברי ושמא ברי עדיף הך סיפא למה לי ולא שייך כאן תי' התוס' לעיל בסוגי' דשאולה ושכורה ואפשר דאי מרישא הו"א דטעמא משום מתוך שאינו יכול לישבע משלם ולא משום ברי ושמא ולהכי אצטריך סיפא לאשמועי' דטעמא משום ברי ושמא הוא ותני סיפא לגלוי רישא:
גמ' אמאי ישבע ע' בתוס' י"ט דה"ה ברישא לא מצי למפר' ונ' דברישא ל"ק כ"א לר"ה ור' יודא ולא לר' נחמן ור' יוחנן אבל לר"ה ור' יודא ס"ל ברי ושמא ברי עדיף א"כ אתי' רישא כפשטא משא"כ סיפא קשה להו ולהכי פריך מסיפא לכ"ע:
וע' במלחמות מה שהק' הרמב"ן על הרז"ה דלפי דבריו זכה בגדול גרע מאין לו דסיפא ונ' ד' הרז"ה דתנא דמתני' נקט למלתי' אליבא דר"ג דס"ל טוענו חיטין והודה לו בשעורין חייב וא"כ שפיר זכה ברישא בקטן מיהת ול"ק קו' הרמב"ן ולדידן שפיר כ' הרז"ה לכסות:
גמ' מה שטענו לא הודה לו וכו' נ' דהש"ס רמז לן בזה למה שכ' הפוסקי' שתי טעמי' על טענו חיטין פטור טעם א' כיון שלא הודה לו מה שטענו אין הודאתו הודאה וטעם אחר כיון שלא תבעו מה שהודה לו הרי זה כאילו מחל ולזה קאמר הש"ס תרתי מה שטענו לא הודה לו ואין הודאתו הודאה ומה שהודה לא טענו ואין טענתו לענין זה טענה:
הנה מבואר מד' רש"י דקו' זו לא קאי כ"א אעבדי' משא"כ בשדות כיון שיכול לעשות משדה גדולה שדה קטנה אין זה חיטין ושעורין אמנם קו' שניי' מהילך וודאי קאי אשדות והי' אפשר לומר דדווקא אשדות קאי דע"כ מיקרי הילך משא"כ עבד י"ל כד' הראב"ד דאם ליתי קמן לא מיקרי הילך ע' ברא"ש סוף סוגי' דשאילה ושכורה ולזה כ' רש"י דלא היא כ"א גם עבד מיקרי הילך והכי מוכח לקמן דאל"כ לא אצטריך הש"ס לשנויי לקמן עבדא דקטעא לידי' וכן דייק ג"כ לשון הש"ס בזה דהול"ל שדה נמי הילך הוא ומדקאמר ועוד ש"מ דאעבד ג"כ קאי זה נ' כוונת רש"י:
דרך אחר בכוונת רש"י נ' דק' לי' כיון דקי"ל טוענו חיטים והודה לו שעורי' פטור אף משעורי' א"כ אין כאן הילך לזה כ' רש"י דה"ק וכ"ת מתני' כר"ג ול"ק קו' ראשונה א"כ חייב בדמי שעורי' ולא הילך הוא ובזה מיושב לקמן בכסות דלא פריך הש"ס כ"א בטענו חיטי' ולא פריך ג"כ מהילך והנמ"י יישב לקמן קו' זו למאי דמשני בדלייפי אבל אמק' ק' ולמאי שכ' א"ש דכ"ז דס"ל טוענו חיטים והודה לו בשעורי' פטור הרי אין כאן הילך:
רש"י ד"ה דמי נ' דע"כ אין לפ' בפשיט' שהמוכר תבע מלוקח הדמי' א"כ אמאי קאמר מוכר עבד קטן אלא ע"כ או כרש"י או כתוס' אלא דאתנא דמתני' יש להק' למה לא נקט כפשוטו באיפכא המוכר תבע מלוקח וזה נ' לכאור' ראי' לד' הראב"ד לעיל בסוגי' דשאלה ושכורה דהכל תלי' בענין התביעה והכא נמי אף דאינו תבעו אלא דמי' מ"מ דמי עבד גדול ודמי עבד קטן ג"כ הוה חיטים ושעורי' ולכך אצטריך למינקט בגוונא אחריני:
תוס' ד"ה דמי א"ת וכו' ונ' כוונת דברי' דבלא זה י"ל מתני' מיירי שמכר לו ע"י השטר וכ' לו עבדי מכור לך ולא ידעי' קטן והוה שפיר דררא דממונא משא"כ עכשיו ע"כ בלא שטר מיירי שפיר קשה:
גמ' בדלייפי הנה הטור לא הביא זה ונ' דלזה כ' הטור דמשכחת לה גלגול בב' עבדי' והק' עלי' הלח"מ והדרישה הרי בעבד וכסות סגי אמנם א"כ ע"כ צ"ל בדלייפי וזה דוחק ולכך כ' הטור דמשכחת לה בשתי עבדי' בכסותה ושפיר הוה מודה במקצת בלא לייפי:
תוס' ד"ה זוקקין כוונת דברי' דבסוטה נשבעת שלא זנתה מעולם כלל על בעל זה והכא נמי בקרקע ומטלטלין נשבע שאין לו בידו כלום לא קרקע ולא מטלטלין והוה דומי' דסוטה משא"כ בקו אלה ושכורה שמגלגל עלי' שבועה אחרת לגמרי:
רש"י ד"ה פטור דבעי' הודאה ממין הטענה עצמה נ' כוונת רש"י דאימר דטעמא דתנא ע"כ משום דאין ההודאה הודאה ולא משום דלא תבעו מחל לי' דא"כ אכתי אמאי מחייב כ"ג שבועה הלא עדיין לא תבעו והשתא מיהא כופר הכל היא ודי בנשבע כשיתבענו שעורין ג"כ אלא ע"כ אין כאן מחילה לכ"ע וטעמא דת"ק משום דס"ל דבעי' הודאה ממין הטענה עצמה מקרא יליף לה ור"ג קרא אצטריך לענין אחר דאמרי' דסגיא בהילך:
תוס' ד"ה ואמר ר"י יל"ד דלמא לעולם גם לענין שבת כבצורות דמיין וביצר חייב משום מפרק לר' מאיר לא משום תולש וצ"ע