אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין דינא דבר מצרא פ' המקבל.

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין דינא דבר מצרא פ' המקבל.

עוד בשאר דיני קבלנות.

דכל פורתא חזי לכורכתא רישקא יל"ד הא בלא"ה אסור לגזול אפי' פחות משוה פרוטה מדאורייתא כמ"ש הרמב"ם בהל' גזילה ונ' דא"ל רב יודא אפי' אם תאמר לאותן שתמדוד להן לנכות לך יום יום דבר מועט משכרך שמא עשית לא' מהכתות עול בכ"ז אין די בכך כי הדבר מועט לא יספיק מטעם דכל פורתא חזי לכורכמא וכו:

משום שנא' ועשית הישר והטוב נ' לשטת רש"י דר"נ ס"ל כיון דדינא דבר מצרא לא הוה כ"א דרבנן הו"ל כי הא דאמר רב יוסף בכתובות כל היכי דאמר רבנן לא לזבון אי זבין זבינא זבינא וה"נ לכתחלה לא יקח במקום בר מצרא אבל דיעבד זבינא זבינא ונהרדעא אמרי כיון דהכא רבנן אדאוריי' אסמכוהו אפי' דיעבד זבינא לא זבינא:

תוס' ד"ה האי מאן ע' רש"א קו' צ"ע דאדרבא תוס' לעיל פ' הזהב הקשו דר"נ אדר"נ דלעיל אמר ר"נ משמי' דרב חסא ביטול מקח יש להם והכא קאמר דאפי' בביטול מקח דהיינו יותר משתות דשוה מאה וזבין במאתן אין להם אונאה ותי' דביטול מקח דלעיל היינו יותר מפלגא וא"כ עכ"פ שפיר אצטריך ר"נ הכא לאשמעי' דאפי' בפלגא אין אונאה לקרקעות דלא שמעי' הא מלתא ממתני' דהזהב:

ואמנם רש"י בכתובות באמת כ' משנה היא בהזהב כוונתו ליישב הא מלתא ומה דאמר רבא האמר מר הוא ע"ד למדתני רבינו ומ"מ מדפריך הכא מהא דאר"נ בעלמא אין אונאה אין לומר דממתני' פריך דהכא לא שייך זה כ"א כמ"ש דר"נ קאמר בהדי' דאפי' בכה"ג דמאה ומאתן לא הויא אונאה וידע הש"ס דהכא לא מקרי שליח אף דלרש"י אין זה תי' הש"ס בכתובות ידע זה מעצמו דהכא דמיא לבע"הב:

רש"י ד"ה צריך למקנא מיניה נ' ד' רש"י דמצד הסבר' כיון דדינא דבר מצרא לא הויא כ"א נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עלי' בדברי' בעלמא שלא יירשנה והאומר צריך למיקנא מני' בעי טעמא:

בענין סתירת הרמב"ם במ"ש גבי מתנה שיש בה אחריות דאינו נאמן לטעון יותר מכדי דמיהן ובמקח כ' דנאמן בשבועה נ' ע"ד ה"ה ליושב בענין אחר דהנה אם כ' בפי' בשטר מתנה שהנותן קיבל אחריות אפי' על שוה מנה מאתים כ' הרמב"ם דצריך ליתן לו ומ"ש אלא ע"כ הענין הוא כך דוודאי יש אדם שקרקע חביב עליו ביותר ונתן בעד שוה מנה אפי' מאתים וכמ"ש לעיל כל פורתא חזי לכורכמא רישקא אמנם מאן דיהיב כולי האי עכ"פ ישתדל שיהא אחריות על ממונו אם יקחוהו ממנו והנה אם גם זה אין לו ע"ז שפיר כ' ה"ה חזקה אין אדם לוקח שוה מנה במאתים והנה במכירה שכ' בשטר בעד כמה מכרה לו כל כה"ג כיון דקיי"ל אחריות טעות סופר הו"ל ממילא אחריות על ממונו ונאמן שפיר וכן במתנה אם כ' בה בהדיא אחריות על מאתים ג"כ נאמן משא"כ אם לא כי בה כ"א אחריות וא"כ אם יבוא לטרוף מן הלקוחות הרי לא יטרוף יותר ממה ששוה שפיר כ' הרמב' חזקה לא לקחה ביותר מזה דלמה לו להפסיד מעותי' חנם:

והנה נחלקו הרא"ש בשם העיטור עם שאר פוסקי' הנ"י וסייעתם או בבן בעלים שייך הכא ג"כ דינא דבעלים עצמן כמו בשומא הדרא ונ' טעם הרא"ש דע"כ לא דמי לשומא הדרא דהרי כ' הנ"י דלאו דאית להו לבעלי' הראשוני' דין דבר מצרא כ"א דבר מצרא לא מצי מפיק מנהון וא"כ ע"כ נחית הכא חד דרגא ושפיר אמרי' דגם לענין בן בעלים נחית חד דרגא וטעמא דמלתא נ' דבשומא על כרחו של לוה באה השדה ליד מלוה משא"כ כאן ברצון מכרו הבעלים הראשונים:

והנה הרמב"ם לא הביא כלל הך דברחוק ולגאול בקרוב כ"א הביא סתמא החליף חצר בחצר אין דין בן המצר נ' דהוה מפ' הכי דה"ק דווקא אם מוכר בעד דמי' שייך דין בר מצרא משא"כ אם מחליף בעד קרקע אין כאן דין בן המצר שיכול לומר המוכר בשדה זו שהיא קרובה או יפה אני רוצה ולא בשלך ומהתימא שלא כ"כ נושאי כלי' וע' בכ"מ:

אמנם מה שהביא ראיה הכ"מ מדלא מפליג הרמב"ם בקרקע גופא בין חצר לכרם ש"מ דלית לי' סברת הטור ויש לדחות דהרמב"ם אשמעי' דבמטלטלי' בכל גוונא אין זו טענה אפי' אם מטלטלי הלוקח עדיפי ממטלטלי בן המצר:

וד' הרז"ה מבואר דבההיא דרוניא ב"ב ה' דינא היא ולא מדת הרחמים ול"ק ב' קושיות הראשונים בתוס' שם:

ולשותפי לית בה משום דינא דבר מצרא לפי מה שפי' הנמ"י דהאי לשנא מ' דאפוקי הוא דלא מפקי' מני' אבל דין בר מצרא אין לו צריך ע"כ לפ' הכא כר"ת או כרב האי ברא"ש כאן דר"ל שהוא שותף עמו בשדות אחרות ולא באותה שדה הסמכה לזאת דבאותה שדה דין בר מצרא ממש יש לו:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה