אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין גדול כבוד הבריות,

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין גדול כבוד הבריות,

בענין זקן ואינו לפי כבודו פ' א"מ.

ברכות אר"י א"ר המוצא כלאי' וכו' כ' הרא"ש בסוף מס' נדה דבירושלמי אופליגו אמוראי' בהא דר"י א"ר ומייתי שם דר' אמי אקפד על תלמיד שאמר לחבירו שהוא לבוש כלאי' וכ' הרא"ש ג' אופני' או דס"ל לר' אמי כהחולק על ר"י או דהוה כלאי' דרבנן או דכיון דחברי' שוגג הוא משום אי' שוגג כבוד הבריות עדיף ופסק כן בטור י"ד סי' ש"ג ולי קשי' מדאמרי' ס"פ הקומץ דבר"ה דאוריי' מחייב לאודועי לפשוט טלית שאינה מצויצת אלמא דאפי' בשוגג דינא הכי ובשלמא אהראש ל"ק דדלמא ר' אמי בירושלמי סבר כרבינא במנחות בלי"ק דהוה רה"ר ואפ"ה לא אודעי' משא"כ הטור ק' ונ' דס"ל להטור דיש לחלק בין שגגת לאו לשגגת כרת דהתם רחמנא פטרי' לגמרי משא"כ בכרת חייב חטאת וכיון דצריך כפרה כמזיד דמי

ואמנם י"ל דהני אמוראי בירושלמי בהא פליגי דלכאורה למאי דמסקינן שב וא"ת שאני גם בכלאי' למה לא יהא נקרא שב וא"ת וצ"ל דהא תליא בפלוגתא דאמוראי שלהי מכות דלמ"ד התם דאינו חייב עד שיפשוט וילבוש אבל הי' לבוש פטור א"כ גם הכא נקרא שב וא"ת משא"כ לרב אשי דמסיק שם דאם הי' לבוש חייב על כל שהיי' ושהיי' א"כ לא מקרי שב וא"ת וא"כ רב אמי בירושלמי ס"ל כאידך מ"ד דכלאי' הוה שב וא"ת ואנן דקיי"ל במכות כרב אשי ליתא לדרב אמי והן הן ד' הרמב"ם:

ואמנם מ"ש הכ"מ דמ"ש הרמב' קורעו דייק לי' מר"א ב"א לקמן יש לדחות דמ' לקמן דמדת חסידות עבד ומ"מ צ"ל לד' הכ"מ דהאי כרבלתא כלאי' הווה:

ואמנם מה דלא מסתבר לי' להרמב' סברת הרא"ש יש לומר דל' חילול השם מ' דעיקר טעמא משום חילול השם וחילול השם הוה בשוגג כמו במזיד:

וכ' הרא"ש בנדה שם דמסוגיין מ' דבכלאי' דרבנן א"צ לפשוט וכ' המע"מ הלא בהדי' מבואר ונ' דהנה לכאורה יש להק' מד' הר"ן ס"פ המצניע דלא שרי' שם הוצאות מת לרה"ר אף דהוה משא"צ לגופה וכ' הר"ן דהיכא דאיכא דררא דאי' דאוריי' לא התירו מפני כבוד הבריות וא"כ מ"ש כלאי' דרבנן דאטו כ"ע ידעי הי' נינהו כלאי' דאוריי' ואמנם כד דייקת ל"ד דהתם המלאכה עצמה הויא דאוריי' אלא דמחשבתו משוי' לה דרבנן וכה"ג הוא דכ' הר"ן משא"כ כאן בכלאי' דרבנן דכלאי' כי האי גופי' לאו דאוריי' ומ"מ יש לדמות כלאי' לדהתם אלא דמ' בסוגיין דבכל אי' דרבנן גדול כבוד הבריות ודוחה וע"ז כ' הרא"ש שפיר דמ' ה"ה לכלאי' דרבנן:

אי' מממונא לא ילפי' ע' רש"י ותוס' בשבועות כ' משום דממון אתיהיב למחילה ואמנם לדעתי נ' דכל מצות שבממון הם בכלל ואהבת לרעך כמוך אמנם אמרה תורה כמוך ולא יותר ממך וכיון דלא מפטר כ"א היכא דגם בשלו לא הי' נוטלה למה יהא חייב בשל חבירו אלא דמ"מ אצטריך קרא משום דיצא מן כלל ואהבת לרעך וכ' רחמנא בהדי' ואפי' בשונא שמצוה לשנאתו וא"כ צריך להחזירו לכללו בפירוש אך מאחר שהחזירו הרי שוב בכלל:

כ' תוס' בשבועות דהו"מ לשנויי כאן שב וא"ת שאני ולמ"ש לעיל דהא גופא דכלאי' לא הוה שב וא"ת תלי' בפלוגתא דאמוראי במכות כל כמה דלא הוצרך הש"ס לאוקמי ר"י בפלוגתא לא בעי לשנויי הכי:

תוס' ד"ה שב וא"ת ולי נ' כוונת רש"י דהנה חזי' בכהן הדיוט דמצווה ג"כ על הטומאה מ"מ בקרובי' ומ"מ לא הוזהר ואף שהוסיף רחמנא לכו"ג ונזיר גם קרובי' מ"מ מת מצוה בהיתירו עומד ואין זה ענין לעשה דוחה ל"ת:.

ולי נ' דכיון דעכ"פ כ' ולאחותו וק' קו' התוס' בב"מ ל"ל והתעלמת השתא באי' דוחה בממונא לא כ"ש אלא דהתוס' בשבועות כ' באמת דקרא דממונא לקום ועשה אצטריך ע"ש כי כן מובן מדברי' ואמנם י"ל באמת דהשתא הוה ולאחותו עם והתעלמת ב' כתובי' הבאי' כא' ואין מלמדין והש"ס דמשני שב וא"ת שאני היינו דאפי' אי נימא דוהתעלמת מיירי בקום ועשה:

והנה הרמב' בה' כלאי' כ' דמטותאת מת ליכא למילף דש"ה דכ' ולאחותו ולא זכר תי' הש"ס דשב וא"ת שאני ונ' כוונת הרמב' לקו' רש"י וע"ז כ' דאי בעי רחמנא דנילף מטומאת כו"ג ונזיר למ"מ ולאחותו ל"ל וכ"ת משום דהוה מ"ע שיש בה כרת אטו שב וא"ת בכרת חמיר מקום ועשה באין כרת הרי באמת קיי"ל דכה"ג דחי וכה"ג לא דחי כה"ג יש כח ביד חכמי' לעקור כמו הזאה בע"פ בשבת וכה"ג אין כח א"וו להכי כ' ולאחותו כי היכי דלא נילף מכו"ג ונזיר והן ד' הרמב' וכ"ת א"כ מאי מק' הש"ס לגמר מני' הש"ס הכי קאמר דלמא אדרבא עיקר קרא לילפותא אתא דנדע דכבוד הבריות דוחה נדחי הש"ס דהא לא אפשר דהרי שב וא"ת הוא:

מגילה בתר דבעי' וכו' כ' רש"י ל"ת והתעלמת ויל"ד חדא אמאי לא קאמר לאו דלא תסור כמ"ש הר"ן באמת ועוד הרי דחי הש"ס והתעלמת ונ' דק' לי' לרש"י מהיכן פשטה דלמא אכתי פרסומי ניסא עדיף דזה הי' עיקר אבעיתו א"וו מל"ת דאוריי' גמורה קפשיט דע"כ לא עדיף פרסומי ניסא בדרבנן מל"ת דאוריי' וכ"ת אכתי שאני אי' מממונא לגבי אי' או מצוה דרבנן ל"ש זה דוודאי לא חמיר אי' דרבנן ממצוה דאי' בה ממון בדאוריי':

הסבר ד' הר"י בב"י או"ח סי' י"ג דע"כ לבישת בגד בלא ציצית אין האי' הלבישה דא"כ דמי לכלאי' דהוה קום ועשה וזה ג"כ כוונת מג"א שם אע"כ שהוא רק עובר בלבישה זו על ועשו להם ציצית וא"כ בשבת אין כאן חיוב:

ואפשר ד' ה' שלמה דלעולם הלבישה האי' ומ"מ ל"ד לכלאי' דהתם ההנאה כלומר הנאת לבושה אסרה תורה משא"כ בציצית ולהכי ללבוש אסור דהוה קום עשה ולפשוט א"צ דהוה שב וא"ת וגם ד' מג"א יש קצת לדחות עד"ז:

מ"ש הרמב' בה' עדות דגם במלקות ודי"נ חיב הת"ח היינו דדייק ל' חילול השם דמ' כל שהוא כבוד שמי' כל אנפין שוין:

ומ' ד' הרמב' כתי' א' בתוס' שבועות לחלק בין גנאי לגנאי וכ"נ ד' תוס' בסנהדרין שכ' דבעדות החדש חייב מ' ג"כ כתי' קמא בשבועות דוודאי עדות החדש לא מקרי קום ועשה דאתם אפי' שוגגי':

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה