ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין ברי ושמא:
רש"י ד"ה חייב לשלם והכי מוכח בגמרא דאל"כ לא פריך מידי לר"נ ור"י ואמנם מנ"ל להש"ס דחייב היינו לשלם דילמא חייב שבועה קאמר ונ' מדלא קתני ישבע כדקתני סיפא וכמו שכ' הנמ"י על מציעתא דקתני פטור דפטור לגמרי מה"ט ע"ש:
כ' עוד רש"י דברי ושמא ברי עדיף י"לד למה פירש מתני' שלא כהל' ונ' ד' רש"י דלא מגלגלין שבועה אלא על טענת ברי ולא על טענת שמא וכמו שכ' תוס' וא"כ עכ"פ הטעם משום דתובע טוען ברי מ"מ אין הלשון מדוקדק וצ"ע:
תוס' ד"ה ביום ע' ברא"ש מה שתי' על קושי' תוס' דבגילגל שבועה לא אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם ובנמ"י הקשה על תי' זה מעבד בכסותו לקמן ע"ש ונ' ד' הרא"ש דהנה עיקר סברא שכ' הראש הוא משום דאינו דומה לחמשין ידענא וחמשין לא ידענ' וכ"ז גלגול שבועה בעלמא לגלגל עליו ממקום אחר משא"כ לקמן דהנידון הוא בין עבד בכסות גדול לעבד בכסות קטן דהוה ממש חמשין ידענא וחמשין לא ידענ' אלא דאעבד בפני עצמו אין נשבעי' אמנם כיון דעבד בכסותו נשבעי' מה לי אם הוא מטעם גילגול או מטע' אחר:
מ"מ ד' הב"י נ' שהבין כוונת הרא"ש ע"ד שמסיק הנ"י וה"ה והיינו או לגלגל על טענת שמא ולכך הביא ע"ד הטור תירץ ה"ה אמנם באמת לשון הרא"ש לא מ' כן:
תוס' ד"ה והלה אומר דווקא שאומר וכו' ע' בנמ"י שפי' דברי' למה לא מיקרי במתני' אינו יודע אם פרעתיך וע' בלח"מ שהק' ע"ד הרמב"ם דלשיטתו לא תי' הנמ"י מידי ונ' ד' הרמב"ם דדווקא בגזלן ולוה שגופם חייב מלוה הוא דאמרי' יודע אם החזרתי לך חייב משא"כ בפקדון וכל היכי דאיתא ברשותו דמרי איתא אלא שנאבד נתחייב הנפקד למפרע מטעם שמירתו וכיון דע"ז אנו דנין אם הי' אז שואל או ש"ש הו"ל איני יודע אם הלוותני וכן מ' פשט ד' תוס' שכ' בקיצור וכן בפרה אחת וכו' ולא ביאר כלל נרא' סברתו ג"כ כמו שכתבנו
וע' עוד בלח"מ שהק' אד' הכ"מ דמפ' דנשבע שכתב הרמב"ם היינו היסת הא על טענת ספק לא משבעינן היסת ע"ש מה שתי' לכאורה נ' לתרץ במה שכ' התוס' ד"ה השוכר אומר דבאמת כל שבועת שומרי' על ספק הוא בא א"כ גם חכמים תקנו כעין דאוריי' היסת על טענת ספק משא"כ במלוה דאין שבועה דאוריית' כ"א אוודאי גם היסת לא תקנו על ספק ואמנם באמת ע' בש"ך ס' שד"מ שמפרש ד' הכ"מ בענין אחר ודבריו אמיתים ואין כאן קו' כלל: